רי"ף על הש"ס/שבת/דף סא עמוד ב

הלכות רב אלפס

וכשמבקשין לאוכלה שורין אותה במים חמין. אם הוחמה במים מערב שבת, שורין אותה במים חמין, ואם לאו אסור לשרותה בחמין בשבת:

וכל שלא בא בחמין מערב שבת אין שורין אותה וכו':

איבעיא להו: הדיח מאי? אמר רב יוסף: הדיח חייב חטאת:

מתני'

שובר אדם את החבית לאכול ממנו גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. אין נוקבין מגופה של חבית, דברי ר' יוסי, וחכמים מתירין. ולא יקבנה מצידה, ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח. אמר ר' יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב שבת ואמר: חושש אני לו מחטאת:

גמ'

תניא, רשב"ג אומר: מביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף ומניחה לפני האורחין בשבת ואינו חושש. תניא: חותלות של תמרים ושל גרוגרות מתיר ומפקיע וחותך. בעו מיניה מרב ששת: מהו למיברז חביתא בבורטיא בשבת? לפיתחא קא מיכוין ואסור, או דילמא לעין יפה קא מיכוין ושרי? אמר להו: לפיתחא קא מיכוין ואסיר:

אין נוקבין מגופה של חבית וכו':

אמר רב הונא: מחלוקת למעלה, אבל מן הצד דברי הכל אסור, והיינו דקתני ולא יקבנה בצדה, וכן הלכתא.

ת"ר: אין נוקבין נקב חדש לכתחילה בשבת, ואם בא להוסיף מוסיף, ויש אומרים: אין מוסיפין. ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחילה בשבת. דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרב נחמן: הלכה כיש אומרים:

ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחילה:

אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום העשוי לשמר, אבל במקום העשוי לחזק אסור. פירוש לשמר, להוציא יין מן השמרים. היכי דמי לשמר והיכי דמי לחזק? אמר רב חסדא: למעלה מן היין זהו לחזק, למטה מן היין זהו לשמר. רבה אמר: אפילו למעלה מן היין נמי זהו לשמר, והיכי דמי לחזק? כגון שנקבה למטה מן השמרים. והלכתא כרבה, דתניא דמסייע ליה:

גובתא, פירוש שפופרת, רב אסר ושמואל שרי. למיחתך לכתחילה כולי עלמא לא פליגי דאסיר, אהדורי כולי עלמא לא פליגי דשרי, כי פליגי דחתיכא ולא מתקנא, מאן דאסר סבר גזירה דילמא אתי למיחתך לכתחילה, ומאן דשרי סבר לא גזרינן דילמא אתי למיחתך לכתחילה. כתנאי: אין חותכין שפופרת ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. נפלה, מחזירין אותה בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב. ור' יאשיה מיקל. אהייא? אילימא ארישא, הא קא מתקן מנא! אלא אסיפא, תנא קמא נמי מישרא קא שרי! אלא דחתיכא ולא מיתקנא איכא ביניהו, תנא קמא סבר גזרינן, ר' יאשיה סבר לא גזרינן. דרש רב שישא בריה דרב אידי משמיה דר' יוחנן: הלכה כר' יאשיה:

אם היתה נקובה וכו':

מישחא, רב אסר ושמואל שרי. מאן דאסר סבר גזרינן משום שעוה, ומאן דשרי סבר לא גזרינן משום שעוה; והלכתא כרב.

אמר טבות רישבא אמר שמואל: האי טרפא דאסא אסיר. פירוש, אסור ליתן עלה של הדס בתוך הנקב של חבית לקלח בו היין, כדי שלא יהא שותת בדופני החבית. מאי טעמא? רב ירמיה מדפתי אמר: גזירה

רבנו ניסים (הר"ן)

שם דג שאוכלין אותו מחמת מלחו ע"י הדחק בחמין והנך אפי' הדחה נמי לא שזהו גמר מלאכתן הלכך אם הדיח חייב חטאת:

מתני' שובר אדם חבית לאכול ממנה גרוגרות: פרש"י ז"ל דאין במקלקל שום איסור שבת ולא נהירא דנהי דכל המקלקלין פטורין איסור מיהא איכא אלא היינו טעמא דכיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור הכא משום צורך שבת שרי לכתחלה מיהו כי שריא דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא והראיה מדאמר בפרק בכל מערבין (דף לד ב) נתנו במגדל ואבד המפתח עירובו עירוב ר"א אומר אם אין ידוע שהמפתח במקומו אין עירובו עירוב ואוקימנא פלוגתייהו במגדל של עץ דקטיר במתנא ובעי סכינא למפסקיה רבנן סברי כל הכלים ניטלין לצורך גופן ור' אלעזר סבר לה כר' נחמיה דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמיש הא לאו הכי אפילו רבנן מודו דאין ערובו עירוב ולא שרינן לשבר את המגדל והיינו טעמא משום דהתם במגדל גדול עסקינן דהוי כאהל ושייך ביה בנין וסתירה הא במגדל קטן לא שייכא ביה בנין וסתירה והיינו טעמא דשרינן הכא בחבית וכן פרש"י ז"ל בעירובין והכי מוכחא סוגיא דהתם:

ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי: לנקבה יפה לעשותה כלי:

אין נוקבין מגופה: דבוקה בפי החבית אלא נוטל את כולה אבל כי נקב לה מתקן פתחה:

וחכמים מתירין: דאין דרך פתיחת חבית בכך:

לא יקבנה מצדה: בגמרא מפרש לה:

שהוא ממרח: ויש כאן משום ממחק:

מחטאת: שמא ממרח השעוה לדבקה בדופני הכלי סביב הנקב:

גמ' ואינו חושש: דלעין יפה מכוין שמרחיב פיה למטה ממגופתה:

חותלות: כלים של כפות תמרים ועשוין כמין סלים:

מתיר: ביד:

ומפקיע וחותך: בכלי ולאפוקי מדר' נחמיה דאמר מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך שאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו:

בבורטיא: ברומח:

לעין יפה קא מכוין: להרחיב מוצא היין בנקב גדול מדלא נקיב לה כדרך הנוקבים נקב עגול ויפה:

לפתחא קא מכוין ואסור: ולא דמי לרשב"ג דהתם לעין יפה קא מכוין להרחיב פיה למטה ממגופתה כדקתני מתיז את ראשה אבל הכא אם איתא דלעין יפה קא מכוין יטול כל המגופה:

פיסקא אין נוקבין מגופה של חבית וכו':

מחלוק' למעלה: בראש המגופה הוא דשרו רבנן דלאו אורח ארעא למעבד פתחא התם אלא נוטל כל המגופה:

אבל מצדה: זמנין דעבדי ליה משום פתחא אינו רוצה לפותחה למעלה שלא יפול עפר או פסול' ביין:

וי"א אין מוסיפין: בגמ' מפרש טעמייהו:

ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה: נקב שנסתם:

לא שנו אלא במקום העשוי לשמר: פירש הרב אלפסי ז"ל להוציא את היין מעל השמרים שסתימה זו בודאי עתידה היא להפתח. וכיון שכן מתחלה אין מהדקין אותה כל כך אבל במקום שסתימה זו נעשית לחזק את היין שלא יצא אפשר שלא תפתח אותה סתימה ומתחלה עושין אותה מהודקת וכי הדר נקיב לה הוי כפותח לכתחלה:

למעלה מן היין: בדופני החבית זהו לחזק דשמא לא תפתח אותה סתימה אלא ינקבו את החבית במקום אחר למעלה מן הסתימה או למטה ממנה:

למטה מן היין: במקום שהיין כלה שם שאין יין בחבית למטה מאותה סתימה זהו לשמר שבודאי סתימה זו עשויה [ליפתח] להוציא היין מעל השמרים ומתחלה אין עושין אותה סתימה יפה:

רבה אמר למעלה מן היין נמי: זהו סתימה לשמר שכיון שאפשר שתפתח אותה סתימה שכשירצו לפתוח את החבית יפתחו אותה סתימה אף מתחלה אין עושין אותה מהודקת:

היכי דמי לחזק: שהוא אסור כגון שניקבה למטה מן השמרים שאין סתימה זו עשויה להפתח לעולם שהרי אין מוציאין יין משם וכיון שכן עושין אותה מהודקת וכשבא לנקבה הרי הוא כנוקב נקב חדשה. זהו פירושן של דברים על דרך גירסת הרב אלפסי ז"ל ויש לרש"י ז"ל גירסא אחרת ופי' אחר:

והלכתא כותיה דרבה: דלא פקע שם פתח מינה אלא בסתימה מעליא דתניא כותיה גבי דין נטילת ד' אמות בחצר שנוטל ארבע אמות לכל פתח ופתח אף על פי שנסתם כל זמן שלא פרץ את פצימיו:

גובתא: לתקוע קנה חלול בנקב חבית שיצא היין דרך הנקב:

למיחתך: לתקנה למדת הנקב:

אהדורי: אם נפלה:

לא מתקנא: ולא נתנה בנקב לידע אם למדתו היא ואסיקנא דשרי וכדר' יאשיה:

משחא: לתת שמן עבה בדופני החבית סביב הנקב:

טרפא דאסא: לתת עלה של הדס בנקב חבית

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט