רי"ף על הש"ס/שבת/דף יד עמוד א

הלכות רב אלפס

לשון הרע מנין ממרגלים ומה מרגלים שהוציאו דבה על העצים ועל האבנים כך המוציא דבה על חבירו על אחת כמה וכמה אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא מאי דכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה אמר לו הקב"ה ללשון לשון מה אעשה לך כל איבריו של אדם זקופין ואתה מוטה כל איבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים ולא עוד אלא שהקפתי לך ב' חומות אחת של עצם ואחת של בשר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה: וא"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע כאילו כופר בהקב"ה שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו וא"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע נגעים באין עליו שנא' מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב התם לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע זו היא תורתו של מוציא שם רע ה"ד לישנא בישא כגון דאמר איכא נורא בבי פלניא והוא דקא מפיק ליה בלישנא בישא דקאמר הכי היכא משתכחא נורא אלא בביתא דפלניא דנפישי טואי אמר רבא כל מילתא דמתאמרא באנפי מארה לית בה משום לישנא בישא אמר ליה אביי כ"ש חוצפא ולישנא בישא א"ל אנא כי הא דר' יוסי סבירא לי דאמר ר' יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי אמר רבה בר רב הונא כל מילתא דמתאמרא באנפי תלתא לית בה לישנא בישא מ"ט חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה: כי אתא רב דימי אמר מאי דכתיב מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו משום דמברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו אין כגון דאיקלע לאושפיזיה וטרחו קמיה שפיר למחר נפיק ויתיב בשוקא ואמר רחמנא ליברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי ושמעי אינשי ואכסני ליה: תני רב דימי קמיה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו יותר מדאי שמתוך טובתו בא לידי גנותו: אמר ר' שמואל בר נחמני על שבעה גופי עבירות נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין על לה"ר דכתיב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית על שפיכות דמים דכתיב ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ועל שבועת שוא דכתיב ויאמר נעמן הואל קח ככרים וכתיב וצרעת נעמן תדבק בך על גילוי עריות דכתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים על גסות הרוח דכתי' ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וכתיב והצרעת זרחה במצחו על הגזל דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית תנא הוא הכניס ממון שאינו שלו יבא כהן ויפזר את ממונו ועל צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית תאנא דבי ר' ישמעאל מי שמייחד ביתו לו כלומר שאינו מכניס אורחין בתוך ביתו ואינו מהנה לבני אדם מנכסיו איני והאמר רב ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות ללמדך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב ויטבלו את הכתנת בדם ומכנסים מכפרין על גילוי עריות דכתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת מכפרת על גסות הרוח כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה אבנט מכפר על הרהור הלב אהיכא דאיתיה דכתיב והיה על לב אהרן חשן מכפר על הדינין דכתיב ועשית חשן משפט אפוד מכפר על עבודה זרה דכתיב ואין אפוד ותרפים מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב"ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול ציץ מכפר על עזות פנים דכתיב והיה על מצח אהרן וכתוב אחד אומר ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם לא קשיא הא דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו אי דאהנו מעשיו נגעים באין עליו ואי לא אהנו מעשיו מעיל מכפר איני והאמר רבי סימון אמר רבי יהושע בן לוי שני דברים לא מצינו להם כפרה בקרבנות ומצינו להם כפרה בדבר אחר ואלו הן שפיכות דמים ולשון הרע שפיכות דמים בעגלה ערופה ולשון הרע בקטורת דתני רבי חייא למדנו בקטורת שהיא מכפרת שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם ותנא דבי ר' ישמעאל על מה הקטורת מכפרת על מעשה לשון הרע אמר הקב"ה יבא מעשה חשאי ויכפר על מעשה חשאי קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים קשיא לשון הרע אלשון הרע שפיכות דמים אשפיכות דמים לא קשיא הא דידיע מאן קטליה והא דלא ידיע מאן קטליה אי דידיע מאן קטליה בר קטלא הוא במזיד ולא אתרו ביה לשון הרע אלשון הרע נמי לא קשיא הא בצנעא הא בפרהסיא: אמר רבי יהושע בן לוי מה נשתנה מצורע שאמרה תורה עליו בדד ישב אמר הקב"ה הוא הבדיל בין איש לאשתו ובין איש לרעהו לפיכך בדד ישב וא"ר יהושע בן לוי מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי צפרים לטהרתו אמר הקב"ה הוא עושה מעשה פטיט לפיכך יביא קרבן פטיט:

מתני'

שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר:

גמ'

מנא הני מילי אמר רבי יהושע בן לוי אמר קרא וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא אמר רבה בר רב הונא אף על גב דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו מיבעי ליה למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלן מיניה אמר רב אשי אנא לא שמיע לי הא דרבה בר רב הונא וקיימתיה מסברא גרסינן בגיטין בפרק ראשון לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות

רבנו ניסים (הר"ן)

נורא בבי פלניא. דמשמע עשיר הוא וכל שעה אור מצויה בביתו לבשל תבשילין:

דמתאמרא קמי מרה: שהמרגל אומרה בפני האומר:

חזרתי לאחורי: לראות מי עומד אחרי שאף בפני הבעלים אני אומרה אלמא לאו לישנא בישא חשיב: ל"א שאם באו בעלים ואמרו לי למה אמרת כן לא חזרתי בי לומר לא אמרתי אלא בפניהם הודיתי:

דמתאמרא באפי תלתא: שהבעלים אמרוה באפי תלתא:

לית בה משום לישנא בישא: המגלה אותה אינה לשון הרע שגלה דעתו זה תחלה שאם תגלה אינו חושש דמידע ידע דסופה ליגלות:

דחברך חברא אית ליה: וזה מגלה לחבירו וזה לחבירו עד שיודע:

קללה תחשב לו: אותה ברכה קללה היא לחבירו:

ושמעי אינשי ואכסני ליה: שמתאכסנים אורחים אצלו עד שמכלין את ממונו:

שמתוך טובתו בא לידי רעתו: שהאחרים שומעין שזה משבחו ואומר הלא מדת כך וכך יש בו:

צרות עין: שצרה עינו באחרים ואינו מהנה שכניו מכליו כלל אף על ידי שאלה:

אותו אצמית: ואוקימנא לעיל דהיינו נגעים:

אל יכרת מבית יואב: מפני שהרג את אבנר:

הואל: השבע ששלחך אלישע וקח ככרים:

ובחזקתו: בעוזיה משתעי:

מי שייחד ביתו לו: כלומר אינו מכניס לביתו וכו':

למה נסמכה וכו': בפרשת ואתה תצוה נסמכה פרשת המלואים לבגדי כהונה:

ואין אפוד ותרפים: בזמן שאין אפוד הוי עון ותרפים:

דבר שבקול: פעמוני המעיל הם נשמעין:

על מעשה קול: לשון הרע:

אהנו מעשיו: שנתקוטטו על ידו ואי קשיא אמאי לא מותיב לה משפיכות דמים וגלוי עריות דקאמר לעיל נגעים באים עליהם והכא תני דבגדי כהונה מכפרים יש לומר הא דתני בגדי כהונה מכפרים לאו עליה דידיה אלא על אחרים דעל ידי שפיכות דמים נענשין העולם דכתיב כי הדם הוא יחניף ובגלוי עריות כתיב ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה אבל לשון הרע לא אשכחן דמיענשי ביה אחריני:

שבחשאי: קטורת נעשית בהיכל בחשאי כדתניא במסכת יומא (דף מד א) היו פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה:

ויכפר על מעשה חשאי: לשון הרע בחשאי הוא:

קשיא שפיכות דמים כו': דקאמר לעיל בגדי כהונה מכפרים על אחרים וקא חזינא דעגלה ערופה מכפרת על האחרים דעל ההורג אינה מכפרת דקי"ל בסוטה (דף מז ב) שאם נתערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג מנין שהוא נהרג ת"ל ולארץ לא יכופר וגו':

קשיא לשון הרע: דלעיל קתני דבגדי כהונה מכפרין:

דלא ידיע מאן קטליה: מכפרת:

בר קטלא הוא: כל כמה דלא מיקטיל לא מכפרי אחריני דכתיב ולארץ לא יכופר וגו':

הא בצנעא: דמעשה חשאי הוא דקטרת מכפרת:

בפרהסיא: דמעשה קול הוא מעיל מכפר:

הוא הבדיל: שעל לשון הרע באו עליו נגעים:

פטיט: לשון קול יוצא בחשאי יבא קרבן פטיט שהצפרים צועקים כל שעה:

מתני' שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: שאם ימהר להזכיר יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות:

עשרתם: פירות האילן לסעודת שבת שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר:

ערבתם: עירובי תחומים וחצירות והני תרי שייכי למימרינהו בלשון שאלה דשמא כבר עשו אבל בנר לא שייך למימר הדלקתם דדבר הנראה לעין הוא והא קא חזי אי אדליק אי לא אדליק:

גמ' וידעת כי שלום אהלך: זו נר של שבת כדאמרינן לעיל [דף כה ב] ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר דשבת:

ופקדת נוך: זה עירוב שהוא דבר הצריך לנוה לטלטל מבית לבית:

ולא תחטא: זה מעשר כלומר שלא לאכול דבר שאינו מעושר

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט