רד"ק על תהלים/כז

א

לדוד יהוה אורי וישעי ממי אירא יהוה מעוז חיי ממי אפחד: הואיל והוא אורי וישעי ממי אירא? אין לפחוד מאדם! ואמר: אורי כי הצרה דומה לחשכה והתשועה ממנה היא האורה.

והוא מעוז חיי גם כן ממי אפחד שימיתני? כי כמו שישגב האדם במגדל להציל נפשו שלא ימיתוהו איביו כן נשגבתי אני בו ואין לי ממי אפחד עוד; כי הנשגב במגדל עוז עדין הוא ירא ופוחד פן יצורו עליו איביו ויכבשו המגדל ההוא, או יצורו עליו עד שימות שם ברעב ובצמא.

מכל זה אין אני פוחד הואיל והאל מעוז חיי.

ב

בקרב עלי מרעים יש מפרשים בקרב מענין קרב ומלחמה, כלומר: בהלחם עלי; או פרושו כמשמעו.

אמר: אף על פי שהיו קרובים עלי להמיתני וזהו: לאכל את בשרי לא פחדתי מהם כיון שהאל מעוז חיי, וראיתי כי כן היה פעמים רבות כשהיו באים צרי ואיבי לי כלומר: בעבורי להכשילני ולהמיתני המה כשלו ונפלו:

ג

אם תחנה עלי מחנה אפילו תחנה עלי מחנה גדול ואני במעט עם לא יירא לבי כי לבי ושכלי הוא המבטיחי באלהים.

אם תקום עלי מלחמה בזאת האמירה שאמרתי כי יי' אורי וישעי ומעוז חיי אני בוטח:

ד

אחת שאלתי מאת-יהוה אמר: אמת היא כי בבטחי בו כי הוא יצילני מכל צרה; אף על פי כן שאלה אחת אני שואל ממנו.

וכפל הענין עוד ואמר: אותה אבקש שבתי בבית יהוה כל ימי חיי להודיע כי בכל לבו מבקש אותה להשקיטו מהמלחמות אף על פי שהוא בוטח שהאל יצילנו מכל נזק אף על פי כן לבו טרוד בהם ומתעסק בצרכי הוף ואין לו פנאי להתעסק בצרכי הנפש.

ושאל מאת יי' שישקיטהו מן המלחמות שלא יצטרך להתעסק בהן כדי שיהיה גופו ולבו פנוי לשבת בבית יי'.

והוא הבית שהיה שם הארון עם הנביאים והחסידים, ואשר שם הכהנים והלוים כמו אסף ואחיו ושאר יראי יי' העומדים שם להתעסק עמהם בעבודת אלהים בצרכי הנפש; וזהו: לחזות בנעם יהוה ולבקר בהיכלו: שיהיה לו פנאי לבקר תמיד בהיכלו והוא הבית שהיה בו הארון.

או פרושו: בשמים כמו שאמר בנעם יי', כלומר שיהיה לו פנאי לבקר ולחפש בשכלים הנפרדים שהם מלאכי שמים אשר הנפש גזורה מהם ואליהם תשוב בהיכלו.

ה

כי יצפנני בסכה כי עתה בהתעסקי בצרכי הגוף יעשה עמי טובה ויתן שאלתי ששאלתי ויצפנני בסכה מזרם האיבים שלא ישיני וזהו: ביום רעה שהם חשבו לעשות לי רעה.

והוא יסתירני בתר אהלו בצור ירוממני: שלא תשיגני יד איבי.

ו

ועתה ירום ראשי על איבי סביבותי בהנצלי מאיבי שהיו סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה כלומר זבחים עם תרועה ושבח והודאה שהצילני מאיבים רבים.

אשירה ואזמרה ליהוה: מכל זה החסד שהוא עושה עמי.

אבל זאת השאלה הנזכרת אני שואל, ועל זה אמר:

ז

שמע יהוה קולי אקרא וחנני וענני: זאת השאלה ששאלתי.

ח

לך אמר לבי אומר תמיד בעבורך בקשו פני כמו שאמר (תהלים טז ז): אף לילות יסרוני כליותי.

לבי יסרני בעבורך, ואמר לפני שיבקשוך ותהיה מגמתם אליך; ובעבור זה אמר: את פניך יהוה אבקש: וזו היא השאלה ששאלתי כי לבי לעצני כן.

ט

אל תסתר פניך ממני פניך שאבקש אל תסתירם ממני.

אל תט באף עבדך אל תטני ואל תטרידני בעסקי העולם הזה שהם אף וכעס למתעסק בהם, כמו שאמר (תהלים צ י): ורהבם עמל ואון.

עזרתי היית עד הנה היית עזרתי בצרכי הגוף, ועתה בשאלי עזרתך בצרכי הנפש אל תטשני ואל תעזבני אלהי ישעי: כמו שהושעתני מצרי כן תושיעני מעמל הגוף ואתעסק בצרכי הנפש.

י

כי אבי ואמי עזבוני ויהוה יאספני: אחר שיצאתי מגבולם אספתני אתה, כלומר: זמנת לי מחיתי וצרכי.

ואחר שאני מעשה ידיך ואספתני עד הלום, הורני יי' דרכך!

יא

הורני יהוה דרכך ונחני בארח מישור כבר פרשנו הדרך וארח מישור שהיה מבקש.

למען שוררי: הם האיבים המביטים אותו בעין רעה, כמו (שמואל א יח ט): ויהיה שאול עון את דוד.

והם חושבים כי אין לו חלק ביי'.

יב

אל תתנני בנפש צרי ברצון איבי ותאותם.

כמו (בראשית כג ח): אם יש את נפשכם ורצונם שלא יהיה לי פנאי לעבודת האלהים, אלא שאתעסק כל ימי במלחמות בעמל הגוף כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס: שהם מעידים בי ומדברים בי דברי חמס לאמר אני רשע ואיש דמים ואין לי חלק ביי'.

כמו שאמרו עליו (תהלים עא יא): אלהים עזבו; ואומר (שם מא ט): דבר בליעל יצוק בו.

יג

לולא האמנתי לראות בטוב יהוה הם היו בי עדי שקר ומדברי חמס וכמעט אבדתי מדבריהם לולא שהאמנתי בך ולא חששתי לדבריהם.

והאמנתי שיש לי תקוה ביי' ואראה בטובו לעולם הבא.

וזהו בארץ חיים: וקרא לעולם הבא ארץ חיים, ואף על פי שאין לנשמה מקום וכל שכן ארץ, אלא לפי שנמשל טוב עולם הבא לגן עדן שהוא מקום בארץ, להבין השומעים נאמר דרך משל.

כמו שנקרא גם כן משפט הרשעים גיהנם והוא מקום בארץ סמוך לירושלם; והוא מקום נמאס ומשליכים שם הטמאות והנבלות והיה שם אש תמיד לשרוף הטמאות ועצמות הנבלות לפיכך נקרא על דרך משל משפט הרשעים גיהנם.

ונקרא שכר הצדיקים גן עדן שהוא מקום המשובה בארץ והוא נקרא ארץ חיים, כי כאשר גרש האדם משם נקנסה עליו מיתה.

ובדברי רבותינו, זכרם לברכה (בבלי ברכות ד א): למה נקוד על לולא? (כך) אמר דוד לפני הקדוש, ברוך הוא: רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא; אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא.

יד

קוה אל יהוה ומרוב בטחוני ואמונתי ביי' אני אומר כנגד עצמי כל היום: קוה אל יי'; אל תחוש לדברי האיבים.

חזק ויאמץ לבך אתה חזק בדרכיו והוא יאמץ לבך שלא יחלש לדברי האיבים ותמצא חוזק ואומץ בלבבך.

וקוה אל יהוה: פעם שנית; רצונו לומר: שתהיה בו התקוה תמיד ולא תמוש מלבבו.