משנה עוקצין א ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק א · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפין:

שרשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהם יבשים, והעמוד שאינו מכוון כנגד האוכל, ויד הפרכיל טפח מכאן וטפח מכאן, יד האשכול כל שהוא, וזנב של אשכול שריקנו, ויד המכבד של תמרה ו ארבעה טפחים, וקנה של שבולת שלשה טפחים, ויד כל הנקצרים שלשה, ושאין דרכן לקצר ידיהם ושרשיהם כל שהן, ומלעין של שבולין, הרי אלו מיטמאים ומטמאין ולא מצטרפין.

משנה מנוקדת

אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין, שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵם יְבֵשִׁים, וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל, וְיַד הַפַּרְכִּיל טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן, יַד הָאֶשְׁכּוֹל כָּל שֶׁהוּא, וְזָנָב שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנוֹ, וְיַד הַמַּכְבֵּד שֶׁל תְּמָרָה אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְקָנֶה שֶׁל שִׁבֹּלֶת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְיַד כָּל הַנִּקְצָרִים שְׁלֹשָׁה, וְשֶׁאֵין דַּרְכָּן לִקָּצֵר יְדֵיהֶם וְשָׁרְשֵיהֶם כָּל שֶׁהֵן, וּמְלָעִין שֶׁל שִׁבֳּלִין, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִים וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין.

נוסח הרמב"ם

אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפין שורשי השום והבצלים והקפלוטות בזמן שהן יבשין והעמוד שאינו מכוון כנגד האוכל ויד הפרכיל טפח מיכן וטפח מיכן יד האשכל כל שהוא וזנב של אשכל שריקנה ויד המכבד של תמרה ארבעה טפחים וקנה של שיבולת שלשה טפחים ויד כל הנקצרים שלשה ושאין דרכן להיקצר ידיהן ושורשיהן כל שהן ומלעין של שיבולין הרי אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפין.

פירוש הרמב"ם

מבואר הוא כי אלו אשר מנה הם ידות בלבד ועל כן אינן מצטרפין כמו שנשתרש לך:

ופרכיל נקרא שבט משבטי הגפן שנכרת ובו אשכולות ענבים תלוים ממנו וקבוצין פרכילין ובש"ס (ביצה דף ל:) אמרו פרכילי ענבים. זנב האשכול שריקנה כשהוסרו הגרעינין מתחת האשכולות ונשאר העץ אשר היו בו הענבים והורק ועל כן צריך ממנו שיעור גדול להתלות בו מה שנשאר מן הענבים בעליונות של אשכול וידוע כי עוקצי התמרים יש להם קצה עבה יחבר אותן דמות קצת הלולבין והוא נקרא מכבד של תמרה לפי שהוא דמות יד המטאטאים ויצא מן הקצה הזה העבה אשר הוא דמות קצה הלולבין שבטים דקים ארוכין יהיה באורך כל אחד מהם שני זרתות או שלשה והאחד מן השבטים הדקים נקרא שרביט של תמרה ובו יהיו התמרים צומחים ומלעין והוא השער השחור בלתי חלק אשר בראש השבולת:

פירוש רבינו שמשון

יד הפרכיל כמו (ביצה ל:*) פרכילי ענבים כשהענבים כרותים עם הזמורה נקראין כך:

טפח מכאן וטפח מכאן. הזמורה שנקצצה והאשכולות תלויים בה טפח מן הזמורה מימין האשכול וטפח משמאל חשוב יד טפי לא כדמוכח בתוספתא:

אשכול. הוא שהגרגרים תלויים בו שקורין גרפ"א ועוקץ שתלוי בזמורה הוא יד האשכול וזנב האשכול הוא סוף שדרה של אשכול שבו גרגירים ותרוייהו חשובים יד לענין טומאה לאשכול בכל שהוא דאכל שהוא קאי ואע"פ שריקן אותו זנב מן הגרגרים:

מכבד של תמרה. כמו מכבדות ובהן תמרים דפ"ק דסוכה (דף יג:) ושל מכבדות דסוף מקום שנהגו (דף נו:) אשכול שהתמרים תלויים בו:

מלעין של שבולים. סאתא דשבולתא הוא זקן השבולת שיוצא כמין שערות הזקן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מיטמאים ומטמאים ולא מצטרפים - לפי שהן ידות בלבד, ואינן משמרין את האוכל:

ויד הפרכיל - כשהענבים כרותים עם הזמורה, נקראים פרכיל. לשון פרכילי ענבים:

טפח מכאן וטפח מכאן - הזמורה שנקצצה והאשכולות תלויין בה, טפח מן הזמורה מימין לאשכול וטפח משמאל, חשוב יד, טפי לא:

'יד האשכול - עוקץ האשכול שתלוי בזמורה, הוא יד האשכול:

כל שהוא - אפילו ארוך הרבה:

זנב האשכול - סופו של אשכול:

שריקנו - שהושרו ממנו גרעיני הענבים, אף הוא יד לענבים שבראשו, שאוחזים אותו בזנבו. ואף הוא שיעורו בכל שהוא, ואפילו ארוך הרבה:

והמכבד של תמרה - מכבדות של תמרים, בהן תמרים, שיעור אורך היד שלהן להביא את הטומאה, ארבעה טפחים, אבל טפי לא:

ומלעין של שבולין - זקן העליון של שבולת שיצא בראשו כמין שער של זקן:

פירוש תוספות יום טוב

הפרכיל. כתב הר"ב לשון פרכילי ענבים. בגמ' רפ"ד דביצה:

וזנב של אשכול שרקנו. פי' הר"ב ואף הוא שעורו בכ"ש. וכך כתב הר"ש. וכן נראה מפירוש הרמב"ם. ובחבורו פרק ה' מהט"א (הלכה ב') העתיק המשנה כלשונה:

ויד המכבד של תמרה. לשון הרמב"ם ידועה כי עוקצי התמרים. יש להם קצה עבה. יחבר אותן כדמות קנה הלולבין. והוא נקרא יד מכבד של תמרה. לפי שהיא דמות יד המטאטאים. ועיין עוד במשנה ה':

ויד כל הנקצרים שלשה טפחים. הרמב"ם פ"ה מהט"א (שם):

ומלעין של שבולת. כתב הר"ב זקן העליון כו' מסיים הערוך כמו והלחיים דמתרגמינן דלועה. ובפ"ח דחולין דף קי"ט. למאי חזי. פרש"י הא נפסק מאליו כשאוחזין בו א"ר אלעי במלאי שבין המלאין. (דגרס באל"ף. וגם בערוך כתב גי' זו) ופרש"י שאוחז בכל המלאים של שבולת. ולא באחד מהן. והערוך פי' מלאי בין המלאים כלומר נימא שבין הנימין שמגינין ושומרין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) המכבד כו'. ידוע כי עוקצי התמרים יש להם קצה עבה כו', ונקרא יד המכבד, לפי שהוא דמות יד המטאטאים. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יד האשכול כל שהוא:    אפי' ארוך והרא"ש ז"ל פי' אפי' קטן:

בפי' רעז"ל שהוסרו ממנו גרעיני הענבים אמר המלקט פי' גרגירי הענבים או שמא צריך להגי' גרגרי במקום גרעיני:

עוד בפי' ז"ל ואף הוא שיעורו בכל שהוא אפי' ארוך הרבה אמר המלקט כן פי' הר"ש ז"ל וז"ל וזנב האשכול הוא סוף שדרה של אשכול שבו גרגירין ותרויהו חשובין יד לענין טומאה לאשכול בכל שהוא דאכל שהוא קאי ואע"פ שריקן אותו זנב מן הגרגירין ע"כ אבל הרא"ש ז"ל סי' וז"ל ולפי שהזנב הוא דק צריך שיהא בו ד' טפחים בפחות מכאן לא יהא האשכול עולה עמו ואשכולות שלהן היו גדולים והוא מה שפי' ג"כ הרמב"ם ז"ל ולפי זה זנב של אשכול גזרתו שנוי' לאחריו עם גזירת יד המכבד של תמרה:

ומלעין של שבלים:    (ב) התם בפ' העור והרוטב (חולין דף קי"ח) הלשון מלאין באלף והתם מפ' רש"י ז"ל טעמם דאין מצטרפין דאין המלאי שומר אלא יד ובעי התם מלאי למאי חזי דהא נפסק מיד מאליו כשאוחזין בו ומשני במלאי שבין המלאים פי' רש"י ז"ל שאוחז בכל המלאים של שבלת יחד ולא באחד מהם שאינם נפסקים מהר הלכך מיטמאין ומטמאין דיד הוא ואין מצטרפים דלא הוי שומר ע"כ. אח"כ מצאתי בערוך בערך מלען שהביא שתי הנוסחאות ופי' שהוא זקן השבלת כמה דמתרגמינן לחיים לועא ולפיכך יש ששונים מלעין והם כמו שער עבה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפין:    מדאינן רק יד. דכיון דכבר נתיבשו השרשים לא מחשבו תו שרשן לשמור רטיבתן. רק שע"י שהשרשין מחוברין בהן נוח לאחזן בהן:

ויד הפרכיל:    פרכול הוא ענף שבגזע הגפן. ובהפרכיל תלויין כמה אשכולות:

טפח מכאן וטפח מכאן:    מימין ומשמאל להאשכולות התלויין בה. אבל טפי לא. מדהו"ל יותר מצרכיה [כסוכה דף י"ד א']. כך כתב עטרת ראשי הגאון זצוק"ל. ונ"ל דה"ה בפחות מטפח לא מחשב יד. דמדמשאה כבד. א"א שנשאר באין במקום אחיזה רוחב טפח:

יד האשכול:    הוא העיקר של האשכול שהגרגרין תלויין בה:

כל שהוא:    אפילו פחות מטפח [כך כתב הרא"ש]. ונ"ל דה"ט דמשום דאשכול יחידי קל. נוח לאחז בעוקץ אפילו הוא קטן [והר"ב פי' דבפרכיל רק עד טפח הוה יד. ובאשכול אפי' ארוך הרבה הוה יד. ולא זכיתי להבין. דהרי מיירי ע"כ שבהפרכיל מחוברין אשכולות. דאם לא כן לא הוה מקבל טומאה כלל. וא"כ כלפי לאיי. והרי איפכא מסתברא וכדאמרן]:

וזנב של אשכול שריקנו:    מענבים. ונשארו גרגרין בראשו ג"כ שיעור אחיזתו בכ"ש אפילו בפחות מטפח. וקמ"ל דלא תימא כיון שנשארו בהזנב כמה עוקצין קטנים של הגרגרין. ואין נוח לאחזו שם. ולבעי שיעור אחיזה טפי קמ"ל:

ויד המכבד של תמרה:    הוא ענף של עץ התמר. שבכל ענף מחוברין כמה לולבין ובין לולב לחבירו גדלין התמרים והשרביטין. וכל הענף עם הלולבין המחוברין בו נקרא מכבד. מדאפשר לטאטא ולכבד בו הבית [עיין סוכה דף מ' ע"א רש"י ד"ה יצאו]:

ארבעה טפחים:    דמדהוא כבד הרבה צריך טפי ליד [ועיין כלים פכ"ט מ"ז]. אבל טפי לא:

וקנה של שבולת:    הוא התבן שבראשו השבולת עם הגרעינין:

ויד כל הנקצרים:    נ"ל דה"ט דכל שבלים הנקצרים. ממלא כפו קוצר ומניח טפח סמוך לשבולת. וטפח למטה שלא יחתוך ידו במגל. הרי ג' טפחים:

ידיהם ושרשיהם כל שהן:    בכל אורך שיהיה בין ארוך או קצר. דכיון שעקרו או תלשו. אינו מקפיד כמה ישאר בשבולת:

ומלעין של שבולין:    הוא השער שבראש השבולת:

הרי אלו:    מדכולן אינן רק ידות. לאחוז הפרי על ידן:

מיטמאים ומטמאין ולא מצטרפין:    מדאינן לא יד ולא שומר:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים