רוטנברג על משלי לא


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

רוטנברג על משלי פרק לא פסוק 1,2,3,4,5,6,7,8,9

הטקסט המקראי

דברי לְמוֹאֵל[1], מָלַךְ[1] – משא, אשר יסרתו אמו: מה ברי, מה (*לפנינו "ומה") בר בטני, ומה בר נְדָרַי – אל תתן לנשים חילך ודרכיך לַמֹחוֹת[1]: "מְלָכִין". אַל למלכים, לְמוֹאֵל, אַל למלכים: "שתוּ[1] יין" ולרזנים (*לפנינו מלא ו"ו); או[2] "שֵכָר", פן ישתה וישכח מְחֻקָק וִישַנֶה דין כל בני עֹנִי. "תנו שֵכָר לאובד ויין למרי נפש", ישתה וישכח רישו ועמלו לא יִזְכֹּר[1]. עוד – פתח פיך לְאִלֵם, אל דין כל בני חלוף; (*נראה שהושמט: פתח פיך,) שְפֹט[1] צדק ודין עני ואביון.

[1] בס; משלי שבידנו הניקוד הוא: "מֶלֶך.. לַמְחוֹת.. שְתוֹ.. יִזְכָּר.. שְפָט". (*השמיט השינוי בניקוד "למואל" בהתחלת הקטע)

[2] בספר משלי שבידנו כתוב: "או (אֵי קרי)".

הטקסט הפשוט

דברי לְמוֹאֵל, כאשר[3] מָלַךְ[4] – דברי[5] ה[6]משא, אשר יסרתו אמו: הדברים אשר[7] ברצוני לומר לך[8] כְלִ[9]בְרִי, הדברים אשר[7] ברצוני לומר לך[8] כִּלְ[9]בַר בטני, והדברים אשר[7] ברצוני לומר לך[8] כִּלְ[9]בַר נְדָרַי – הם[10]: אל תתן לנשים את[9] חילך, ואת[9] דרכיך אל[5] תְּשָׂרֵךְ[11] לַבָּנוֹת אשר[6] מֹחוֹת את המלה "מלכים"[12] ואומרות[8]: "מְלָכִין". אַל תגיד[8] למלכים[13]: "שְתוּ יין", וגם[3] לרזנים אל תגיד: "שתו יין"[5] או "שתו[5] שֵׁכָר" – פן ישתה וישכח את[9] החק[14] ה[9]מְחֻקָק וִישַנֶּה את[9] דין כל בני ה[6]עֹנִי; אמור להם[8]: "תנו את[9] ה[6]שֵׁכָר לאדם[14] אובד ואת[9] ה[6]יין תנו[5] לאנשים אשר הם[6] מרי נפש", למען[3] ישתה וישכח את[9] רישו ואת[9] עמלו לא יִזְכֹּר. עוד דבר[15]: פתח את[9] פיך לְאִלֵּם, שא את נפשך[11] אֶל דין כל בני חלופה[16]; פתח את[9] פיך, שפוט (*בפסוק בכתיב חסר) ב[9]צדק ודין דין[17] עני ואביון.

[3] לפי השמטת חיבור

[4] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 20 או 21)

[5] לפי השמטת נשנה

[6] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[7] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 22)

[8] לפי השמטת אמירה

[9] לפי השמטת יחס

[10] לפי השמטת היה (בינוני)

[11] לפי השמטת מיוחס

[12] לפי השמטת פעול

[13] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 21 או 24)

[14] לפי השמטת מוגדר

[15] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 25)

[16] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 26)

[17] לפי השמטת נסמך (נגזר)

הפירוש

אלה הם דברי לְמוֹאֵל[18], ר"ל הדברים על למואל[19] שנאמרו כאשר היה למלך[20], ר"ל לפקיד גבוה של המלך[21] – לשופט; אלא הם דברי המשא, ר"ל דברי החזון, שאימו של למואל ייסרה אותו בהם, כשנודע לה, כי התמנה לשופט; וכך היא אמרה לו אז: הדברים, אשר[22] עליי לומר לך אותם כלבני, הדברים, אשר[22] עליי לומר לך אותם כלבן בטני, והדברים אשר[22] עליי לומר לך אותם כלבן נדריי, ר"ל כלבן שנולד לאחר שנדרתי נדרים כשהתפללתי ללידתו, – הדברים האלה הם: אל תתן לנשים את חילך, ר"ל את הונך וכוחך, כלומר, אל תשא נשים רבות ותגדיל בכך צורכי פרנסתך; ואל תְשָרֵך את דרכיך לבנות , המוחות את המלה "מְלָכִים" ואומרות: "מְלָכִין"[23]. – אל תגיד לפקידי המלך, ר"ל לחבריך השופטים[24]: "שְתוּ יין"; וגם לרוזנים, שכשופט תרבה לפגוש אותם, אל תגיד, שישתו יין, או שישתו שכר. אל תגיד להם זאת, פן ישמע אחד השופטים בקולך, וישתה יין או שכר וישתכר, וכתוצאה מכך ישכח את החוק המחוקק וישנה לרעה את הדין של כל בני העוני, שיבואו לפניו כלפני שופט. במקום שהשופטים עצמם ישתו את היין, שיהא להם, מוטב שיתנוהו לאדם אומלל ולאנשים, שהם מרי נפש, כדי שישכחו, ולו רק לזמן מועט, את עוניים הגדול ולא יזכרו את עמלם, ר"ל את עבודת הפרך, שעליהם לעבוד, כדי לתת לחם לבני ביתם. ועוד עליי לומר לך את הדברים הבאים[25]: פתח את פיך למי שהוא אילם, ר"ל למי שצודק, אלא שאינו יודע איך להוכיח בדבריו את צדקתו – פתח אתה את פיך ועשה זאת במקומו; משאת נפשך צריכה להיות דין צדק לכל בני תמותה[24]; פתח את פיך שפוט בצדק ודין את דינו של מי שהוא עני ואביון.

[18] השם "לְמוֹאֵל" (גם בפסוק 4 שלפנינו הניקוד הוא: "לְמוֹאֵל") הוא שם פרטי של אדם, שבסופו "אֵל"; ומי שקרא לבנו את השם הזה הרכיב אותו משתי המלים "לְמוֹ" ו"אֵל" – בדומה לשם "עזריאל" המורכב משתי המלים "עזרי" ו"אֵל", ושהוראתו: עזרי הוא אֵל; בדומה לשם "חֲנַנְאֵל", המורכב משתי המלים "חָנָן" (*נדצ"ל חָנַן) ו"אֵל", ושהוראתו: חָנַן אֵל. וגם הוראת השם "לְמוֹאֵל" היא: לְמוֹ אֵל, ר"ל לְאֵל (השוה "וידמו למו עצתי", איוב כט21; ועוד), כלומר, שייך לאֵל, מקווה לאֵל וכדומה.

[19] הוראת "דברי למואל" כאן היא: דברים על למואל. השוה "ויתר דברי ירבעם", מ"א יד18; ועוד.

[20] "מָלַך" הוראתו כאן: היה למלך– כשם שהוראת "וימלך" ב"וימלך חנון בנו תחתיו", ש"ב י1, היא והיה למלך

[21] רבות הן המלים "מלך" במקרא, שהוראתן, לפי השמטת נסמך פקיד מלך ר"ל פקיד גבוה מטעם המלך, כגון ראש עיר[21א], שופט[21א] וכדומה. השוה, למשל, "מלך ירושלם, מלך חברון, מלך ירמות", יהושע י3, שאין ספק, כי הכוונה היא שם: ראש העיר ירושלם, ראש העיר חברון, ראש העיר ירמות. וכן רבות הן במקרא המלים "מלכים", כריבוי של "מלך", שאין ספק בהן, כי הכוונה בהן, לפי ריבוי סומך בודד היא: פקידי המלך ר"ל פקידים גבוהים מטעם המלך, כגון ראשי עיר, שופטים וכדומה. השוה, למשל, "ואשקה את ירושלם ואת ערי יהודה ואת מלכיה", ירמיה כה17-18, שאין ספק שם, כי במלה "מלכיה" נתכוון ירמיה לראשי עריה של יהודה. גם פרק ב' של תהלים אינו מתפרש יפה אלא אם כן אנו מבינים שם, כי הכוונה ב"יתיצבו מלכי ארץ" היא, שיתיצבו הפקידים הגבוהים של המלך, והכוונה במלים "ועתה מלכים השכילו" היא, שהפקידים הגבוהים של המלך ישכילו. – אכן, אין להבין את המקרא כראוי בלי שלושים הכללים, שתוארו בספרי "כללי תחביר נעלמים של לשון המקרא".

[21א] בימים, שנתחברו בהם ספרי המקרא, לא נבחרו ראשי העיר והשופטים בדרך דמוקרטית, אלא נקבעו ע"י המלך.

[22] יש שהמלה "מה" הוראתה במקרא: הדבר אשראו הדברים אשר– כגון ב"ותתצב אחתו מרחוק לדעה, מהיעשה לו.

[23] סיום הריבוי "-ִין" במקום "-ִים" הוא, כידוע, סיום ריבוי בארמית – וניתן להבין את אזהרתה של אם למואל באחת משתי הדרכים הבאות: א. ייתכן, שבסיום "-ִין" ראו אז האנשים מהחברה הגבוהה דבר יפה של חוץ לארץ, והרבו להשתמש בריבוי הזה, ואימו של למואל הזהירה אותו, שלא ישא אשה מהחברה הזאת, הואיל והיא תהא נטוית גרון (השוה "תלכנה (*בפסוק "ותלכנה") נטיות גרון", ישעיה ג16) ותגרום לו צרות; ב. ייתכן ההיפך מזה, שדווקא חסרי ההשכלה הרבו להשתמש בסיום "-ִין (*נראה שהושמטו כאן גרשיים), כאחת משגיאות הלשון שלהם, ואימו של למואל הזהירה אותו, שלא ישא לאשה נערה חסרת השכלה.

[24] ראה הע' 21.

[25] יש שהמלה "עוד" הוראתה: אחרי הדברים, שנאמרו, יש להוסיף עוד דברים. השוה "ויאמר ה' אל לבו: לא אסף.. כאשר עשיתי. עֹד, כל ימי הארץ זרע וקציר.. ויום ולילה לא ישבתו", בראשית ח21-22, ש"עֹד" שאחרי "עשיתי" הוראתה: אחרי הדברים שאמרתי יש לי להוסיף "כל ימי.. לא ישבתו".

[26] הפועל "חלף" הוראתו גם: נעלם(השוה (*נראה שהושמטו כאן גרשיים) הגשם חלף הלך לו", שה"ש ב11), ו"נעלם" משמעו גם מֵת ושם הפועל "חלוף" שלפנינו הוא שם פעולה(ראה הע' 5 לו14 (*אולי י14)), באופן ש"חלוף"=חלופה, כלומר תמותה אמור מעתה: "בני חלוף" – בני תמותה.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

אשת חיל מי ימצא, ורחוק (*לפנינו בכתיב חסר) מפנינים מכרה.


הטקסט הפשוט

אשת חיל רק אחד מרבים[1] ימצא, ורחוק ממכר[2] פנינים מכרה.

[1] לפי תשובה נרמזת

[2] לפי השמטת נסמך (נגזר)

הפירוש

רק מעטים ימצאו אשה שהיא אשת חייל, ר"ל אשה המתאימה לתפקיד להיות אשת איש, שיש להטיל עליה[3]; והמכר שלה, ר"ל השוֹוִי[4] שלה, גדול בהרבה[5] מן השוֹוִי של פנינים.

[3] אין ספק, כי בדומה לזמננו היה גם בימי קדם כל גבר עומד למיבחן, שבו הוחלט, אם הוא מתאים לתפקיד, שיש להטיל עליו, דהיינו לתפקיד להיות איש צבא, ומי שעמד במבחן קראו לו: "בן חייל", שמשמעו היה: בן המתאים לתפקיד, שיש להטיל עליו. וכאן קורא מחבר הפסוקים 10-31 של פרק ל"א "אשת חיל" בהשאלה לאשה, המתאימה לתפקיד להיות אשת איש, שיש להטיל עליה.

[4] "מכרה" – מחירה, וההוראה, שיש ל"מכרה" כאן" (*נראה שהגרשיים בטעות) היא: שוֹוְייה, כשם שהוראת "מכרם" ב"ואם מימיך נשתה.. ונתתי מכרם", במדבר כ19, היא: שוויים.

[5] "רחוק" שלפנינו אינו מורה על מרחק בין שני מקומות, אלא על הבדל עצום בין שני דברים. השוה "המצוה הזאת.. לא נפלאת היא ולא רחוקה היא", דברים ל11.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר.


הטקסט הפשוט

בֹטֵחַ[1] בה לב בעלה, הואיל[2] ושלל לא יחסר.

[1] ראה הע' 3.

[2] לפי השמטת חיבור(ראה הע' 8 ליא13).

הפירוש

בוטח[3] באשת החייל לב בעלה, משום שאינו חסר שלל[4].

[3] רוב פעלי זמן עבר בפסוקים 10-31 של פרק ל"א הם עבר נמשך(ראה הע' 8 ליב12).

[4] אין הכוונה, שבעלה של אשת החייל אינו חסר שלל, משום שאשתו נותנת לו שלל במידת הצורך – שכן מחבר הפסוקים 10-31 של פרק ל"א אינו מייחס לאשת החיל, שהוא מתאר, שלילת שלל, אלא הוא מדגיש, שהיא מפרנסת את כל בני הביית מעבודתה בידיה (השוה (*נראה שחסרים פה גרשיים) מפרי ידיה נטעה כרם", פסוק 16; ועוד) וממסחר בחכמתה ("סדין עשתה ותמכר וגו'", פסוק 24; ועוד. השוה גם "פיה פתחה בחכמה", פסוק 26). אכן, הכוונה ב"שלל לא יחסר היא" (*נראה שהגרשיים זזו ממקומם), שאין הוא זקוק לשלל, הואיל ואשת החייל שלו מפרנסת את בני ביתה בעבודת ידיה ובמסחרה.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

גמלתהו טוב ולא-רע[1] כל ימי חייה.

[1] אני רואה בצירוף "לא-רע" צירוף שלילה ולכן ציידתיו (*המילה לא ברורה) במקף, הנמצא גם בס' משלי שבידנו.

הטקסט הפשוט

גמלתהו טוב ומניעת רע[2] ב[3]כל ימי חייה.

[2] לפי צירוף שלילה

[3] לפי השמטת יחס

הפירוש

היא גומלת[4] אותו טוב ומניעת רע[5] בכל ימי חייה.

[4] ראה הע' 3 לפסוק 11.

[5] אילו לא פירשתי "ולא-רע" לפי צירוף שלילה ניתן היה להקשות: וכי היינו מעלים על דעתנו, שאשת החייל גומלת לבעלה רע – הרי גם מי שאינה "אשת חיל" אינה גומלת רע לבעלה?

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה.


הטקסט הפשוט

היא דורשת[1] צמר ופשתים, ועושה[1] בחפץ כל אחת מכפיה[1] (*נראה שהציון הוא טעות והתכוון לציין למה שכתב בהערה 4).

[1] ראה הע' 2.

הפירוש

אשת החייל מבקשת[2][3] צמר ופשתים כחומר לעבודה, וכל אחת מכפיה[4] עושה[2] ברצון[5] את עבודת הטוויה, האריגה וכו'.

[2] ראה הע' 2 לפסוק 11.

[3] "דרשה" – ביקשה השוה "אשת ירבעם באה לדרש דבר מעמך אל בנה", מ"א יד5.

[4] במקראות רבים מס' רבים של שע"צ אינו מורה על ריבוי של אותו שע"צ, אלא על כל אחד מאותו ריבוי השוה "דרכיה דרכי נעם (*נראה שהושמטו כאן שלוש נקודות) ותמכיה מאשר", לעיל ג11. השוה גם "אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים", לעיל כג3, שברור גם שם, כי הכוונה ב"למטעמותיו" היא לכל אחד מן המטעמות.

[5] "בחפץ" – ברצון. השוה "ואתה תעשה את חפצי (*נראה שהושמטו כאן גרשיים ופסיק) מ"א ה23.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

היתה כאניות סוחר; ממרחק תביא לחמה.


הטקסט הפשוט

היא[1] כאנשים, אשר[2] ב[3]אניות סוחר; ממרחק תביא גם[4] היא[5] את[3] לחמה.

[1] ראה הע' 6.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת יחס

[4] לפי השמטת חיבור

[5] לפי השמטת נשנה

הפירוש

היא[6] דומה לאנשים, הנוסעים באוניות סוחר, המביאים את לחמם, ר"ל את פרנסתם ממרחק; גם היא מביאה את פרנסתה ממרחק.

[6] ראה הע' 3 לפסוק 11 (*נראה שהושמטה כאן נקודה)

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה.


הטקסט הפשוט

והיא קמה[1] בשעה אשר[2] עוד לילה, ונותנת[1] טרף לבני[3] ביתה ולחם[3] חק לנערתיה (*נראה שהושמטה כאן נקודה)

[1] ראה הע' 4.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת נסמך

הפירוש

והיא קמה[4] בשעה שבחוץ עוד לילה ונותנת טרף, ר"ל מזון, לבני ביתה, ולנערות העוזרות לה בעבודותיה היא נותנת את המזון הדרוש לקיומן[5].

[4] ראה הע' 3 לפסוק 11.

[5] ראה הע' 11 לל'7-9.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נִטַּע[1] כרם.

[1] בס' משלי שבידנו כתוב "נטע (נָטְעָה קרי)" (*נראה שהושמטה כאן נקודה)

הטקסט הפשוט

זממה קְנוֹת[2] שדה ותקחהו, מפרי כפיה נִטַּע כרם.

[2] לפי השמטת נסמך(ראה גם הע' 4).

הפירוש

היא החליטה[3] לקיחת[6], ר"ל קניית[4] שדה מסוים, וגם קנתה אותו; מפרי כפיה, ר"ל ממכירת[5] המוצרים שיצרה בכפיה, ניטע[6] כרם.

[3] הוראת "זממה" הוא כאן: החליטה– בדומה ל"זממתי" ב"שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלם", זכריה ח15.

(*מכאן עד הסוף המחבר העביר קו על הכתוב, ולא ברור למה.)

[4] בטקסט הפשוטהכנסתי את שם הפועל "קנות" לפי השמטת נסמךוהוא שם פעולה(ראה הע' 5 לי14 (*אולי ו14)), שהוראתו: קנייה

[5] במ"ם של "מפרי" מחבר הפסוקים 10-31 של פרק ל"א משמיענו, כי נטיעת הכרם לא עלתה לאשת החייל אלא בחלק מכסף מכירתה את מוצריה.

[6] השוה "אף בל נִטָעוּ אף בל זורעו", ישעיה מ24.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה (*לפנינו חסר ו"ו ראשונה).


הטקסט הפשוט

היא חוגרת[1] בעוז את[2] מתניה ומאמצת[1] את[2] זרועותיה.

[1] ראה הע' 3 (*נראה שהושמטה פה נקודה)

[2] לפי השמטת יחס

הפירוש

היא חוגרת[3] את מותניה בעוז ולא בחגור, כפי שחוגר את מותניו בחגור מי שעומד להתחיל בעבודה ומפתח אותו עם גמר עבודתו – משום שהיא עובדת כל היום והחגור עלול להפריעה. לעומת זה היא חוגרת את מותניה בעוז, כדי שתוכל לבצע את כל העבודות, שברצונה לבצע; וכן היא מאמצת למטרה הזו את זרועותיה, שהן המבצעות את כל העבודות הגופניות.

[3] ראה הערה 3 לל"א11.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בַלַיִל[1] נרה.

[1] בס' משלי שבידנו כתוב: בליל (בַּלַּיְלָה (*לפנינו בב' רפה) קרי)".

הטקסט הפשוט

כאשר[2] טעמה, כי טוב סחרה, לא יכבה בַּלַיִל נרה.

[2] לפי השמטת חיבור

הפירוש

כאשר נודע לה[3], כי טוב סחרה, לא יכבה נרה בלילה[4], משום שהיא עובדת גם בלילה, כדי שיהיו לו מוצרים לסחרה.

[3] הטועם מאכל נודע לו טעמו של המאכל; ועל יסוד זה משמש הפועל "טעם" בהשאלה גם להיוודעות מהותו של דבר: כאן הוראת "טעמה" היא: אשת החייל עשתה סחר ונודע לה מהותו, ר"ל נודע לה שהסחר הוא טוב. ובפרק ל"ד של תהלים, שבדומה לפרק ל"א של משלי שלפנינו, גם הפסוקים שלו מסודרים הם לפי אלפבית, הפסוק שבראשו טי"ת מתחיל בפועל "טעמו", וזה פירושו של "טעמו וראו כי טוב ה', אשרי הגבר יחסה בו": חסו בה' ותראו כי טוב ה' לחסות בו, וכי אשרי הגבר, שיחסה בו.

[4] ייתכן, שהשם "לַיִל", שאנו מוצאים אותו במקרא רק במקום נוסף אחד, והוא "שיתי כַלַיִל צלך בתוך צהרים", ישעיה כא1, הוראתו: חלק הלילה שהוא אפל ביותר – אלא שקשה כאן לקבוע משהו, הואיל והשם "לילה" המצוי במאתיים מקראות ויותר, הנסמך שלו צורתו "לֵיל", כנסמכו של "לַיִל".

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

ידיה שָלְחָה[1] בְכִישוֹר[1] וכפיה תמכו פלך.

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא: "שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר".

הטקסט הפשוט

את[2] ידיה היא שולחת[3] לעבוד[4] בכישור וידיה (*נדצ"ל וכפיה) תומכות[3] פלך.

[2] לפי השמטת יחס

[3] ראה הע' 3 לפסוק 11.

[4] לפי השמטת מיוחס

הפירוש

את ידיה היא פושטת[5] לעבוד בכישור[6] וכפיה תומכות פלך[6].

[5] הוראת "שָלְחָה" כאן היא: פשטה. השוה "והנה יד שלוחה אלי", יחזקאל ב9. (על סמך כתוב זה ביחזקאל ניקדתי "שָלְחָה" ולא "שִלְחָה". (*נראה שהושמט הסוגר השמאלי)

[6] גם כישור" וגם "פלך" הם מכשירי טוויה ואריגה.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

כפה פרשה לעני וידיה שָלְחָה[1] לאביון.

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא: "שִׁלְּחָה"; וראה הע' 5 לפסוק הקודם.

הטקסט הפשוט

את[2] כפה היא פורשת[3] לעני ואת ידיה היא שולחת[3] לאביון.

[2] לפי השמטת יחס

[3] ראה הע' 3 לפסוק 11.

הפירוש

את כפה (*אולי כפיה) היא פורשת לעני, ואת ידיה היא שולחת לאביון ונותנת להם מתנות.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבש שנים.


הטקסט הפשוט

לא תירא ודואגת[1] לבני[2] ביתה משלג, כי כל בן[2] ביתה לבש בגדי שני[3].

[1] לפי השמטת מיוחס (ליד פועל)

[2] לפי השמטת נסמך

[3] לפי ריבוי סומך בודד

הפירוש

אין היא יראה ודואגת לבני ביתה מפני שלג, כיוון שכל אחדי מבני ביתה לבוש בגדי שני מתוצרתה.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה.


הטקסט הפשוט

מרבדים היא עושה[1] לבני ביתה[2], לבוש[3] (*ההערה אינה לפנינו ונראה שלא הספיק לכתבה) שש וארגמן הוא לבוש בני ביתה[2].

[1] ראה הע' 3 לפסוק 11.

[2] לפי כינוי סומך בודד

הפירוש

היא עושה לבני ביתה מרבדים; הלבוש של בני ביתה הוא לבוש של שש וארגמן, שהיא עשתה.

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ.


הטקסט הפשוט

נודע באנשי השער[1] בעלה, בשבתו עם זקני ה[2]ארץ.

[1] לפי ריבוי סומך בודד

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

הפירוש

נודע באנשי השער בעלה, בשעה שהוא יושב שם עם זיקני הארץ, ר"ל עם אנשי הארץ החשובים. כלומר, כשיושב בעלה של אשת החייל בשער המקום עם החשובים שבו, הוא נודע בין אנשי השער בזכות מעשיה של אשתו.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני.


הטקסט הפשוט

סדין עשתה ותמכר אותו[1], וחגור עשתה[2] ו[3]נתנה אותו[1] לכנעני.

[1] לפי השמטת פעול

[2] לפי השמטת נשנה

[3] לפי השמטת חיבור

הפירוש

אשת החייל עשתה סדין ומכרה אותו, וגם חגור עשתה, ואותו נתנה למכירה, לסוחר הכנעני.

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

עַז[1] וְהָדֻר[1] לבושה, ותשחק ליום אחרון.

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא: "עֹז וְהָדָר"

הטקסט הפשוט

עַז והדֻר הוא[2] לבושה, והיא שוחקת[3] ליום אחרון.

[2] לפי השמטת היה (בינוני)

[3] ראה הע' 3 לפסוק 11.

הפירוש

לבושה של אשת החייל הוא גם עז, ר"ל חזק, וגם הדור, ר"ל יפה, והיא מביטה ליום האחרון, ר"ל לעתיד[4], בשחוק. כלומר, היא לבושה בגדים חזקים ויפים, ואינה דואגת לעתיד.

[4] מ"ותהי ליום אחרון, לעד עד עולם", ישעיה ל8, אני למד, כי ב"יום אחרון" הכוונה במקרא לעתיד.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה.


הטקסט הפשוט

את[1] פיה היא פותחת[2] בחכמה, ותורת חסד על לשונה.

[1] לפי השמטת יחס

[2] ראה הע' 3 לפסוק 11 (*נראה שהושמטה כאן נקודה)

הפירוש

היא מדברת[3] בחכמה, ועל לשונה תורת חסד, שהיא משמיעה למדברים איתה.

[3] הצירוף "פתח פה" מצוי במקראות רבים במקום "דיבר".

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

צופיה הִילְכוֹת[1] ביתה, ולחם עצלות לא-תאכל[2].

[1] בס' משלי שבידנו כתוב "הילכות (הֲלִיכוֹת קרי)" (*לפנינו כתוב כמו הקרי).

[2] בס' משלי שבידנו אין מקף בין "לא" ו"תאכל".

הטקסט הפשוט

צופיה היא[3] ל[4]הילכות ביתה, ולחם עצלות היא מונעת לאכול[5].

[3] לפי השמטת היה (בינוני)

[4] לפי השמטת יחס

[5] לפי צירוף שלילה (בפועל זמן)

הפירוש

אשת החייל צופיה, ר"ל משגיחה[6], להילכות[7] ביתה, ומונעת אכילה של לחם עצלות. כלומר, לפי ההלכות המחייבות בביתה, כל אחד צריך למלא את תפקידו כראוי, והיא משגיחה שהלכות אלה יכובדו ומונעת, שעובד עצל יאכל לחם כעובד חרוץ.

[6] "צופיה" – משגיחה השוה "צפה נתתיך לבית ישראל", יחזקאל ג17.

[7] ייתכן שמחבר הפסוק הוסיף את היוד בתיבה "הילכות, כדי למנוע את הקריאה "הֲלִיכוֹת" שבעלי ה"קרי" אמנם העדיפוה.

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

רוטנברג על משלי פרק לא פסוק 28,29

הטקסט המקראי

קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה: "רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כלנה".


הטקסט הפשוט

קמו בניה ויאשרוה, קם[1] בעלה ויהללה: "רבות ה[2]בנות, אשר עשו חיל, ואת עלית על כֻלָן.

[1] לפי השמטת נשנה (בשינוי)

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

הפירוש

הבנים של אשת החייל קמו ויאשרוה, ר"ל אמרו לה: "אשריך"; קם גם בעלה והיללה ואמר: "רבות הן הבנות, שעשו חייל, ר"ל שהצליחו, ואת עלית על כולן.

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

שקר החן והבל היפי – אשה יראת ה' היא1] תתהלל.

[1] התיבה "היא" צריכה להיות מודגשת; לכן פיזרתי את אותיותיה.

הטקסט הפשוט

שקר אומר[2] החן, והבל אומר[2] היפי – אשה, אשר היא[3] יראת ה' היאתתהלל.

[2] לפי השמטת אמירה

[3] לפי משפט ניתק לשם (נשוא)

הפירוש

שקר אומר החן, והבל אומר היפי – אשה שהיא יראת ה', היאתתהלל. כלומר, החן והיופי של נערה אומר למי שרואה אותה, כי טוב יהיה לו איתה, וכדאי לו לשאתה לאשה. אך דברים אלה של חינה של נערה ליופיה הם דברי שקר והבל, ומי שישא אותה נערה לאשה לא יהלל אותה אחרי נישואיה. רק אשה, שהיא יראת ה' היא גם אשת חייל, שבעלה יהללה לאחר שישאנה לאשה.

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הטקסט המקראי

תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה.


הטקסט הפשוט

תנו לה מה שמגיע לה[1] מפרי ידיה, ואז[2] יהללוה בתוך[3] אנשי השער[4] מעשיה.

[1] לפי השמטת מיוחס

[2] לפי השמטת חיבור

[3] לפי השמטת נסמך (יחס)

[4] לפי ריבוי סומך בודד

הפירוש

תנו לה מה שמגיע לה מפרי ידיה, ואז יהללו בתוך אנשי השער מעשיה. כלומר מחבר הפסוקים 10-31 מסיים את דבריו לקריאה (*נדצ"ל בקריאה) אל בניה של אשת החייל ולבעלה, כי יוסיפו לתת לה את השבח המגיע לה מפרי ידיה, שהם נהנים ממנו – ואז ייוודעו מעשיה בין אנשי השער, ומעשים אלו יהללוה.