רי"ף על הש"ס/גיטין/דף טו עמוד ב

הלכות רב אלפס

דניסן אמרי אי משום אונסא אין אונס בגיטין אי משום גלויי דעתא בגיטא פלוגתא דאביי ורבא ושמעינן מינה דהילכתא אין אונס בגיטין:

מתני' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי או העשיר העני מתו צריך ליטול רשות מן היורשין ואם הלוון בפני ב"ד א"צ ליטול רשות:

המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואם אבדו הרי זה חושש מעת לעת דברי ר"א . ר' יהודה אומר בג' פרקים בודקין את היין בקדום של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים לבוסר:

גמ' אמר רבי אלעזר חלוקין עליו חביריו על רבי אלעזר בן שמוע דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברה"י בין ברה"ר טמאות:

ר' יהודה אומר בשלשה פרקים כו':

תניא רבי יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרוס הפסח בשלשה פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס העצרת ובפרוס החג ושמן מעצרת ואילך למאי הילכתא אמר רבא ואיתימא רב פפי לשותפי מכאן ואילך מאי אמר רבא כל יומא פירקיה :

הדרן עלך פרק כל הגט

רבנו ניסים (הר"ן)

אי משום אונסא של היה יכול לכונסה ואנוס הוא:

אין אונס בגיטין והוי גיטא:

ואי אמרת ליבטיל משום גילוי דעתא שהרי גלה דעתו שאינו רוצה שיהא גט פלוגתא דאביי ורבא היא לקמן בריש פרק השולח וקי"ל בהא הלכתא כאביי והוי גיטא:

ושמעינן מינה דהלכתא אין אונס בגיטין וג' מיני אונס הם אונסא דשכיח טובא ושכיח ולא שכיח ולא שכיח כלל אונסא דשכיח אפילו בממון לא הוי אונס מדהוה ליה לאתנויי ולא אתני כדמוכח בריש כתובות ואונס דלא שכיח כלל אפילו בגיטין טוענין ביה טענת אונס כדאמר לקמן בפרק מי שאחזו אכלו ארי אין לנו וכמו שאכתוב שם בסייעתא דשמיא אבל באונס דשכיח ולא שכיח הוא דאיכא פלוגתא בין ממון לגיטין דבממון טוענין בו טענת אונס אבל בגיטין לא וכתוב בספר העיטור דאיתשיל קמיה אם יש אונס בקידושין אי לא ולא איפשיטא:

מתני' המלוה מעות וכו' להיות מפריש עליהן מחלקן המלוה הזה כשיפריש תרומותיו ימכור התרומה ויעכב הדמים לעצמו בפרעון החוב הזה בשביל הכהן וכן מעשר ראשון בשביל לוי ומעשר עני בשביל עני והמעשרות יעכב ויאכל אלא שמפריש מעשר מן המעשר לכהן שיהא מותרין לזרים מכיוןש אין כאן גזל מתנות שכבר נתן דמיהן לכהן זה ובשעת ההלואה פסק להם דמים ובגמרא פרכינן היכי נפיק ידי נתינה דהא לא אתו לידיהו דכהן ולוי ומוקמינן לה במכירי כהונה ולויה כלומר שהם מכיריו ואוהביו ואינו רגיל לתת תרומותיו אלא להם הלכך כיון דמילתא פשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחו להו שאר כהנים דעתייהו והוי כמאן דמטי לידייהו:

צריך ליטול רשות מן היורשין מפני שאין חוב זה מוטל עליהן לפרוע יטול מהם רשות אם רוצים שיקבל חובו בשבילם ויעכבם ממעשרות עצמם:

אין צריך ליטול רשות דיש כח על בית דין להטיל חוב זה על הכהונה ועל הלויה לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה:

המניח פירות להיות מפריש עליהם וכו' סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו ואומר הרי תרומתן באותן פירות שהקצתי לכך וכן עושה תמיד:

אום אבדו הלך לבדקן ומצאן שאבדו הרי זה חושש לאותם טבלים שתיקן בהבטחתן של אלו ואם לא אכלן צריך להפריש שמא כשאמר הרי תרומתן בפירות שהקציתי כבר היו אבודים:

מעת לעת בגמרא מפרש שחושש שמא מאתמול בעת הזה אבדו וטפי מהכל לא אחמור רבנן למיחש אלא סמכינן אחזקה של הנחה:

בודקין את היין שהניחו להיות מפריש עליו צריך לבדוק שמא החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין:

בקדים של מוצאי החג כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג:

הוצאת סמדר כתום פרח וענבים נראים באשכול כסדרן:

ובשעת כניסת מים לבוסר כשהן גדולים כפול הלבן נקראין בוסר וכשהלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכן שיכול לעצור מהן כל שהוא היינו כניסת מים לשון אחר היו כותשין העניבם כשהם בוסר ונותנין לתוכן מים ונעשה חומץ לטבל בו:

גמ' אמר רבי אלעזר וכו' ר"א בן פדת דגמרא ר"א בן שמוע דמתניתין:

חלוקין עליו חביריו דלדידהו לעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודין וכל פירות שתיקנו על ידי אותם פירות צריך לחזור ולהפריש:

מקוה שהיתה בחזקת שלם ונמדד לאחר זמן ונמצא חסר:

כל טהרות שנעשו על גביו כל תרומות וטהרות שנשתמשו בהם בכלים ואנשים שטבלו באותו מקוה מטומאתן מעולם בין שהמקוה ברשות היחיד דספיקו טמא בין שהמקוה ברשות הרבים דקיימא לן ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור הכא טמאות דכי אמרינן ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור היינו ספק נגע ספק לא נגע דאיכא למיחש לשמא לא נגע אבל זה שהיה טמא ודאי ואתה בא לטהרו בטבילת ספק אל תטהרנו מספק:

לשותפי שאין האחד יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקים הללו אבל בפרקים הללו אין צורך לימלך עמו ואם מכר ונתיקר השער לאחר זמן אין לו עליו כלום:

פירקיה למכור:

הדרן עלך פרק כל הגט

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט