רי"ף על הש"ס/שבת/דף לח עמוד ב

הלכות רב אלפס

פרק יג

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

פרק יד

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

פרק יג

אמרו ונתכוין לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי וגבי תינוק אמר ונתכוין להעלותו ולהעלות וכו' אלא שסמכום ענין לומר שבשתיהן נעשית מלאכה אסורה עם מלאכה מותרת והוא מותר אבל לא שיהו עניניהם דומין זה לזה כנ"ל:

גמ' תחת כנפיו: תחת כנפי כסותו ואין יכול לצאת שנעל בפניו מאליו:

יושב ומשמר כו': ואין צריך לפתוח לו חלון דאינו אלא שומר:

אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור: מפורש בפ"ק [דף ג א] אע"ג דעביד בה מעשה ואיכא אחריני טובא דפטור ומותר דלית בהו מעשה:

המפיס: המבקע:

אם לעשות לה פה: בתוספתא תני הכי אם לקלפה ולעשות לה פה כדרך שהרופאים עושין דמתקן לה פתחא חייב משום בונה פתח או מתקן כלי דמה לי לתקן מכה מה לי לתקן כלי:

ואם להוציא ליחה: של עכשיו ואינו חושש אם תחזור ותסתום מיד מותר דאין כאן תיקון ורבנן נמי לא גזרו בו משום צער:

מחט של יד: ניטלת בשבת ליטול בה את הקוץ דהיינו דומיא דליחה דמצער ליה ואינו חושש אם יסתם מיד:

מחט של יד היא שתופרין בה בגדים ומשום דקתני בהדה ושל סקאין לפתוח בה את הדלת קרי ליה להאי מחט של יד:

קערה: של חרס:

כופין: לכתחלה ולא שיכבה את הנר ואשמועינן דמותר לטלטל כלי אפילו לצורך דבר שאינו ניטל בשבת:

ועל עקרב שלא תשוך: אע"ג דממילא מיתצד והני תלתא אמרינן בריש שמונה שרצים [דף קז ב] דאתאן כר' שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה מדאייתינהו הרב אלפסי ז"ל משמע דס"ל דקי"ל כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור עליה וכמו שכתבתי בפ' המצניע בס"ד:

סליקו להו האורג

פרק יד

שמונה שרצים האמורין בתורה. החולד והעכבר וגו' [ויקרא יא]:

הצדן חייב: שבמינן ניצוד:

והחובל בהן חייב: פי' החובל בהן עד שנצרר הדם חייב דכיון שיש להן עור העור מעכב את הדם מלצאת ואלמלא העור מעכבו היה יוצא ולפיכך חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום כי הדם הוא הנפש אבל שאר שקצים ורמשים כיון שאין להם עור שיעכב את הדם אילו היה נעקר ממקומו היה יוצא לחוץ ומש"ה כל שלא יצא לחוץ פטור ובכה"ג הוא הא דתנן ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור אבל כשיצא לחוץ אף בשאר שקצים ורמשים חייב משום נטילת נשמה והכי איתא בהדיא בפ' אלו טרפות (דף מו ב):

הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור: מפרש"י ז"ל דשלא לצורך פטור לפי שאין במינן ניצוד ולא נהירא דאי הכי אפי' לצורך נמי ליפטר [ועוד דא"כ אמאי אוקימנא בגמ' מתניתין כר' שמעון דפטר במלאכה שאינה צריכה לגופה אפילו לר' יהודה נמי ליפטר אלא ודאי הנכון דפטר משום דהויא מלאכה שאינה צריכה לגופה כדאי' בגמ' [ד' קז ב] וא"ת אי מהאי טעמא אפי' בח' שרצים הוה ליה למתני שלא לצורך פטור תירץ ר"י] דשמונה שרצים האמורים בתורה אין דרכן להזיק וכל צידתן לצורך הוא אבל שאר שקצים ורמשים שדרכן להזיק פעמים אדם צדן שלא לצורך והיינו כדי שלא יזיקו ומש"ה תני פלוגתא בסיפא וה"ה ברישא ומתניתין מני ר"ש היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה והכי אוקים בגמרא:

חיה ועוף שברשותו הצדן פטור: שהם ניצודים ועומדים:

והחובל בהן חייב: שיש להם עור:

גמ' הצד פרעוש בשבת: במקום שאינו ניצוד ועומד כגון מעל גבי קרקע או מבגדיו מבחוץ:

פטור: מחטאת שאין במינו ניצוד אבל אסור מדרבנן וכתבו בתוספות שאם מתירא שמא ישכנו וכ"ש אם נושכו שיכול להסירו דאינו אלא כמתעסק מידי דהוה אקוץ ברה"ר:

וההורגו חייב לדברי הכל: דהא פרה ורבה הוא:

פיטורי: פטריות:

מאודנא דחצבא: פעמים שהוא גדל בשפת הכלי:

חייב משום עוקר דבר מגדולו: דאע"ג דהתולש מעציץ שאינו נקוב פטור התם היינו טעמא משום דלאו היינו רביתיה אבל הכא היינו רביתיה והכי איתא בגמרא [דף קח א]:

מתני' אין עושין הילמי: מפרש בגמרא מי מלח מרובין:

אבל עושין את מי מלח: מפרש בגמרא מי מלח מועטין:

והלא הילמי בין מרובין בין מועטין: וכשם שהמרובין אסורין אף המועטין אסורין מפני שהוא כמעבד ומתקן את האוכל הניתן לתוכו כדי שיתקיים:

אלו הן מותרין: נותן שמן לתוך המים בתחלה קודם שיתן את המלח או נותן שמן לתוך המלח קודם שיתן המים דהשמן מעכבו שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש כחו מלהיות מי מלח עזין אבל לא יתן מלח תחלה ואפי' נותן שמן לבסוף דמשעה שנותן מים ומלח יחד נראה כמעבד:

גמ' מאי קאמר: מאי הילמי ומאי מי מלח:

כבשין: ירק שכובש להתקיים:

גיסטרא: כלי חרס שבור שאינו ראוי לכל תשמיש כשלם ומקצין אותו לכך:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט