רבינו שמשון על עוקצין א

רבינו שמשון · על עוקצין · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

כל שהוא יד ולא שומר. בריש העור והרוטב (דף קיח:) מייתי לה ויליף לה התם מקראי לטומאה קלה ולטומאה חמורה:

מיטמא. מכניס טומאה בנוגע באוכל עצמו:

מטמא. מוציא טומאה:

מצטרף. להשלים שיעור כביצה:

משנה ב

בזמן שהם לחים. חשיבי שומר ואכולה קאי:

והפיטמא שלהם. כעין פיטמא של רמון יש לשום ולבצלים והוי שומר ומצטרף.:

והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל. פירוש בערוך כשיזקינו הכרישין והקפלוטות והבצלים יעשה באמצעיתם כמין עמוד ובראשו תורמל ובו הזרע:

שרשי החזרים. משמרין את החזרת וחזרים כמו חזרת:

והנפוס. פי' בערוך * דהא דאמרינן בפרק המדיר (דף עה.) דנפסא גברא דקולסא גברא היינו שומר ירקות כגון נפוס וקולסי כרוב:

הסיב. פי' בערוך יש לצנון כמין חוטין בראשו שהוא נטוע בארץ ושמו סיב: המינתא והפיגם. מיני ירקות הן ובפרק מפנין (דף קכח.) אמרינן מאי אמינתא אניניא ופי' בערוך *מינט"א בלע"ז והוא עשב המוציא ריח ומביאין אותה עם הגמי בבית הכנסת לריח טוב ואית דגרסי אמיתא:

שעקרן לשתלן. במקום אחר:

השדרה של שבולת. חוט האמצעי שהחטין קבועין בו:

והלבוש שלה. קליפת החטין והוא המוץ:

הסיג של רצפות. פי' בערוך העפר שעל שרשי הירק מצטרף שהוא שומר כדתני עלה בתוספתא [דטבול יום פ"ג] ר"א אומר הסיג של אשכול ושל רצפות מצטרף מפני שהוא משמר את האוכל וי"מ שהוא עלה כרוך על הרצפות:

משנה ג

יד הפרכיל כמו (ביצה ל:*) פרכילי ענבים כשהענבים כרותים עם הזמורה נקראין כך:

טפח מכאן וטפח מכאן. הזמורה שנקצצה והאשכולות תלויים בה טפח מן הזמורה מימין האשכול וטפח משמאל חשוב יד טפי לא כדמוכח בתוספתא:

אשכול. הוא שהגרגרים תלויים בו שקורין גרפ"א ועוקץ שתלוי בזמורה הוא יד האשכול וזנב האשכול הוא סוף שדרה של אשכול שבו גרגירים ותרוייהו חשובים יד לענין טומאה לאשכול בכל שהוא דאכל שהוא קאי ואע"פ שריקן אותו זנב מן הגרגרים:

מכבד של תמרה. כמו מכבדות ובהן תמרים דפ"ק דסוכה (דף יג:) ושל מכבדות דסוף מקום שנהגו (דף נו:) אשכול שהתמרים תלויים בו:

מלעין של שבולים. סאתא דשבולתא הוא זקן השבולת שיוצא כמין שערות הזקן:

משנה ד

לא מטמאין. שאינם חשובים לא שומר ולא יד:

קולסי הכרוב. פי' בערוך בשם רבינו חננאל בדי תרדין ובדי כרוב שמהן עלין יוצאין נקראין קולסי כרוב וקולסי תרדין:

תניא בתוספתא [עוקצין פ"א] שרשי כל [א] הנעקרין לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין ר' יהודה אומר מלעין של שבולים כל שהן הרי אלו מצטרפין מפני שהם נכססין אגד את הכריכה בין לפנים מן כשיעור בין יתר מכשיעור אינו טמא אלא כשיעור בלבד והמקטף מלילות [ב] להרכיסן בתוך ביתו שיעורן טפח מכבדות של תמרה ששייר בהן תמרה אחת טמאה וכן היד חיבור לה והשרביטין אינם חיבור זה לזה יד הפרכיל שהיא יתרה טפח מכאן וטפח מכאן יד מכבדות של תמרה שהיא יתירה מארבעה טפחים וקנה של שבולים שהוא יותר משלשה טפחים [ג] ושאר כלהנעקרין לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין רבי יוסי אומר אם ליקטן לתלותם בחופתו או על פתח חנותו הרי אלו מטמאין וכן היה ר' יוסי אומר [ד]שרשי העובשין והתפוחין והאתרוגין שליקטן לתלותן על פתח חנותו הרי אלו מצטרפין וכן היה ר' יוסי אומר שרשי הלפות התרדים טמאים מפני שנאכל עמהן. פירוש נכססין. מלשון חולין (דף טו:) חזי לכוס. עובשין תפוחין אתרוגין. מיני פירות הן:

משנה ה

שבססן. בפ"ק דסוכה(דף יד.)אמרינן מאי בססן ר' יוחנן אמר בססן ממש שדשן לידות ברגלי בהמה או במקלות מלשון והוא יבוס צרינו (תהלים ס) ר' יוסי מטמא הואיל וראויין להפכן בעתר ור' אלעזר אומר בססן התיר אגדן מלשון (יחזקאל טו) מתבוססת בדמיך מתגלגלת דכיון שהתיר אגדן השבולים מתגלגלין בגורן לפי שנוחין הן להתפזר דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בידות שלהן שאינן ראויות לשבולת אלא כדי לאוגדן בהן והאי מוכח דלא בעי לאוגדן ואפי' קצרן מתחלה לסיכוך דיש להן יד קסברי רבנן במחשבה נחתי ובמחשבה סלקי ור' יוסי מטמא קסבר מידי דהוה אכלים דאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה:

פסיגא. פירש בערוך אשכול שנפסג ונתפצל מקצת ממנו ויש לו כתף ונטף שמו פסיגא מלשון התועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג ויורד בסוף מרובה (דף פא.) וכמו שפירשנו במסכת פאה פ"ז עיקר דאין לך אשכול ענבים שלא יוציא משדרתו כמה אשכלות קטנים מלאים גרגירי ענבים והם נקראים פסיגים:

שרביט שריקנו. בפרק העור והרוטב (דף קיט.) מייתי לה ופריך מינה למאן דאמר אין שומר לפחות מכפול דס"ד דהאי שרביט היינו כגון אותן שהפולין גדלין בהן שקורין גוש"ס בלע"ז:

ורבי אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול. מפני שהפולין גסין ואין צריכין שומר דנוח למשמשן ולנקרן: מטמא בשל קטנית. דשומר הוא דדקין הן ואין יכול לנקרן וניחא ליה שיהו באותן שרביטין שלא יתערב בהן פסולת ומשמושן שמשתמש בהן על ידי השרביטין ומדמטמא בשל קטנית ש"מ יש שומר לפחות מכפול ומסיק בקולחא ומשום יד שהטומאה נגעה בקלח ולא בשרביט ומשום שומר והאי יד הוי לדבר חשוב שהוא יותר מכזית שהשרביט מחובר בו ובפולין שהן גסין לא איכפת ליה בהאי יד ומשמושן לשון תשמיש שהקלח תשמיש לאוכל דמטלטלה באותו קלח:

תני"א בתוספת"א [פ"א] תבואה שבססה בגורן לא מיטמאה ולא מטמאה ולא מצטרפת רבי יוסי אומר [ה] מצטרפת מפני שהופכה בעתר. פי' ברייתא זו כרבי יוחנן דסוכה (דף יד.) דאמר בססן ממש ולשון מצטרפת קשה דהא אין ידות מצטרפות:

משנה ו

הכלוסין. בסוף אלו טריפות(דף סז:) גבי יתושין שבכלוסין פירש בקונטרס שהוא מין קטנית צודר"א בלע"ז והא דמצטרפין יש לפרש משום דאגב איבייהו חזו לאכילה כמו עוקצי דלעת לרבי יוסי דקתני בתוספתא [שם] וכן היה רבי יוסי אומר עוקץ דלעת טמא מפני שנשלק עמה:

אגסים. פרי שקורין פיר"א בלע"ז:

קרוסטמלין. פירש בערוך תפוחים קטנים שדומה לעפצים הנקראים מילין:

פרישין. בירושלמי בריש כלאים ובריש מעשרות אמר ר' יוסי אספרגלין ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן פריש לקדירה אלא זה בלבד ובלע"ז קודוניי"ץ:

עוזרדין. פרי קטן כדאמרי' בפ' כירה (דף לח.) ביציס מצומקות כעוזרדין וכל אלו עוקצן טפח:

קינרס. פי' בערוך ירקות שהן מרין וצריך למתקן על ידי האור ברותחין כדאשכחן בפרק המביא כדי יין (דף לד.) אבל מתקנין את הקינרס ואת העכביות:

לא מיטמאין ולא מטמאין. וכל שכן א) שהן מצטרפין.