רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף ח עמוד א

הלכות רב אלפס

ואת ההוצאה מבע"ח ואם ההוצאה יתירה על השבח אין לו אלא ההוצאה כשיעור שבח מבעל חוב ואקשינן ושמואל האי במאי מוקי לה אי בלוקח מן הגזלן קשיא רישא דאמר שמואל לוקח מגזלן לית ליה שבחא אי בבע"ח קשיא כולה דאמר שמואל בע"ח גובה את השבח ואמאי נוטל את היציאה מבע"ח ופריק אב"א בלוקח מן הגזלן וכגון שיש לו קרקע א"נ בשקנו מידו ואיבעית אימא בבע"ח ולא קשיא כאן בשבח המגיע לכתפים וכאן בשבח שאין מגיע לכתפים והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל אפילו בשבח המגיע לכתפים לא קשיא הא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא והא דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא הניחא למאן דאמר אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה לבע"ח אלא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבע"ח מאי איכא למימר לימא ליה אי הוה לי זוזי הוה מסליקנא לך מכולה ארעא השתא דלית לי זוזי הב לי גריוא דארעא בארעא שיעור שבחא הב"ע כגון דשויה ניהליה אפותיקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו:

כללא דנקטינן מהאי שמעתא דהיכא דמסיק בע"ח במוכר שיעור ארעא ושבחא ולית ליה ללוקח זוזי לסלוקיה לבע"ח אי נמי אית ליה זוזי ללוקח והוי ההיא ארעא אפותיקי לבע"ח דינא הוא דטריף בעל חוב להאי אדעא כולה והדר לוקח בדמי דיליה כוליה עליה דמוכר דקיימא לן כשמואל דאמר בעל חוב גובה את השבח ואמר רבא תדע שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואישפי ואידכי וכו' והיכא דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא בלא שבחא ולא שויה ניהליה אפותיקי לית ליה לבעל חוב למיגבא מההיא ארעא אלא שיעור זוזי ושארא הוי ללוקח:

והני מילי היכא דחזיא ללוקח אבל אי לא חזיא ללוקח שקיל ליה לדמיה מבעל חוב כדאמרינן התם (בבא בתרא יג:) כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו מעלין אותו בדמים:

והיכא דשויה ניהליה אפותיקי ולא קא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחה שקיל ליה בע"ח לכולה ארעא ושבחא דילה שיימינן ליה אי השבח יתר על הוצאה שקיל לוקח הוצאה מיניה דבע"ח דהוצאה גבי דידיה היא ואיהו קא מתהני בה ומאי דפייש ליה משבחא שקיל ליה מיניה דמוכר שכך כותב לו אנא איקום ואישפי ואידכי ואימרוק זביני אילין אינון ועמליהון ושבחיהון והיינו טעמא דלא שקיל ליה מבע"ח דא"ל ארעא דידי אשבחא הלכך שקיל ליה ממוכר כדאמרינן ואי הויא הוצאה יתירה על השבח לא שקיל לוקח מינה דהוצאה אלא שיעור שבח ושקיל מבעל חוב דשבחא גביה ניהו דאי לאו הוצאה ליכא

נימוקי יוסף

אין לו אלא ההוצאה. אין לו ללוקח מן ההוצאה שהוציא בה אלא שפורע לו שיעור שבח והשאר מפסיד:

אי בלוקח מגזלן. והאי בע"ח היינו נגזל:

קשיא רישא. דקתני נוטל את השבח מבעל הקרקע ושמואל אמר לוקח מגזלן לית ליה שבחא:

אי בב"ח קשיא כולה. דקתני בע"ח נותן הוצאה ושמואל אמר בע"ח גובה את השבח ואינו נותן כלום:

בלוקח מגזלן ומתניתא הכי מתוקמא נוטל את השבח מבעל הקרקע דהיינו גזלן והוצאה מנגזל והכי קי"ל דנגזל לא יהיב אלא הוצאה בלבד ונוטל שבח שהוא יתר על ההוצאה דמצי אמר ארעאי אשבח:

וכגון שיש לו קרקע. לגזלן שמגביהו ללוקח קרקע כנגד הקרן והשבח דהשתא לא מתחזי כרבית דאילו יהיב ליה מעות הוה מחזי כרבית כאילו נוטל שכר מעותיו ואע"ג דדמי לסאה בסאה [דף עה.] דאסור התם בהלואה הוא אבל הכא דזבינא לא גזור:

שקנו מידו. על השבח דה"ל מחויב משעת המכר קודם שיש שכר המתנת מעות ואע"ג דסאה בסאה אפי' בקנין הוי אסור התם הלואה כדאמרן:

המגיע לכתפים. קרוב ליקצר אלא שעדיין צריכים לקרקע הוה להו כפירות גמורין לענין שאין בע"ח גובה אותן אם לא נותן הוצאה אבל לאו כגמורין ממש נינהו כיון דצריכים עדיין לקרקע דאילו אין צריכין לקרקע כתלושים דמו וקיימא לן דשבח יש לו לבע"ח [דף יד:] אבל פירות אין לו וקיימא לן דכל העומד לגדור כגדור דמי כדאמרי' בפרק נערה שנתפתתה (דף נא.) גבי הבו ליה מתמרי דעל בודיא:

והא מעשים בכל יום. דיני טורפי מקח שבאין לפני שמואל ומגבי שבח לבע"ח עם הקרקע ואפילו מגיע לכתפים כל זמן שצריכין לקרקע:

הא דמסיק וכו'. בהא אמר שמואל גובה את השבח ואינו נותן לו כלום וכדפרישנא לעיל דשבח דממילא גובה כולו ואפילו לא כתב ליה דאקני ובשבח הבא מחמת הוצאה בין כנגד הוצאה בין יתר גובה חציו ובדכתב ליה דאקנה אבל בלא דאקנה אינו גובה כלום מלוקח:

והא דלא מסיק ביה וכו'. הא דקתני נוטל יציאה מבע"ח בדלא מסיק ביה בע"ח במוכר שיעור ארעא ושבחא הלכך יהיב ליה בע"ח ללוקח שבחיה ומסליק ליה והאי דנקט למילתיה בלשון יציאה ולא נקט הכי נוטל כנגד [חובו] מבעל [הקרקע] והמותר מב"ח לאשמועינן היא גופה אתא דהיכא דהוצאה יתירה על השבח אין לו אלא יציאה שיעור שבח כך פי' רש"י ז"ל משמע דס"ל ז"ל דכיון דאכתי לא מוקמי דשוויה ניהליה אפותיקי לא גבי יותר מחובו כלל אפילו בשבח דממילא דהא לא מצי אמר ארעאי אשבח וכן הסכים הרנב"ר ז"ל:

הא ניחא למ"ד וכו'. פלוגתא היא בכתובות (דף צא:):

אי אית ליה זוזי ללוקח. לפרועי לא מצי מסלק ליה לוקח לבע"ח בזוזי מן ארעא משום דב"ח קדים:

שפיר. דמצית למימר דהיכא דיש בקרקע מותר על החוב עם שבח מסלק ליה בע"ח ללוקח בזוזי על כרחיה דלוקח ולא מצי אמר לוקח הב לי מן ארעא גופה שיעור שבחא דא"ל בע"ח כולה דידי היא ואתה ירדת לה שלא ברשות:

הב"ע. הך ברייתא דלעיל:

דשויה ניהליה להך ארעתא אפותיקי. והכל מודים בהא דאי הוה ליה זוזי ללוקח לא הוה מצי לסלוקי לבעל חוב אלא בעל חוב מסלק ללוקח בזוזי המותר לו:

וכתב הרמב"ן ז"ל דכי אמרינן דמסלק ליה בע"ח ללוקח בזוזי היכא דשוייה ניהליה אפותיקי אע"ג דשבחא ממילא טריף בלא זוזי דמצי אמר ארעאי אשבח מיהו נותן לו הוצאתו כדאמרינן לקמן בפרק [השואל] (דף קא.) דבשדה העשויה ליטע שמין לו כאריס ולא יכול בעל חוב למימר ליה טול עציך ונטיעותיך אע"ג דביורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות מצי אמר ליה הכי דהתם היינו טעמא משום דשלא ברשות ירד אבל זה כיון שהיה סובר שהיא שלו אע"פ שנמצאת שאינו שלו אין שומעין לו לומר טול עציך ונטיעותיך:

והא דאמרינן גריוא דארעא כתב הרי"ף ז"ל דכל היכא דהוי דיניה למשקל גריוא דארעא ולא חזייה ליה שקיל לדמי מבע"ח כדאמרינן התם כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו מעלין אותו בדמים. והיכא דלית ליה דמי דיינינן ביה (ב"ב דף יג:) דינא דגוד או איגוד ואף בבעל חוב דעלמא נראה שהדין כן [היכא] דלית ליה ללוה זוזי ואיבעי ליה למלוה לאיפרועי ממקרקעי דאי כנגד חובו לא הוי ראוי אמרינן גוד או איגוד עד דליתן ליה שיעור הראוי:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט