רי"ף על הש"ס/שבת/דף לט עמוד א

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

ולא בלחיים. דאמרי' בפ"ק דעירובין לחי רחבו שלשה ולא קיי"ל הכי אלא כת"ק דאמר כל שהוא:

הלכך נקטינן דמי מלח מרובים אסורין אבל מי מלח מועטין לצורך טבול אותה סעודה שרי ומיהו אפילו מועטין כל היכא דאיכא [תרי] תלתי מלחא אסור וכדאמר אביי בסמוך:

אין עושין מי מלח עזין: דהיינו כל שהביצה צפה בהן שכח המלח מעכבה מלשקוע:

אין מולחין צנון וביצה: ג' וד' חתיכות יחד שהמלח הוא מעבדן ונעשו קשין והוי תקון:

פוגלא: צנון:

פשרי פשרי: תלי תלים גבוהים עגול על עגול:

מימלח לא מלחנא: שתים יחד:

טבולי: בשעת אכילה מטבילנא במלח ואכילנא:

יין בתוך העין: דעמיץ ופתח אסור דמוכחא מילתא דלרפואה קא עביד:

על גבי העין מותר: דאמרינן דלרחיצה בעלמא עביד:

רוק תפל: שלא טעם כלום משניעור משנתו אפילו על גב העין אסור דמוכחא מילתא דלרפואה היא ולא לרחיצה להכי נקט רוק תפל לפי שהוא חזק ומרפא:

שורה אדם קילורין מע"ש ונותן על גבי עיניו: דלדידיה כיון דאצרכוה לשרותה מערב שבת איכא היכרא וליכא למגזר ומאן דחזי נמי סבר דלרחיצה בעלמא היא דסבור שהוא יין:

כולי האי: ודאי לא שרא דמוכחא מילתא:

טיפת צונן: לתת בעיניו:

ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית: נמי מאירה את העינים:

הוא היה אומר: רבי מונא:

יד לעין: קודם שנטל ידיו:

תיקצץ: נוח לו שתיקצץ שרוח רעה שורה על הידים ומסמאתו וכן כולם:

לחיסודא: ריבדא דכוסילתא:

לפי טבעת: נקב הרעי שעגול כטבעת:

תקצץ: ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה:

לגיגית: שמטילין בה שכר:

תקצץ: ולא תגע בה קודם נטילה:

יד לעין: קודם נטילה מסמאת את העין יד לאוזן מחרשת:

יד לפה או לחוטם מעלה פוליפוס: ריח החוטם וריח הפה יד לאמה דנקט לאו לענין נטילת שחרית נקט לה אלא מפני שמביאתו לידי קרי ובמסכת נדה [דף יג א] נמי אמרינן בה תיקצץ משום האי טעמא ומשום דתני בה נמי לטותא דתקצץ תני גבי הנך:

תנן התם בנדה: פ' כל היד (דף יג א):

המרבה לבדוק בנשים: שבודקת תמיד שמא ראתה דם:

משובחת: דליכא למיחש להרהור דנשים לאו בנות הרגשה נינהו כדמפרש ואזיל:

ובאנשים: שבודק תמיד באמתו שמא יצא קרי ממנו:

תקצץ: שמתחמם ומרגיש כשממשמש באמה ומוציא שכבת זרע לבטלה:

אנשים דבני הרגשה נינהו: שמזדעזעין איבריו כשמתחמם ורואה קרי:

כי קתני מרבה אנשים: משום נשים נקט מרבה דאשה המרבה לבדוק עצמה משובחת אבל תקצץ דאנשים בחדא זימנא נמי:

לענין זוב: שיוצא ממנו ורוצה לבדוק כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה וג' לקרבן. זוב דומה למי בצק של שעורים ובא מבשר המת ושכבת זרע בא מבשר החי וקשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת:

בצרור: דבר קשה שאינו מחמם:

במטלית עבה: קשה היא ואינה מחממתו:

כאילו מביא מבול לעולם: שעבירה זו היתה בידם דכתיב כי השחית כל בשר וגו' ואמר מר ברותחין קלקלו ברותחין נדונו:

ניצוצות ניתזין: כשאינו אוחז באמה אינו מטיל למרחוק כסריס שאין מימי רגליו עושין כיפה:

איסורא: אסור לאחוז אפילו מוציא לעז כדקתני מוטב שיוציא לעז:

תקנתא: ישתין על העפר תיחוח דמשמע דאי ליכא הכי יאחז באמה:

הנחמים באלים: שמתחממים בעצי אילנות במדורות גדולות כלומר בעלי הנאות:

באלים: כמו תחת האלה [בראשית לה]:

דשף ויתיב: שנעשה מעפר ארץ ישראל:

במלכות נהרדעא: משום שנא' [תהלים קב] כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו:

אחוז באמה: כדי שלא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט