משנה עוקצין א ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק א · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

עוקצי תאנים וגרוגרות והכלוסים והחרובים, הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין.

רבי יוסי אומר, אף עוקץ דלעת.

עוקצי האגסין והקרוסטמלין והפרישין והעוזרדין, עוקץ דלעת טפחיד, עוקץ קונרס טפח, רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, טפחיים, הרי אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפים.

ושאר כל העוקצים, לא מיטמאין ולא מטמאין.

משנה מנוקדת

עֻקְצֵי תְאֵנִים וּגְרוֹגְרוֹת וְהַכְּלוּסִים וְהַחֲרוּבִים, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עֹקֶץ דְּלַעַת. עֻקְצֵי הָאַגַּסִּין וְהַקְּרוּסְטְמָלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהַעֻזְרָדִין, עֹקֶץ דְּלַעַת טֶפַח, עֹקֶץ קוּנְרָס טֶפַח, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, טְפָחַיִם, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִים. וּשְׁאָר כָּל הָעֻקְצִים, לֹא מִטַּמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין.

נוסח הרמב"ם

עוקצי תאנים וגרוגרות והכליסין והחרובין הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין רבי יוסי אומר אף עוקץ דלעת עוקצי האגסין והקרוסטמלין והפרישין והעוזררין עוקץ דלעת טפח ועוקץ קינרס טפח רבי אלעזר ברבי צדוק אומר טפחיים הרי אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפין ושאר כל העוקצין לא מיטמאין ולא מטמאין.

פירוש הרמב"ם

עוקץ. הוא קצה הדבר:

וגרוגרות הם התאנים היבשים:

כלוסין מין מן התאנים דקים:

וחרובים בלשון ערב כרוב:

ודלעת בלשון ערב כלאני:

ואגסין בלשון ערב אגסן:

קרוסטמלין ופרישין בלשון ערב אספרגל:

ועוזרדין וקינרס ואין הלכה כר"א:

פירוש רבינו שמשון

הכלוסין. בסוף אלו טריפות(דף סז:) גבי יתושין שבכלוסין פירש בקונטרס שהוא מין קטנית צודר"א בלע"ז והא דמצטרפין יש לפרש משום דאגב איבייהו חזו לאכילה כמו עוקצי דלעת לרבי יוסי דקתני בתוספתא [שם] וכן היה רבי יוסי אומר עוקץ דלעת טמא מפני שנשלק עמה:

אגסים. פרי שקורין פיר"א בלע"ז:

קרוסטמלין. פירש בערוך תפוחים קטנים שדומה לעפצים הנקראים מילין:

פרישין. בירושלמי בריש כלאים ובריש מעשרות אמר ר' יוסי אספרגלין ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן פריש לקדירה אלא זה בלבד ובלע"ז קודוניי"ץ:

עוזרדין. פרי קטן כדאמרי' בפ' כירה (דף לח.) ביציס מצומקות כעוזרדין וכל אלו עוקצן טפח:

קינרס. פי' בערוך ירקות שהן מרין וצריך למתקן על ידי האור ברותחין כדאשכחן בפרק המביא כדי יין (דף לד.) אבל מתקנין את הקינרס ואת העכביות:

לא מיטמאין ולא מטמאין. וכל שכן א) שהן מצטרפין.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והכלוסין - מין קטניות יג:

ומצטרפים - דפעמים שהן נאכלין עם הפרי:

ר' יוסי אומר אף עוקץ הדלעת - מפני שהוא נשלק עמה. ואין הלכה כר' יוסי:

אגסים - בערבי אג"ס, ובלע"ז פירא"ש:

קרוסטמלין - תפוחים קטנים שדומים לעפצים. הקרויים מלי"ן:

פרישין - בערבי ספרג"ל, ובלע"ז קודוניי"ש:

עוזרדין - בערבי זערו"ד. ובלע"ז סורבא"ש:

טפח - אעוקץ דלעת יונית דוקא קאי, ולא אאחריני השנויים במשנה, דעוקציהן קטנים:

קונדס - ירקות מרים, וממתקין אותן על ידי האור ברותחים. ואין הלכה כרבי אלעזר ברבי צדוק:

לא מיטמאין ולא מטמאין - ואין צריך לומר שאין מצטרפין:

פירוש תוספות יום טוב

והכלוסין. פי' הר"ב מין קטניות. ובפרק בתרא דתרומות משנה ד' מפרש בשם הרמב"ם מין תאנים. וכ"פ הרמב"ם גם בכאן וכן נראה דדבר הלמד מענינו הוא. ועל הר"ש ג"כ תימא דהכא מפרש מין קטנית. והביא לראיה מסוף פרק אלו טרפות [דף ס"ז] יתושין שבכלוסים שפירש"י מין קטנית ובתרומות מפרש מין פירות. והביא ג"כ להא דאלו טרפות. עיין עוד בפ"ג משנה ב' ולשון מהר"ם מין קטניות שקורין צורנ"ש בלע"ז:

עוקץ דלעת טפח. הסמוך לאוכל הרמב"ם פ"ה מהט"א [הלכה כ']:

דלעת. ל' הר"ב דדוקא דלעת יונית. ונמצא בספ"ב דכלאים שעליהן ארוכין. אפשר שגם עוקציהם ארוכים מדלעת אחרת אבל הר"ש כתב וכל אלו עוקצן טפח וכ"כ מהר"ם:

קונרס. הר"ב העתיק קונדס בדלי"ת וכן הרמב"ם בחבורו פ"ה מהט"א [שם]. אבל בפירושו העתיק ברי"ש וכן במתני' סוף פ"ה דכלאים. ובחבורו שם גם הר"ב במשנה דכלאים העתיק ברי"ש. והר"ש העתיק בשניהם ברי"ש. והערוך כתבו בערך קונרם ברי"ש. אבל בערך עכביות העתיק בדל"ת. ועיין לשון בראשית רבה שאני מעתיק בפ"ג משנה ב':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) והר"מ פירש, מין תאנים. ועתוי"ט:

(יד) (על המשנה) טפח. הסמוך לאוכל הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

והכליסים:    מין קטנית והרמב"ם והרא"ש ז"ל פירשו מין ממיני תאנים קטנים. ועיין במה שכתבתי ס"פ בתרא דתרומות סי' ד': וכתב עוד הרא"ש ז"ל והא דמצטרפים משום דהוו שומר וכשניטל העוקץ הפרי ממהר להתייבש אז יטמא משום שנאכל אגב הפרי כמו עוקצי דלעת לר' יוסי דקתני בתוספתא וכן הי' ר' יוסי אומר עוקץ דלעת טמא מפני שנשלק עמה עכ"ל ז"ל:

עוקצי האגסים וכו':    אסיפא קאי דלא מצטרפין ושלש חלוקות איכא במתני'. ופי' הר"ש ז"ל דכל הני עוקצין טפח דטפח דקתני בסיפא קאי אכולהו:

תפארת ישראל

יכין

והכלוסים:    מין קטניות. וי"א מין תאנים. וכן מסתבר דמלבד דלקטניות אין עוקצין. הוא גם כן דבר הלמד מעניינו דבתאנים מיירי:

והחרובים:    זאד שאטען ונקראין כך מדהן רפואה לאוכלן מי שיש לו כאב הזאד ברעננען ומדדומה הפרי ג"כ לקרן תיש. קראוה בארצות פולניא באקם הארן:

הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין:    מיטמא ומטמא ומצטרף. ובתוספתא מפרש מדנשלק עמו. ור"ל דאע"ג דבפני עצמן לא חזו לאכילה. עכ"פ אגב הפרי עצמה מתאכלת [הר"ש]:

עוקצי האגסין:    בירן בלשון אשכנז. ששולים שלו דק. ולכן רגילין לאחזו בעוקץ. משא"כ תפוח ואתרוג שהעוקץ שלהן מחובר בשקוע. להכי אינו מהודק כ"כ לאחזו שם:

והקרוסטמלין:    וואלדעפפעל והן קטנים:

והפרישין:    קוויטען אמרינן בירושלמי למה נקרא שמו פרישין. מדאין לך מין פרי עץ פריש לקדרה [ר"ל שאינו ראוי לאכילה עד שיבשלנו]. אלא זה בלבד. ונקראים בש"ס גם כן בשם חבושין. כדאמרינן [ביצה כ"ו ב'] וכן אתה מוצא באפרסקין וחבושין:

והעוזרדין:    מיספעלן בלשון אשכנז. כל הנך שיעור עוקציהן כפי מה שהן. מדהן פירות קטנים נוחין לטלטל גם בעוקץ קטן [ולהרא"ש טפח דנקט אחר דלעת. גם אהנך קאי. וקשה לי דא"כ הל"ל ועוקץ דלעת]:

עוקץ דלעת:    יונית דוקא:

טפח:    דמדהוא גדולה. צריך לה כדי אחיזת היד לטלטל בעוקצה:

עוקץ קונרס:    מין ירק מר שמתמתק בבישול:

טפח:    להכי לא כלליה בהדי דלעת. מדפליג עלה ראב"צ:

הרי אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפים:    אכל הנך דתנא בבבא זו קאי. דכל א' מהנך לפי שיעור עוקץ שלו מחשב יד:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים