רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף א עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאהלכות רב אלפס
שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות מג' חלקים והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע זה נוטל ג' חלקים וזה נוטל רביע:
גמ' למה לי למיתנא זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי ליתני חדא א"ר פפא ואיתימא רב שימי בר אשי רישא במציאה וסיפא במקח וממכר מקח וממכר ליחזי זוזי ממאן נקט לא צריכא דנקט מתרוייהו
נימוקי יוסף
שנים אוחזין בטלית. דוקא אוחזין דשניהם מוחזקין בה ואין לזה בה שום כח יותר מזה שאילו היתה ביד אחד לבדו הוי אידך המע"ה [להביא] עדים שהוא שלו ואינו נאמן בשבועה ליטול:
זה אומר כולה שלי. בגמרא מפרש למאי תנא הני תרתי:
זה ישבע. מפרש בגמרא שבועה זו למה:
שאין לו בה וכו'. בגמרא מפרש אמאי תקון כי האי לישנא בהך שבועה:
וזה אומר חציה שלי. מודה הוא שהחצי של חבירו ואין דנין אלא על חציה הלכך זה האומר כולה שלי וכו' נשבעין שניהם שאין לכל א' בו פחות מחצי הדבר שטוענין עליו ונוטל כל אחד חציו:
שלשה חלקים. וא"ת על החצי שמודה חבירו למה צריך לישבע י"ל שאילו לא היה נשבע אלא על הרביע בלבד שמא היה מתכוין לאותו חלק שמודה לו חברו ואע"פ שכל הנשבע בב"ד על דעת ב"ד הוא נשבע מ"מ יש לדיין להחמיר שיפרש הנשבע בשבועתו כל צד רמאות שיכול לחשוב בלבו ומכאן הוא דשמעינן הכי:
וזה נוטל רביע. ולא אמרינן לישקול חציה בשבועה מיגו דאי בעי אמר כולה שלי והיה נוטל חציה בשבועה משום דלא אמרינן מיגו אלא בטענות שקולות אבל הכא יותר נוח לו לומר חציה שלי שאינו מעיז פניו בחברו כ"כ מלומר כולה שלי שיצטרך להעיז לגמרי ועוד שאין אומרים מגו אלא באותו דבר עצמו שהוא תובע או כופר אבל מדבר לדבר לא ואפילו כשהיו אותן שני דברים שקולים לפי שאפשר שבדבר אחד הוא מעיז ובדבר אחר אע"פ שהוא שקול אינו יכול להעיז ועוד שאילו היה נוטל חציה יותר היה נוח לומר חציה ושיטול כל תביעתו מלומר כולה ושלא יטול אלא חציה ולפיכך כשם שאילו אמר כולה שלי אינו נוטל אלא חצי טענתו [אף האומר חציה שלי אינו נוטל אלא חצי טענתו] והיינו דאמרינן בתוספתא כללו של דבר אינו נוטל אלא חצי טענתו בלבד:
גמ' פירוש ליתני חדא דמדקתני זה אומר וכו'. זה אומר כולה שלי ולא קתני אני מצאתיה וכולה שלי דהוה מצי למימר חדא וקתני הכי משמע דתרי ענייני אתא תנא לאשמועי' ומאי נינהו אי למימר שטוען שהיא כולה שלו ליתני חדא:
סיפא במקח וממכר. קניתיה מיד פלוני:
וצריכי תרוייהו דאי תנא מציאה הוה אמינא מציאה הוא דרמו עליה רבנן שבועתא משום דאיכא למיחש דילמא מורי ואמר חבראי לאו מידי חסר בה איזיל ואתפוש ואיפלוג בהדיה אבל מקח וממכר דליכא למיחש להכי דאפי' נתן גם זה המעות כדאוקימנא בסמוך חד מדעתיה וחד בעל כרחיה ולכשיחלוקו יטול זה חצי מעותיו וזה חצי מעותיו אפ"ה חסרון הוא לזה דאי לאו דהוה צריך ליה לא הוה מהדר אבתרה למזבנה וזה שבא לחלוק וליתן חצי דמיה שלא כדין מחסרו וליכא משום מורי ואמר אימא לא קמ"ל דאפילו היכא דליכא למיתלי [בהוראה אמרינן] דאין חולקין אלא בשבועה:
ואי תנא מקח וממכר הוה אמינא. מתני' במקח וממכר דשייכא ביה הוראה כגון דנקט זוזי מתרוייהו הוא דרמו עליה שבועה דמורי ואמר חבראי דמי קא יהיב ואנא נמי דמי קא יהיבנא השתא דצריכא לי אשקלה אנא וחבראי ליזיל וליטרח וליזבין אבל מציאה דליכא למימר חבראי ילך וימצא אחרת זה ודאי מחסרו ממון ולא שייכא ביה הוראה אימא לא קמ"ל דאע"ג דליכא למיתלי בהוראה אין חולקין אלא בשבועה הלכך מתניתן אפילו במקח וממכר דלא ידעינן אי נקט מתרוייהו אי מחד מינייהו מתוקמא אע"ג דליכא הכא דמורי ואמר. ומיהו דוקא כי הכא שכל אחד אומר כולה שלי סתם ואינו מתברר מדבריו מחמת איזה דבר הוא טוען עליה רמו רבנן שבועה עלייהו כיון דליכא ודאי רמאי אבל [דף ג.] היכא דאיכא ודאי רמאי לא אמרינן יחלוקו אלא יהא מונח עד שיבא אליהו:
נחזי [זוזי] ממאן נקט. נשאל את המוכר ממי קבל דמים דתניא בקדושין (דף עג:) נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי ואע"ג דמסיים בה במה ד"א בזמן שמקחו בידו. מגו דאי בעי יהיב ליה לחד מינייהו. אבל אין מקחו בידו אינו נאמן מ"מ היכא שיאמר לזה מכרתי הוה ליה כעד אחד למיפטריה משבועה דכי היכי דעד א' מחייב שבועה כדאמרינן לא יקום עד אחד וכו' לכל עון וכו' אבל קם הוא לשבועה ולא מוכח קרא טפי שיהא קם לחייבו שבועה מלפוטרו משבועה וכ"ש משבועת התקנה כשבועה דמתני' [וכן דעת ר"ת ז"ל] והרמב"ן ז"ל כתב דעד א' דמחייב בשבועה דאורייתא דין הוא דליפטר משבועת התקנה ודעת רבינו מאיר מרוטנבור"ק ז"ל ודעת הרנב"ר ז"ל דלא מיבעיא דמיפטר משבועת התקנה אלא אפילו משבועה שמחייב עד אחד פוטרו ממנה כיון דאיכא עד אחד דמכחישו משוי סהדותיה דראשון כמאן דליתיה וה"מ כשבאו בבת אחת ואע"פ שדנו ב"ד על פי עדות של ראשון כדאמרינן בסוטה פרק מי שקנא (דף לא:) עד אחד אומר נטמאת ופטרוה מלשתות ועד אחד אומר לא נטמאת היתה שותה דכיון שהשני הכחיש הראשון אין בדבריו של ראשון כלום ומטעם דאתו בבת אחת כדאמרינן התם א"נ בזה אחר זה קודם שנעשה מעשה על פיו דראשון דכבת אחת חשיב אבל בשנעשה מעשה על פיו אין בדבריו של שני כלום כיון שבאו בזה אחר זה וראיה לדבר מדאמרינן בפ' האשה שלום (דף קיז:) עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת לא תצא ומקשינן טעמא דנשאת הא לא נשאת לא תנשא והאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של א' במקום שנים ומתרצינן ה"ק עד א' אומר מת והתירוה להנשא ובא אחר ואמר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון [אלמא] אע"ג דבזה אחר זה עד אחד בהכחשה לא כלום הוא [אא"כ] כשנעשה מעשה ע"פ הראשון כגון שהתירוה לינשא וזכתה בעצמה אין הדבר מחוסר מעשה [אבל] כשעד אחד מעיד לחייבו שבועה אפילו חייבוהו ב"ד שבועה על פיו כל שבא עד אחד והכחישו קודם שנשבע כבת אחת הוא כיון שמחוסר מעשה ומיהו היינו דוקא בעד אחד דמשוי ליה לסהדותא דקמא כמאן דליתיה אבל לפטור מי שחייב שבועה של תורה כמודה מקצת א"נ שבועת השומרים לא וכן העלה הרנב"ר ז"ל בחידושיו:
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)