רי"ף על הש"ס/גיטין/דף טו עמוד א

הלכות רב אלפס

אומר שליח ב"ד אני שמעינן דכל חד מינייהו לא משוי שליח אלא בב"ד אמר רבא ושליח בארץ ישראל עושה כמה שלוחים פירוש שלא בב"ד לפי שאינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם אמר רב אשי ואם מת ראשון בטלו כולן אמר מר בר רב אשי הא דאבא דקטנותא היא אילו מית בעל מידי מששא אית בהו בכולהו כולהו מכח בעל קא אתו אי איתיה לבעל איתנהו לכולהו ליתיה לבעל ליתנהו לכולהו אבל שליח ראשון לא איכפת לן בין מית בין לא מית והלכתא כמר בר רב אשי.

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר ליה שליח לא ידענא לה אמר ליה זיל יהביה ניהליה לאבא בר מניומי דהוא ידע לה וליתביה ניהלה אתא לא אשכחיה לאבא בר מניומי יתיב רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי ורבי יצחק נפחא ויתיב רב ספרא גבייהו אמרי ליה מסור מילך קמן דידן דכי אתי אבא בר מניומי ניתביה ניהליה ואזיל וממטי ליה ניהלה אמר להו רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא איכסיף אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא סבי סמיכי בטעותא אמר רב אשי מאי טעותא הכי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את וכן הילכתא דשליח שלא ניתן לגירושין הוא ולא משוי שליח.

ההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו אמר ליה לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתי ן יומין איתניס בגו תלתין יומין אתא לקמיה דרבא אמר רבא חלה טעמא מאי משום דאניס הא נמי הא אניס אמר ליה מסור מילך קמן דילן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב לה ניהלה אמרו ליה רבנן לרבא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא אמר להו כיון דלבתר תלתין יומין מגרש שליח שניתן לגירושין הוא וליחוש שמא פייס מי לא תנן מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט והוינן בה וליחוש שמא פייס ואמר רבה בר רב הונא הרי אמר אבא מארי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי איכסוף לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה. אמר רבא הא ודאי מיבעי לי שליח כי משוי ליה שליח בבית דין בפניו או אפילו שלא בפניו הדר פשטה בין בפניו בין שלא בפניו שלחו מתם בין בפניו בין שלא בפניו.

ההוא דאמר להו אי לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא ואתא ופסקי מברא ואמר חזו דאתאי חזו דאתאי אמר שמואל לא שמיה מתיא ההוא דאמר להו אי לא מפייסינא ער תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה אמר רב יוסף מי יהיב לה תרקבא דדינרא ולא איפייסה אלמא אין אונס בגיטין וכן הלכה ואמרי' תו בפירקא דלקמן (דף לד) ההוא דאמר להו אי לא נסיבנא מהכא לריש ירחא דאדר ליהוי גיטא כי מטא ריש ירחא דאדר אמר להו אנא ריש ירחא

רבנו ניסים (הר"ן)

והיה אפשר לומר דנהי דבקמא בעינן חלה היינו מפני שעשאו בעל ואפשר שהוא חפץ בו יות רמאחר כל זמן שלא חלה אבל בשליח השליח כיון שאין הבעל יודע בהן לא איכפת ליה כלל בין ב' לג' אלא שהרי"ף זכרונו לברכה החמיר וכתב אם חלה [אבל לא חלה לא] דלא עדיף ב' מראשון שמעינן דכל חד מינייהו לא משוי שליח אלא בבית דין שלא תאמר דוקא ראשון צריך בית דין מפני שצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם:

ושליח בא"י וכו' לפי שאינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם והואילואין הראשון צ"ל בפני נכתב האחרון נמי אינו צ"ל שליח ב"ד אני ומינה נמי דכל שנתקיים בחותמיו כיון שאין צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם אינו צריך בית דין וכך כתב הר"ם במז"ל בפרק שביעי מהלכות גירושין:

אם מת ראשון עד שלא הגיע גט לידה:

בטלו כולן קסבר שמכחו באו:

דקטנותא היא בקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש להשיב עליה:

לא ידענא לה איני מכירה:

מסור מילך קמן אמור דבר שליחותך בפנינו ותן לנו הגט ואמור בפני נכתב ואנו נמסרנו לו ויהא שליח בית דין:

והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא השליח הזה לא נעשה שליח לגרשה אלא למוסרו לאבא בר מניומי הילכך לאו במקום בעל קאי למסרו ביד אחר ולאו למימרא דלשליח שלא ניתן לגירושין לא מצי משוי שליח דהא אמרינן בסוף פרק המביא תניין דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטיך מיניה אלמא דשליח שלא ניתן לגירושין מצי משוי שליח אלא הכי קאמר דכיון דשליח שלא ניתן לגירושין הוא אין לו לשנות כלל ממה שאמר ליה הבעל אלא צריך ליתנו ביד אבא בר מניומי עצמו כמו שאמר לו:

קפחינהו קיטע רגליהם שלא מצאו רגלים לדבר:

בטעותא שאינה תשובה אלא בטעות קפחם משום דס"ל לרבא דקמא נמי ניתן לגירושין הוא דהא אי הוה ידע לה הרי צוהו תחלה לגרשה ואמר ליה רב אשי דלאו טעותא הוא אלא שפיר קפחינהו דהכי קאמר ליה אבא בר מניומי יגרשנה ולא אתה דמאחר שאין מכירה הוא יהא שליח ולא אתה זו היא גרסת הרי"ף ז"ל וגם רש"י ולפיכך כתב דראשון שליח שלא ניתן לגירושין הוא ולא משוי שליח ורבינו תם ז"ל גורס אמר רב אשי מאי טעותא מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את כלומר בתמיה ולפי גירסא זו רב אשי נמי מודה דטעותא הוא ומפרש טעמא דטעותא דמי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את הא ודאי לא דאי הוה ידע לה האי הרי צוהו מתחלה לגרשה ואף הראשון ניתן לגירושין הוא דיכול הוא לגרשה ויש לחוש לחומרי הגרסאות ואחר אינו יכול לגרש וכל שכן שאינו עושה שליח אחר תחתיו ומיהו אם גירשה הוא או שלוחו הוי לה ספק מגורשת:

איתניס בגו תלתין יומין וידע שלא יוכל ללכת לאחר שלשים ליתן הגט לאשה:

שליח שלא ניתן לגירושין הוא בתוך ל':

וליחוש שמא בא הבעל אצלה ונתייחד עמה ופייס ובעל והוי גט ישן:

וליחוש שמא פייס בתוך י"ב חדש שיש שהות הרבה לבא ואין זה דומה לשולח גט למדינת הים ואינו קובע זמן לשהותו בידו דהתם ליכא למימר שמא פייס דמימר אמר הבעל השליח הקדמני וכבר הגיע גט לידה ולא עקר נפשיה מספיקא:

ואמר רבה וכו' באומר בפני ב"ד בשעה שמסרו לשליח:

הרי היא נאמנת עלי כמאה עדים לעולם אם אערער לומר גט ישן הוא הרי אני מאמינה לומר שלא באתי בתוך הזמן אצלה וכיון דמעיקרא הימנה תו לא מהימן לערער וכל שכן דאנן לא ניקום ונערער אלמא טעמא דאמר הכי אבל האי דלא אמר הכי ליחוש:

אם אמרו בנשואה שחביבה עליו מחזר לפייסה וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות גירושין דכי חיישינן בנשואה שמא פייס היינו דוקא כשהיה בעלה עמה במדינה והוא אזיל לטעמיה שפסק כהנהו לישני דפרק מי שאחזו שאין חוששין שמא בא לפי שאין דרך לבא בצינעא כמו שאכתוב שם בס"ד אבל לדברי מי שפוסק דחיישינן שמא בא אפילו לא היה בעלה עמה במדינה חיישינן:

אמר רבא הא ודאי מיבעיא לי כי משוי בית דין שליח מי בעי בפניו דשליח קמא:

או אפילו שלא בפניו כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב וילך לדרכו:

שלחו מתם בין בפניו בין שלא בפניו ומינה ודאי שהבעל יכול למנות שליח שלא בפניו ואף בשליח קבלה כתוב בה"ג ועגונה דאתיא לבי דינא ואמרה הוו עלי סהדי דפלוני דאיתיה במדינת הים שויתיה שליח לקבל גיטא מיד בעלה וכו' אם דנפיל גיטא לידא דשליח אם נשרף או נקרע מגרשה הדא עגונה עד כאן ומיהו כתב הרמב"ן ז"ל בפרק התקבל דמסתברא שאין שליח קבלה עושה שליח דהוו להו מילי ומילי לעולם לא מימסרין לשליח אלא באומרת ומינתו היא שליח שלא בפניו ואכתוב עוד שם בסייעתא דשמיא:

ואתא ופסקיה מברא מעבר המים שלא מצא את הספינה:

לא שמיה מתיא שאינו כאילו בא לפי שאין טענת אונס בתנאי גיטין למימר אניסנא אי נמי יש אונס הא אוקימנא בשמעתא קמייתא בכתובות הא אונסא דשכיח הוא ואיבעי ליה לאתנויי:

אי לא מפייס עד תלתין יומי ליהוי גיטא מעכשיו ומסר לה הגט על תנאי זה:

אזל פייסה בדברים והרבה עליה ריעים ולא נתרצית להשליח:

אטו מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא אפייסה וכיון שלא עשה כן נמצא שלא פייסה ואף על פי שאין לו לא אמרינן אנוס הוא דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט והוי גיטא והקשו בתוספות ואפילו אי יהיב לה תרקבא דדינרי להוי גיטא דמכל מקום לא איפייסה ותירץ רבינו יצחק זכרונו לברכה דאי לא מפייסנא משמע אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול ואי יהיב לה הרי טרח לפייסה וקיים תנאו אף על גב דלא איפייסה אבל אי לא יהב לא קיים תנאו ואף על גב דאניס אין אונס בגיטין ומדאצרכינן לטעמא דאין אונס שמעינן דבדיני ממונות דיש אונס האומר שדי נתונה לך אי לא מפייסנא לפלוני ופייסיה בכל מה שבידו לעשות ולא איפייס פטור דאנוס הוא:

אי לא נסיבנא כתב גט ונתן לארוסתו על מנת שאם לא יכנס לריש ירחא דאדר יהא גט:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט