רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כד עמוד א

הלכות רב אלפס

גמ' (לעיל בבא מציעא דף לו.) טעמא דקטנים הא גדולים פטור ולא יכול למימר ליה אנת מהימן לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה מ"ט אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד:

בשלמא כולהו לא שימר כדרך השומרין אלא צררן והפשילן לאחוריו מאי הוה ליה למעבד אמר רבא אמר רב יצחק אמר קרא דברים יד וצרת הכסף בידך אע"פ שצרורין יהו בידך:

ירושלמי אימתי שומר חנם חייב שבועה בזמן דליכא עדים אבל איכא עדים דלא פשע פטור אף מן השבועה ואי איכא עדים דפשע חייב לשלם נתנן במקום שנהג ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב:

אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אמר רבה ומודה שמואל בערב שבת בין השמשות דלא אטרחוה רבנן ואי שהה למוצאי שבת שיעור למקברינהו ולא קברינהו חייב ואי צורבא מרבנן הוא אומר דילמא בעי זוזא לאבדלתא אמר רבא ומודה שמואל בכותל והאידנא דאיכא טפוחאי אין להן שמירה אלא בטפח הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לשמי קורה וצריך לעמוקי להו כי היכי דיהיב עילויהו טפח (ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אזל ואותבינהו בצריפא דאורבני ואיגניבו אמר רב יוסף אע"ג דלענין גנבי נטירותא היא לענין נורא פשיעותא היא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן הלכתא) ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה לסוף א"ל הב לי זוזאי אמר ליה לא ידענא היכן אותבתינהו אתו לקמיה דרבא אמר להו כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אזל ואשלמינהו לאימיה אותבתינהו בקרטליתא ואיגגיבו אמר רבא היכא נידיינו להאי דינא נימא ליה לדידיה שלים אמר כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד נימא ליה לאימיה אמאי לא קברתינהו אמרה לא אמר לי דלאו דידיה נינהו דאי אמר לי פקדון נינהו הוה קברנא להו נימא ליה לדידיה אמאי לא אמרת לה דפקדון נינהו אמר כל שכן דכי אמינא לה דדידי טפי מיזדהרא בהו אלא אמר רבא נשבע איהו דהנהו זוזי גופייהו אשלמינהו לאימיה ומישתבעה אימיה דהנהו זוזי גופייהו אותבתינהו בקרטליתא ואיגניבו ומיפטר:

גרסינן בפרק החובל (בבא קמא צג.) ההיא ארנקא דצדקה דאתאי לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גביה דההוא גברא פשע ביה אתו גנבי וגנבוה חייביה רב יוסף א"ל אביי והא תניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו לשמור הוא:

ההוא אפוטרופא דיתמי דזבן להו תורא ליתמי ולא הוו ליה ככי ושיני למיכל בהו ומית אמר רמי בר חמא היכי נידיינו דייני להאי דינא נימא ליה לאפוטרופוס זיל שלים אמר אנא לבקרא מסרתיה נימא ליה לבקרא זיל שלים אמר אנא בהדי תורי אוקמתיה ואוכלא שדאי ליה ולא הוה ידענא דלא אכל מכדי בקרא שומר שכר דיתמי הוא איבעי ליה לעיוני אי איכא פסידא ליתמי הכי נמי הכא במאי עסקינן דליכא פסידא ליתמי

נימוקי יוסף

גמ' יהו בידך. כלומר שלא יניחם צרורין בבגדו ויפשילנו לאחוריו משום שאינה שמירה מעולה ומיהו אם נעל אותם בתיבתו כבר פירשתי במתני' דבהכי סגי ולא הוה בעי שיהיו בידו ממש:

אין להם שמירה וכו'. ואם לא קברן ונגנבו פשיעה היא וכבר פירשנו דהיינו לפי הדורות ההם:

גשושאי. מגששין בקרקע בשפודים של ברזל להכיר מקום שתחתיו חלל:

לשמי תקרה. בגג מתחתיו:

פרומאי. שוברים התקרה:

ביני ארבי. בין שורות הבנין [דכותלי]:

טפוחאי. מטפחים בכותל לידע אם יש חלל ונראה שהם מכירים אפילו החלל היה עמוק מאד בעובי הכותל לפיכך לא היה להם תקנה אלא או סמוך לקרקע או סמוך לתקרה (ואזדי) [ובלבד] שיהיה מכוסה מן העין שיעור טפח וכל זה סגי בשומר חנם כעין מתני' דמיירי במפקיד אבל בשומר שכר אין שמירת קרקע כלום עד שיהא יושב ומשמרו וה"נ מסתברא דאי ס"ד כל שנעל בפניה כראוי או קברן ובאו גנבים וגנבו פטור א"כ מצינו שומר שכר שמשלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב והא ליתא מדאמרינן לקמן בפרק השואל (דף צה.) לא אם אמרתי בשומר שכר שמשלם תשלומי כפל בטוען טענת ליסטים מזויין אלמא לא משכחת ליה בגניבה דעלמא וא"ת והלא שומר שכר פטור באונסים וא"כ מצינו ש"ש שמשלם כפל בטוען ארעני אונס ונגנבה באותה שעה ואח"כ נמצא שהוא עצמו גנבה דבכה"ג דוקא הוא דאיכא כפל דלקמן וי"ל דבכה"ג לא היה חייב [תשלומי] כפל שהרי זה כטוען שלא נעשה לו כשומר באותה שעה ואין חייב בתשלומי כפל אלא במי שמודה שהוא שומר וטוען ששמר כראוי לו כשומר חנם שטוען טענת גנב אבל ש"ש לא דמה נפשך אם טוען שנאנס הרי הוא כטוען שאינו שומר שלו ופטור מכפל ואם לאו לעולם היה חייב עד שיהיה יושב ומשמר והכי איתא בירושלמי בהדיא דגרסינן התם אינו דומה שמירה האמורה בש"ש לשמירה האמורה בש"ח שמירה האמורה בשומר חנם כיון ששימר כל צרכו פטור שמירה האמורה בשומר שכר אפילו הקיפוה מחיצה של ברזל חייב ואמרי' בפ' הפועלים (דף צג:) עד מתי שומר שכר חייב לשמור עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה אלמא יושב ומשמר בעינן וכ"כ רב אחא משבחא גאון ז"ל בשאלתא דוישב יעקב וכן נמצא בתשובה לרב צמח גאון ז"ל וכן דעת הרנב"ר ז"ל:

בצריפא. בית קטן עגול עשוי כמין כובע שעושין ציידי עופות למארב:

דאורבני. של ערבה היה:

נטירותא היא. בלא קבורה שאין גנבים הולכים שם לגנוב לפי שאין ממון מצוי שם:

פשיעותא היא. שמא תפול דליקה ונמצא שפשע שלא קברן:

וסופו באונס. גניבה לשומר חנם אונס היא:

וחייב. הכי קי"ל מיהו דוקא בכה"ג באונס שאפשר שבא מחמת הפשיעה אבל באונס שידענו בודאי שלא בא מחמת הפשיעה [פטור] וכההיא דרבא משמיה דרבה דאמר (דף לו:) מלאך המות קטלה מה לי הכא מה לי התם וכבר כתבתיה למעלה:

אשלמינהו. מסרן לאמו:

קרטליתא. ארגז:

נימא ליה שלים. דשומר שמסר לשומר חייב:

על דעת. כלומר דעת בעלים שלא יהא שומר נמנע מלמסרן לאנשי ביתו הגדולים ונאמנים לו והשומר השני קם במקומו של ראשון:

לא אמר לי דלאו דידיה וכו'. כלומר והייתי סבורה שהוא צריך אותם להוצאה ושלא הפקידם אצלי אלא לפי שעה ולפיכך לא קברתים הלכך לא פשעה כלל:

כ"ש דכי אמינא וכו'. הבן יטעון שהיה לה להבין מעצמה שלא הייתי צריך להם להוצאה מאחר שהפקדתי אצלה והייתי סבור שתקברם כמנהג כל אדם בשלו כי כן היו נוהגים באותם דורות לקבור מה שלא היה צריך להוצאה להם ודוקא זה שהוא נפקד נפטר בהאי טענה אבל שומר שכר לא מיפטר שהיה לו לפרש כן כתב הרנב"ר ז"ל ושמעינן מינה דאע"ג דשומר שכר צריך להיות יושב ומשמר מ"מ יכול למסור ביד בני ביתו הנאמנים לו לשמור ולא מצי למימר ליה משכיר אתה היית מחויב לשומרו בעצמך:

משתבע איהו וכו'. משום דזוזי לאו דבר מסוים הוא ולא ידע אי הנהו זוזי ממש דאפקידו גביה אינהו דאפקיד לה איהו מ"ה משתבע דאינהו הוו אבל בדבר המסוים כגון כלים וכיוצא בהן שני נשבע ולא ראשון. הרנב"ר ז"ל:

אנא לבקרא מסרתיה. וסמכתי עליו שיעיין בו מפני שהוא בקי בשוורים יותר ממני ואם ימצא בו מום הייתי מחזירו לבעליו כדין מקח טעות ואי לאו הכי היה פושע האפוטרופוס שהניחו בביתו ולא השגיח עליו אם היה אוכל אם לאו ואם כן אפילו היה האפוטרופוס שומר חנם שמנהו אבי יתומים חייב כן כתבו הרשב"א והרנב"ר בשם רבינו האי גאון ז"ל שכתב כן בספר המקח ודעת הראב"ד ז"ל שאם מנוהו בית דין שומר שכר הוא וחייב בההיא הנאה דמהני ליה בי דינא וכתבו האחרונים ז"ל שהדין דין אמת:

איבעי ליה לעיוני. שכיון שהוא שומר שכר אף על גב דלא הוי פשיעה ממש חייב כיון דהוא קרוב לפשיעה:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט