רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף ז עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאאנא איקום ואישפי ואידכי ואימרוק זביני אילין אינון ועמליהון ושבחיהון וצבי זבינא דנא וקביל עלוהי אמר ליה (בגמ' חייא בר אבין) רב אדא בר מתנא לרבא אלא מעתה מתנה דלא כתיב ליה הכי ה"נ דלא טריף בע"ח שבחא א"ל אין ה"נ א"ל ויפה כח מתנה מכח מכר א"ל אין יפה ויפה וכן הלכתא ומסתברא דהאי שבחא דלא טריף ממתנה שבחא דאתי מחמת הוצאה הוא אבל שבחא דאתי ממילא טריף וכן הלכתא:
תניא המוכר את השדה לחברו ובא בעל חוב וטרפה אם השבח יתר על הוצאה נוטל השבח מבעל הקרקע
ואשפי. ואשקיט ודומה לו על הר נשפה (ישעיהו י״ג:ב׳) דמדתרגמינן על טורא שקטא:
ואידכי. אטהר מכל ערער:
עמליהון. שבחא דאתי מחמת הוצאה:
ושבחיהון. שבחא דממילא:
מתנה דלא כתיב בה וכו'. שאין מקבל אחריות ממה שהוא נותן:
הכי נמי וכו'. הואיל ולא הדר על הנותן:
יפה ויפה. דכיון דלא הדר גבי ליה לא מפסדי ליה במידי דלא אפסדיה לב"ח דבשלמא גופה של קרקע א"ל אמאי (זבינתיה) [קבילתיה] מאין אגבה חובי אבל שבחא א"ל מה אפסדתיך כך פרש"י ז"ל. אלמא שבחא דאתי מחמת הוצאה דמקבל מתנה לא שנא כנגד הוצאה או שבח שהוא יתר על ההוצאה לא גבי מיניה בע"ח כלל דמתנה ששבחה מחמת הוצאה אין בע"ח גובה משבח כלום אלא רואין כמה היתה שוה בשעת מתנה וגובה ואם שבחה מאליה בע"ח גובה את כולה. הלך הרב ז"ל בזה כדרך רבו הרי"ף ז"ל שהגיה בזקנותו בהלכות וכתב מסתברא דהאי שבחא דלא טריף ממתנה שבחא דאתי מחמת הוצאה הוא אבל שבח דאתי ממילא טריף. והרנב"ר ז"ל הוכיח דין זה מפרק יש בכור לנחלה [דף נב.] דהתם משמע דבע"ח גובה מיורשים שבחא דממילא אע"ג דליכא למימר שכך כתב לו וה"ה למקבל מתנה [והאשר"י לא כתב כן גם מן התוס' לא מוכח הכי וטעם יפה לחלק בין מתנה ליורשים דכרעא דאבוה הם] ומיהו במתנה נמי אי כתב ליה נותן אנא איקום וכו' גבי ליה בעל חוב מיניה כמכר ובמכר אע"ג דלא כתב ליה עמליהון ושבחיהון נמי גבי כמו דין אחריות של גוף המכר וכ"כ הרמב"ם ז"ל וטעמא דמילתא דכיון שהורגלו לכתוב כן אע"פ שלא כתב כמי שכתב דמי דאחריות אפילו בהא מילתא טעות סופר הוא כ"כ הרנב"ר ז"ל וכבר פירשה דשבחא דממילא הוא דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון אי נמי נתיקרה ארעא ומיהו הא דאמרי' דבע"ח גובה את השבח דממילא בין מלוקח בין ממקבל מתנה ה"מ בדמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא אבל לא מסיק ביה אלא שיעור ארעא לא שאין לך גובה יותר מחובו אלא בדשויה ניהליה אפותיקי דמצי אמר ארעאי אשבח:
תניא המוכר שדה לחבירו נוטל את השבח. הלוקח:
מבעל הקרקע. המוכר משום דאמר ליה פרעתי את חובך הלכך יטול הלוקח ממנו שבח היתר על ההוצאה:
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)