רי"ף על הש"ס/שבת/דף יג עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאבראשו דומה למי שנתנוהו לקולר עלה למטה ונפל למשכב דומה למי שהעלוהו לגרדום לידון שכל מי שעלה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול ואלו הם פרקליטין גדולים תשובה ומעשים טובים: תניא ר' נתן אומר בעון ביטול נדרים מתה אשתו של אדם שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך ר' אומר בעון נדרים בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים שנא' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה הוא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך ואיזה הן מעשה ידיו של אדם אלו בניו ובנותיו תנו רבנן בעון נדרים בנים מתים דברי ר"א בנו של ר' שמעון בן יוחאי רבי יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה ויש אומרים בעון ביטול מזוזה ויש אומרים בעון ביטול ציצית: אמר רבי שמעון בן לקיש הוו זהירין במצות ציצית שכל הזוכה ומקיים מצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר כי כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי: תניא ר' נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו מתים כשהן קטנים רבי אלעזר ברבי יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונם ומארה בשערים משתלחת וזורעים זרעים ואחרים אוכלין אותם שנא' אף אני אעשה זאת לכם וגו' אל תיקרי בהלה אלא בחלה ואם נותנין מתברכין שנאמר וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך: בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר והיוקר הווה והשכר אבד ובני אדם רצים אחר הפרנסה ואין מגיעין שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו תאנא דבי ר' ישמעאל בשביל דברים שצויתי אותם בימות החמה ולא עשאום יגזלו מימי שלג ואם נותנין מתברכין שנא' הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די: בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה ובני אדם אוכלין בשר בניהם ובנותיהם שנאמר שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים וגו' בעון עינוי הדין ועוות הדין וקלקול הדין ועון ביטול תורה חרב וביזה ודבר בא לעולם ובצורת באה ובני אדם אוכלין ואינן שבעים ואוכלין לחמם במשקל שנא' והבאתי עליכם חרב וגו' בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחלול השם וחלול שבת חיה רעה באה לעולם ובהמה כלה ובני אדם מתמעטים והדרכים משתוממים שנא' ואם באלה לא תוסרו לי אל תקרי באלה אלא באלה וכתיב והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם וכתי' בשבועת שקר ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך אני ה' ובחילול השם כתיב ולא תחללו את שם קדשי ובחילול שבת מחלליה מות יומת וילפינן חלול חלול משבועת שקר בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל שנאמר ולא תחניפו את הארץ וגו' הא אם אתם מטמאין אותה אין אני שוכן בתוכה בעון גלוי עריות וע"ז והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלים אותן ממקומן ובאין אחרים ויושבין תחתיהן שנאמר ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה וגו' בעון נבלות הפה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה מאי ועוד ידו נטויה אמר רב נחמן בר אבא אמר רב הכל יודעין למה כלה נכנסה לחופה אלא כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין אותו לרעה ואמר רבה בר רב שילא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנא' שוחה עמוקה פי זרות רב נחמן בר יצחק אמר אף השומע ושותק שנא' זעום ה' יפול שם אמר רב אושעיא כל הממרק עצמו לדבר עבירה חבורות ופצעים יוצאות בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע: ת"ר ארבעה סימנין הן סימן לעבירה הדרוקן סימן לשנאת חנם ירקון סימן לגסות הרוח עניות וסימן ללשון הרע אסכרה גרסינן במס' סוטה אמר רב חסדא אמר רב ירמיה ארבע כתות אינן מקבלות פני שכינה כת לצים כת חנפים כת מספרי לשון הרע כת שקרים כת שקרים דכתי' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצים כת חנפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבא כת מספרי לה"ר דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע לא יגור במגורך רע וגרסינן בערכין תניא א"ר אליעזר בן פרטא בא וראה כמה גדול כח של
לסרדיוט וגריע מעולה לגרדום לידון להוליכו לפני שופט:
חש בראשו: חששא בעלמא מיחוש קל:
ונתנוהו לקולר: הוי טפי מנמסר לסרדיוט וגריע מעולה לגרדום לידון שאין דנין שם אלא להריגה על סרחון חמור וצריך פרקליטין גדולים:
עלה למטה: שחלה הרבה עד שצריך לעלות וליפול למשכב:
ואלו הן פרקליטין של העולה למטה בבית דין של מעלה תשובה ומעשים טובים:
אם אין לך לשלם: עולות והקדשות שתדור:
משכבך: אשתך:
אל תתן את פיך: בנדר:
לחטיא את בשרך: לחייב את בניך:
לפני המלאך: גזבר של הקדש:
כי שגגה היא: בשוגג קפצתי לנדור ולא אשלם:
על קולך: בשביל קול נדריך:
בעון ביטול תורה: ויש אומרים בעון ביטול מזוזה וי"א בעון ביטול ציצית לכולהו יהיב טעמא בגמ':
בכנף איש יהודי: בשכר הכנף יחזיקו י' אנשים מכל לשון הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות:
שנאת חנם: שלא ראה בו דבר ערוה שיהא מותר לשונאו והוא שונאו:
מריבה רבה: מדה כנגד מדה:
ובניו ובנותיו מתים כשהן קטנים: ואהבתם ניטלת ממנו והיינו נמי מדה כנגד מדה:
במכונס: באוצרות יין ושמן ומתוך כך מארה בשערים שמוכרין ביוקר:
בחלה: בעון חלה: והפקדתי. כמו לא נפקד ממנו איש כלומר אמעט את שעריכם שכנסתם כבר:
השמים נעצרים: ומתוך שאין גשמים יורדין היוקר הווה:
והשכר אבד: עינוי הדין: שמאחרים הדיינין מלדונו ולא לשם שמים אלא מאחר שהוברר להם משהין אותו:
עוות הדין: שמעוותים אותו מדינו:
קלקול הדין: שלא היו מתונים בדין לעיין כל צרכו ונתקלקל מאליו:
חרב ובזה רבה וכו': דכתיב נקם ברית ואין ברית אלא תורה כדכתי' אם לא בריתי יומם ולילה וכתיב והגית בו יומם ולילה וכתיב חרב דע"י חרב דהיינו משלחת גירוי המלחמה הביזה באה וכתיב ושלחתי דבר הרי דבר וכתיב בשברי לכם מטה לחם משען לחם הרי הבצורת וכתיב בסוף הקללות יען וביען במשפטי מאסו הרי ענוי ועוות וקלקול בכלל:
שבועת שוא: ל' הבל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה:
והדרכים משתוממים: מאין עובר:
אלא באלה: ויש במשמע בין שוא בין שקר וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת ובחלול השם נמי כתיב בהו חלול וגמרינן משבועה:
חלול השם: אדם גדול שבני אדם לומדין ממנו ואינו נזהר במעשיו ונמצאו הקטנים מחללין את התורה על ידו ואומרין זה מבין שאין ממש במצות ונמצא השם מתחלל:
אין אני שוכן: חורבן הבית במשמע שאין משכני בתוכם:
כי את כל התועבות וגו': בפרשת עריות כתיב:
ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם: דהיינו ע"ז וכתיב בתריה ואתכם אזרה בגוים וכתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה הרי שהן גולין ואויביהם יושבין במקומם:
בשבתותיה: שמיטין ויובלות ואתם בארץ אויביכם ולעיל מיניה כתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה:
לא ישמח: הרי צרות וגזרות ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם הרי צועקים ולא נענין:
בעון נבלות הפה: כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה ועוד לשון ועד כל שנותיו של אדם ע' שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה:
הכל יודעין כו': ולא הוצרך אדם לפרש למה נכנסה כלה לחופה והמנבל את פיו בכך אפי' וכו':
שוחה עמוקה: מוכנת לפי זרות:
זעום ה' יפול שם: בזעמו של הקב"ה הוא שוכן שם אצל פי זרות היושב אצלו ושומעו קרוי זעומו של הקב"ה:
הממרק עצמו: מפנה לבו לכך ממרק עצמו משאר עסקיו להתעסק בעבירה:
סימן לעבירה הדרוקן: בשרו מתקשה ועב ונפח:
משך ידו: הקב"ה מהיות את לוצצים:
לא יגורך רע: לא יגור עמך רע וגבי מספר לשה"ר כתיב דכתיב בההיא פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו':
וגרסינן במס' ערכין וכו':
רש"י (ליקוטים)
המאור הקטן
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)