רי"ף על הש"ס/שבת/דף יג עמוד א

הלכות רב אלפס

בתלאו במגוד סבר לה כרבי אליעזר דאמר מוכן הוא וטמא הוא ובהניחו אחורי הדלת סבר לה כרבי יהושע דאמר (לאו) מוכן הוא וטהור הוא ולפום הכין אוקמא רב המנונא לפלוגתא דרבי אליעזר ור"ע בפתילת הבגד לענין טומאה בפחות משלשה על שלשה ובין שתלאו במגוד ובין הניחו אחורי הדלת לר"א מוכן הוא וטמא הוא ור"ע הדר ביה לגבי דר' יהושע ובין תלאו במגוד ובין הניחו אחורי הדלת לאו מוכן הוא ולפיכך אמר טהורה היא מדקרי לה פתילת הבגד דעדיין בגד הוא וקאמר טהורה בהא פליגי לענין טומאה אבל לענין הדלקה היינו טעמא דרבי אליעזר לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין כדרבא ור"ע סבר מדליקין והלכתא כותיה הדין הוא פירושא דהאי שמעתתא בבירור בלא קושיא ובלא ספק:

מתני'

לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת ואפילו היא של חרס ורבי יהודה מתיר ואם חברה היוצר מתחלה מותר מפני שהוא כלי אחד לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת ורבי יהודה מתיר:

גמ'

ורבי יהודה מתיר ולית הלכתא כרבי יהודה דלמא אתי לאיסתפוקי מיניה: ואם חברה היוצר וכו': תנא ואם חברה בסיד ובחרסית מותר והא אנן יוצר תנן אלא אימא כעין יוצר:

מתני'

המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני נכרים מפני לסטים מפני רוח רעה ואם בשביל החולה שיישן פטור:

גמ'

סוגיא דשמעתא אם חולה שיש בו סכנה הוא מותר לכבות לכתחלה ואפילו לרבי יהודה ואם חולה שאין בו סכנה הוא לר' שמעון לא יכבה ואם כבה פטור אבל אסור ולרבי יהודה חייב חטאת:

מתני'

כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב רבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם:

גמ'

אסקה רבי יוחנן דרבי יוסי לעולם כרבי שמעון סבירא ליה והכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן דבהא אפילו רבי שמעון מודה דקא מתקן מנא:

מתני'

על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר:

גמ'

בשעת לידתן מאי טעמא א"ר יצחק היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה תינח נדה חלה והדלקת הנר מאי איכא למימר כדדרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא אמר הקדוש ברוך הוא רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם נשמה נתתי בכם שקרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם משמרים אותם מוטב ואם לאו אני נוטל נשמתכם מכם ומאי שנא בשעת לידתן אמר רבא נפל תורא חד חד סכינא [וגברי היכי מבדקי אמר רבא בשעה שעוברין על הגשר על הגשר ותו לא אימא כעין גשר] אמר רבי יוחנן לעולם אל ילך אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו וא"ר יוחנן מאי קראה קטנתי מכל החסדים: אמר ר' יצחק בריה דרב יהושע לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר ת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין אדם יוצא לשוק דומה למי שנמסר לסרדיוט חש

רבנו ניסים (הר"ן)

ולפי שאין בדבריו ענין למעשה כלל לא ראיתי להאריך:

מתני' לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וכו' בשביל שתהא מנטפת: ויתקיים הנר שהשמן מטפטף כל שעה לאור הנר וטעמא משום גזרה שמא יסתפק ממנה וכיון שהקצהו לנר חייב משום מכבה: ואפילו אותה שפופרת: היא של חרס. דמאיסא ליה גזרינן:

ואם חברה היוצר מתחלה מותר: דתו ליכא למיחש דמשום איסורא דשבת בדיל מיניה אבל כי לא חברה ואינו כלי אחד לא מתחזי ליה דאיכא משום מכבה:

ויתן ראש הפתילה: השני שהוא יוצא דרך הנקב שבנר לשאוב השמן ונמשך דרך הפתילה לראש הדולק:

ור' יהודה מתיר: דלא גזר ולא קיימא לן כר' יהודה:

גמ' תנא אם חברה: בעל הבית בסיד או בחרסית מותר:

כעין יוצר: שחברה שפיר:

מתני' המכבה את הנר וכו': מפני נכרים פירוש מפני פרסיים שהיה להם יום איד שאין מניחין להדליק נר אלא בבית ע"ז:

ומפני לסטים: שלא יראו שיש שם שום אדם ויבואו עליו:

מפני רוח רעה: הבאה לפניו וכשאינו רואה נוח לו:

פטור: כדמפרש בגמ':

גמ' סוגיא דשמעתא וכו': ואם חולה שאין בו סכנה הוא לר' שמעון. דסבירא ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה לא יכבה ואם כבה פטור אבל אסור דהאי כבוי נמי אינו צריך לגופו:

ולר' יהודה דס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב: חייב עליה חטאת:

מתני' כחס על הנר וכו': כשהוא חס על הנר ומשום הכי כבה אותו. אי נמי כשהוא חס על השמן או על הפתילה חייב. דסבירא ליה לת"ק דאע"ג דהאי כבוי אינו צריך לגופו חייב עליו וכר' יהודה:

ור' יוסי פוטר בכולן: דקסבר ר' יוסי מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה:

חוץ מן הפתילה: ומוקי לה בגמרא (דף לא ב) בפתילה שצריך להבהבה שלא הבהבה מבעוד יום דכבוי זה צריך לגופו שיהא הלהב נוח לאחוז בו כשיבא להדליקה והיינו דקתני מפני שהוא עושה פחם שהוא מתכוין ממש לעשותה עכשיו פחם אלמא בכבוי הצריך לגופו מיירי:

מתני' על שלש עבירות וכו' בשעת לידתן: בגמ' מפרש טעמא מאי שנא בשעת לידתן:

גמ' בחדרי בטנה: מקום הדם:

רביעית דם: חיי אדם תלוי' בו:

ראשית קראתי אתכם: כדכתיב ראשית תבואתה [ירמיה ב]:

על עסקי ראשית: הזהרתי אתכם חלה כדכתיב ראשית עריסותיכם [במדבר טו]:

הריני נוטל נשמתכם: ותאבד רביעית דמכם ויכבה נרכם ויבטל שם ראשיתכם ונשים נצטוו על כך כדאמרינן בב"ר היא אבדה חלתו של אדם שעל ידה נטרד אדם הראשון שנתרם כחלה וכבתה נרו של עולם ושפכה דמו ועוד שצרכי הבית תלויין בה:

נפל תורא לארץ: העומד לשחיטה הכל אומרים חדדו הסכין עד שלא יקום ויהא טורח להשליכו כך זו הואיל ואיתרע מזלה מזומן פורענותה:

מנכין: פוחתין:

קטונתי מכל החסדים: הוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים אשר עשית עמדי:

אדם יוצא לשוק: שפגעין מצויין שם ומריבות:

דומה כמי שנמסר

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט