רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כג עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאייחדו לה הבעלים מקום ולא אהדרא איהו להתם דאפילו רבי ישמעאל לא קאמר דלא בעינן דעת בעלים אלא היכא דאהדר לדוכתא דשקלה מיניה דהיינו רשות בעלים דתניא למקום שגנב יחזיר דברי ר' ישמעאל אבל האי דאפקדה גביה וייחד לה מקום כיון דלא אהדדה לההיא דוכתא דייחד לה לאו לרשותא דבעלים אהדרה אלא לרשותא דנפשיה אהדרה ומשו' הכי מחייב דברשותיה קיימא ור' יוחנן לא סבר לה להא דרב ששת דקסבר ר' יוחנן הניחה במקומה משמע ור' עקיבא היא והויא לה מתני' רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא הלכך לא גמרינן מיניה אלא הדרינן לכללא ר' ישמעאל ור"ע הלכה כר"ע ואשכחינן ליה לר' יוחנן דס"ל כר"ע דאמרינן לקמן (דף מג:) בהאי פירקא א"ר יוחנן הלכה כר"ע לעולם ואמרי' מאי לעולם א"ר אסי שלא תאמר ה"מ היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים לא אי נמי אהדרה לדוכתה ואיתבר לאפוקי מדר' ישמעאל דאמר לא בעינן דעת בעלים קמ"ל דבעינן דעת בעלים הלכך לטעמיה דר"ע דאמר בעינן דעת בעלים המפקיד חבית אצל חברו וטלטלה לצרכו ונשברה בין מתוך ידו נשברה בין משהניחה חייב ולא מיבעיא לא ייחדו לה הבעלים מקום דלאו למקומה אהדרה אלא אפילו ייחדו לה הבעלים מקום דלמקומה אהדרה חייב דבעינן דעת בעלים ולטעמיה דרב ששת דאוקמה כולה כר' ישמעאל הויא לה הא מילתא סתם דמתני' ומחלוקת דברייתא והלכתא כסתם מתני' ולפום הדין טעמא אם הניחה במקומה שייחדו לה הבעלים אפי' טלטלה לצרכו פטור ולא בעינן דעת בעלים ומסתברא לן דהלכתא כר' יוחנן דאוקמה בתרי תנאי וס"ל דהלכתא כר"ע דאמר בעינן דעת בעלים אלא מיהו כי קא סבר ר"ע דבעינן דעת בעלים ה"מ בשומר שגנב וגזל מרשותו וכגון המפקיד חבית אצל חברו וכיוצא בו דהכי אוקימנא בפרק הגוזל (בבא קמא דף קיח:) להא דתניא הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס למקום שגנב יחזיר דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר צריך דעת בעלים בשומר שגנב מרשותו עסקינן דר' ישמעאל סבר לא כלתה לו שמירתו ולפיכך אינו צריך דעת בעלים דאיהו במקום בעלים קאי ור"ע סבר כלתה לו שמירתו ולפיכך צריך דעת בעלים דהא איהו לא במקום בעלים קאי וכאילו לא החזיר דאמי דעדיין ברשותיה קיימא אבל גנבא בעלמא דשקיל לה לגניבותא מבי מדה לא איפליגו ביה ר' ישמעאל ור' עקיבא אלא הא מילתא מתניתין היא בפרק הגוזל דתנן הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב חייב באחריות לא ידעו בו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן והיא שלימה פטור מלשלם ואיפליגו בה רב ושמואל ורבי יוחנן ופרישנא התם:
איתמר רב ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון וחר אמר אינה צריכה חסרון והלכתא אינה צריכה חסרון דרבא דהוא בתרא הכי ס"ל והלכתא שואל שלא מדעת גזלן הוי:
מתני' המפקיד מעות אצל חברו צררן והפשילן לאחוריו או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים או נעל בפניהן שלא כראוי חייב שלא שימר כדרך השומרין ואם שימר כדרך השומרים פטור:
הניחה במקומה משמע. הלכך ע"כ צריך לאוקמי מתני' בתרי תנאי דאילו הוי מצי לאוקמה הניחה דסיפא שלא במקומה מצינא לאוקמ' כולה מתני' כרבי ישמעאל ומשום דבסיפא לא החזירה ממש במקומה לא הויא השבה וחייב אבל השתא ע"כ סיפא ר"ע היא וכדפרישנא והלכתא כר"ע מחבירו וכן פסק רבינו אלפסי ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות גזילה ופ"ד מהלכות גניבה:
איתמר רב ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון וחד אמר אינה צריכה חסרון. ואע"ג שלא החסירה מידי כיון שהגביה על מנת לחסרה מההיא שעתא קיימא ברשותיה להתחייב באונסיה כגון מגביה חבית ע"מ ליטול ממנה רביעית ואע"פ שהיה דעתו לשלם נקרא שולח יד להתחייב באונסיה כדפרישית לעיל וכן המשתמש בבעלי חיים שלא מדעת בעלים אע"פ שאין דעתו לחסרון כיון שדרכן להתחסר ולהכחיש מחמת מלאכה כאילו נתכוון לחסרון דמי וחייב באונסיו ודוקא שמחסר להנאת עצמו אבל אם אינו נהנה בו אלא כגון השופך יין מן החבית והולך לאיבוד אינו חייב אלא במה שהזיק מדין מזיק וכדתניא רועה שהיה רועה עדרו והניח עדרו מפחד ארי ובא ארי ודרס או זאב וטרף פטור אם הניח מקלו ותרמילו עליה חייב וא"ר שמואל בר יצחק אמר רב כגון שהכישה במקל ורצה לפניו שכיון שעקרה יד ורגל קנאה מדין משיכה וכיון שהנהיגה במקל ולא בקול הכחישה אלמא דאע"ג שלא כוון לחסרה כיון שבעלי חיים נינהו חייב ודוקא מפני שהניח מקלו ותרמילו עליה שנהנה באותו שליחות יד [פירוש ובהא לא פליגי]:
ולא תאמר שליחות וכו'. ותיתי משואל שחייבו הכתוב באונסים מפני שכל הנאה שלו ושלח בה יד [נמי כל הנאה שלו ומה שואל שלדעת בעלים שלח בה יד] לעשות מלאכתו:
חדא לומר לך וכו'. דאילו מסברא אין לחייב שולח יד אלא כשמחסר מחברו מקצת אז הוא חייב בכולו אם נאנס [אבל אם] לא חסר כלום לא הוה אמינא דליחייב מדין שולח יד להכי אצטריך חד לחייבו והכי פסקו כל המפרשים ז"ל כרבא דהוא בתרא:
אף שומר חנם וכו'. קא משמע לן דאפי' שלח יד בפני הבעלים חייב:
מתני' המפקיד מעות אצל חבירו צררן. בסדינו:
נעל בפניהם. לפי פשט הלשון משמע כדפרש"י ז"ל דאקטנים קאי אבל אינו מחוור בעיני המפרשים ז"ל מדאמרינן בגמ' בשלמא כולהו וכו' אלא צררן ואי כדפרש"י ז"ל לא שייך למימר כולהו דהא ליכא אלא חדא אלא ע"כ תרתי מילי נינהו וה"ק שלא מסרן לבנו ולבתו כלל אלא הניחן בביתו ובתיבתו ונעל בפניהם שלא כראוי חייב ושמעינן מהכא דדוקא משום דנעל שלא כראוי הוא חייב הא כראוי פטור הלכך אע"ג דאמר שמואל כספים אין להן שמירה אלא בקרקע כדאיתא בגמרא דוקא להנהו דרי ובהנהו אתרי דשכיחי גנבי וכדמוכחא בגמרא והאידנא דשכיחי גשושאי וטפוחאי ופרומאי אלמא הכל לפי מקומו ושעתו ולפי זה כגון אנו כל שנעל בפניהם כראוי כמו שרגיל כל אדם בשלו פטור והכי איתא בהדיא בירושלמי [דפירקין הלכה ז] דגרסינן התם אימתי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא בזמן ששימר כדרך השומרין נעל כראוי וכו' נתנן בשידה תיבה ומגדל נגנבו או נאבדו פטור מלשלם וכו' נתנם במקום שרגיל ליתן את שלו אם היה ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב ע"כ בירושלמי והביא מקצתו הרב אלפסי ז"ל בהלכות אלמא בשומר חנם שנעל כראוי כדרך כל אדם בשלו פטור וכן כתב ה"ר יצחק בר' ראובן אלברגלוני ז"ל שקבל מרבותיו זהו דעת הרנב"ר ז"ל בחדושיו:
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)