רבינו שמשון על כלים יט
<< · רבינו שמשון · על כלים · יט · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
המפרק את המטה. אע"פ שמיטהרת שלימה פעמים שאינה יכולה ליכנס במקוה וצריך לפרקה:
והנוגע בחבלים טהור. דמכיון שפורקין אותה שוב אין לחבילה חיבור:
החבל מאימתי הוא חיבור. בתחלה כשאדם מסרג את המטה שלימה וסירג בה ג' בתים ועדיין נשאר חבל גדול אפי' י' אמות נטמאת המטה נטמא החבל והנוגע בחבל טמא וכולו חיבור הואיל וסופו ליסרג:
מן הקשר ולפנים. אם קשר חבל שני לחבל ראשון שסירג בו אין חבל השני חיבור מן הקשר ולחוץ.
נימי הקשר. כשקושרין החבלים זה בזה אין קושר כל כך בראש החבל כי יתיר הקשר ויוציא מעט מן החבל מזה ומעט מן החבל מזה וזה חוץ לקשר והם נקראים נימי קשר וכיון דצריך לקשר כקשר דמי והוו חיבור עד ג' אצבעות דהוא צורך הקשר אבל טפי לא כדדרשינן בת"כ פרשת זאת תהיה במשכבו ולא בנימין היוצאין מן הקשר חוץ מג' אצבעות או יכול שאני מוציא משלשה ולמטה ת"ל טמא. תניא בתוספתא [ב"מ פ"ט] החבל שהוא מסרג את המטה אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור הכניסו לתוך שלשה בתים כולן חיבור אחד (בתוס' איתא חבל הקשור בחרם אפילו מאה כו') (בחבל הקשור בו) אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור אמר רבי אליעזר בן יעקב בד"א דרך עליה אבל דרך ירידה אפילו קשור בקשור כולו חיבור אחד החוט שהשחילו למחט אפילו קשור משני צדדים הרי זה אינו חיבור. הכניסו לבגד החוט חיבור לבגד ואין המחט חיבור לחוט. המשיחות והרצועות שבמטפחות הספרים ושבמטפחות התינוקות תפורות חיבור קשורות אינן חיבור רשב"ג אומר שבמטפחות הסורק אפילו קשורות הם חיבור מפני שהוא רוצה בקיומו. המשיחות והרצועות שבשק והקופה תפורות חיבור קשורות אינו חיבור שבאזני כלי חרס אפילו תפורות אינו חיבור שאין חיבור לכלי חרס. שיריים שבכרעי המטה אוצין חיבור רפין אינן חיבור ושבידי הזב אפילו אוצין אינו חיבור וזה חומר במדרס מבזב:
היוצא מן המטה. לאחר שנגמר הסירוג נשאר מן החבל טפח או יותר ופחות מחמשה לא חזי ולא חשיב אבל מחמשה ועד עשרה חשיב יד טפי לא חשיב:
שבו קושרין. אה' ועד עשרה קאי:
את הפסחים. רגילין היו לקשור הפסחים בכרעי המטה כדי שיהא מזומן להם:
ומשלשלין את המטות. כשבאין להטבילה או להורידה מלמעלה למטה: תניא בת"כ פרשת זאת תהיה במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מחמשה או יותר על עשרה או יכול שאני מוציא מחמשה ועד עשרה ת"ל טמא:
תניא בתוספ' [ב"מ פ"ט] החבל היוצא מן המטה עד חמשה טפחים טהור חמשה כלמעלה הימנו מחמשה ועד עשרה טמא עשרה כלמטה הימנו הזה על החבל כו' (צ"ל בפרק) בסוף אלו טריפות (דף נד:) גבי עד ועד בכלל (התוי"ט הגיה דצ"ל מייתי בהך ברייתא ומוחק מלת ולא שכן איתא בסוף הסוגיא דף נה. וז"ל הגמ' דיקא נמי דקתני עלה דההיא חמשה כלמעלה עשרה כלמטה ע"כ והיינו משום דבכל השיעורין לחומרא אזלינן חוץ מגריס של כתמים) ולא מייתי בהך ברייתא דחמשה כלמעלה ועשרה כלמטה:
המיזרן. פי' גאון וכן ערוך שהוא בגד צמר שנותנים בני אדם גדולים וחשובים תחת המצעות ובלע"ז טפי"ט וכל היוצא מן המטה אפילו שלשים טפחים הנוגע בו טמא. וי"מ מיזרן הוא עור הכרוך על המטה ויוצא על המטה ויוצא חוץ למטה:
שירי מיזרן. שבלה ונשתייר ממנו ששה טפחים טמא דראוי לעשות ממנו חבק לחמור:
חבק. פי' בערוך כלי שמשימין על משוי החמור ומשימין בו קוצים ומגביא גילי בשביל שלא יפסדו אם ירד עליו המטר וי"מ שהוא כמין נמטא ויש עוד שמשימין אותו על החמור כשנוטל ממנו הסרגא והוא מזיע שלא יצטנן:
בנישא על המטה לחודיה מיירי ולא על המיזרן דבסיפא איירי בנישא על המיזרן וגרסינן הכא במילתא דר"מ כמו במילתא דר' יוסי נישא הזב על המטה ועל המיזרן מטמא ב' ופוסל אחד דברי ר"מ המטה הוא המשכב והמיזרן הוא הנוגע במשכב ואע"ג דיוצא מן המטה הרבה לר"מ הוי חיבור כדקתני רישא כל שהוא אפילו טובא והנוגע במשכב מטמא שנים ופוסל אחד כדתניא במס' זבין (פ"ה מ"ו) כל זמן שלא פירש דלא חשיב כולד הטומאה אלא כאב הטומאה לעשות ראשון ושני ושלישי בתרומה אבל פירש מטמא אחד ופוסל אחד דהוה ליה ולד הטומאה ורבי יוסי דאמר עשרה לטעמיה דקאמר ברישא עשרה ותו לא הילכך מה שבתוך עשרה חשיב חיבור למשכב (צ"ל אבל חוץ לעשרה לא חשיב חיבור למשכב) ודינו כפירש דמטמא אחד ופוסל אחד. נישא על המיזרן מעשרה ולפנים טמא בתורת משכב מי' ולחוץ טהור מתורת משכב ואע"ג דתניא לעיל חבל דינו כנוגע במשכב: (עיין בהגהות מ"נ על כל הענין) תניא בתוספ' [ב"מ פ"ט] מיזרן שהוא מכריך בו את המטה ונוגע בהן המת טמאין טומאת שבעה נגע בהן השרץ טמאין טומאת ערב פירש טמאין טומאת ערב נגעו בהן משקין פסולין. פירשו פסולים. זה הכלל כל טומאה ששוה מטה למיזרן כגון הזב והשרץ והמשקין כולם חיבור אחד אפילו עד ק' אמה וכל טומאה שלא שוה מטה למיזרן כגון טומאת המת והזבה עד י' טפחים חיבור לטומאה הנטמא בזב יתר על כן אינו חיבור ר' אלעזר בר צדוק אומר משום רשב"ג עד ששה טפחים. פי' כמדומה שכמה טעיות טעה הסופר ובשיבוש נכתבה והכי גרסינן בתוספתא נגעו בהן משקין טמאין. אוכלים פסולים. פירשו משקין טמאין אוכלים טמאין זה הכלל כל (צ"ל טומאה) מטה ששוה מטה למיזרן כגון טומאת הזב והזבה עד י"ט חיבור לטומאה ומטמאה בזב והכי פירוש דכולה ברייתא הכניסו המטה והמיזרן כל שהוא אפילו מאה אמה ככלים הנוגעים במת דחשיב כאילו מטה עצמה נכנסה דהוא טמא במדרס יש לו טומאת מדרס ומטה טהורה מדין מדרס אבל טמא מגע מדרס וחלוק מדרס משאר טומאת מגע דמיזרן במגע טמא הואיל ובשעת מגע המיזרן כרוך עליה ואילו דרס במיזרן לא חשיב כמטה ונגע בהן במטה ובמיזרן שניהן טמאין טומאת ז' אפילו פירשו אחרי כן הואיל ובשעת מגע מחוברים יחד כדאשכחנא גבי שרץ ובדין היה לו לשנות כאן פירשו טמאין טומאת שבעה כדקתני גבי שרץ פירשו כדקתני מתני' דלקמן ושמא הסופר דלג נגע בהן השרץ בזב או בזבה שבהם טמאין טומאת ערב נגעו משקין בזב או בזבה טמאין דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחילה. אוכלין טהורין שנגעו בהן פסולין ואנגיעת שרץ קאי. ששוה מטה למיזרן כלומר למיזרן מעשרה ולחוץ כגון טומאת מת דחוץ לעשרה שוה למטה אפילו ק' אמה חיבור. שלא שוה מטה למזרן כגון מדרס הזב והזבה דמעשרה ולחוץ לא מטמא טומאת מדרס:
כולה טמאה טומאת מדרס. אפילו המזרן ואע"ג דתניא לעיל [שם] דרס עליו בתוך י' טמא והמטה טהורה אע"פ שכרוך בה משום דמיזרן טפל למטה ואין המטה טפלה למזרן:
והמזרן טהור. לעיל בברייתא שהיו יחד בשעת מגע שרץ אפילו פירשו טמאים טומאת ערב אבל הכא שלא היה כרוך בשעת מגע פירש טהור:
משנה זו פירשתיה לעיל מתוך הברייתא. נשתברו חדשות טמאות. דהא אפילו לא עשה כלל טמאה בקצרה ושתי כרעים ואטו משום דעשה לה ונשתברו תפרח טומאה טפי אבל נשתברו ישנות טהורה ואע"ג דקצרה ושתי כרעים קיימין כדפרישית לעיל פי"ז דגרע נשתברו או חלקוה אחים מהיכא דנתפרדה אבר אבר וכל איבריה שלימים:
מלמעלה. המכסה שלה כיון דשוליה קיימין אכתי חזי לתשמיש (צ"ל טמאה טומאת מת) טמא ולא מדרס:
מלמטה. שנפחתו השולים אין לה בית קיבול ולא חזיא:
מגורות. שלא נפחתו:
תורמל. ילקוט כיס בתורמל כמגורות בתיבה:
שהביצים שלה מקבלות. עורות אילים ושעירים שלימים ועושים מהם חמת וביצים שלהם מקבלים ואם נפחתו טהורים דבטל קיבול שלהם:
תני"א בתוספ' [ב"מ פ"י]. חמת שנפחתה ה"ז טמאה מפני שתחלתה משמשת ישיבה ושכיבה דברי ר' מאיר וחכמים מטהרין שבטל העיקר בטל הטפלה ומודים חכמים לרבי מאיר בכר וכסת שקרעו אף על פי שמקבלים מה שבתוכן שהן טמאים ואין צריך לומר בכרים של אריג ובשק שהם טמאים משום אריג. פי' חמת עיקרה לתשמיש סדין משמשת ישיבה ושכיבה כדאמר בהגדת איכה עשה לך כלי גולה (יחזקאל יב) חמת ושטיח וקערה (נדרים דף מא.) חמת מלאה מים ויושב עליה ונותנה תחת מראשותיו. שק וכיוצא בו טמא משום אריג כדאמרינן (שבת דף סד.) מה שק טוי וארוג:
פירוש שפתחה מצדה כשפתחה מלמעלה אין מטמא מדרס ואם יושב עליה ובאין להשתמש בה אומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל כשפתחה מן הצד יכול להשתמש אע"פ שיושב עליה:
שאינה גבוהה י'. כשגבוה עשרה לא חזיא כולי האי לישיבה וכשיש לה לבזבז טפח מזיק ליושב:
נפחתה למטה. לא חזיא לתשמיש אבל חזיא לישיבה כפתחה מן הצד ועיקרה נעשית לתשמיש:
משפלת. כעין סל או קופה שפתחו מן הצד וכשנפחתו שוליה הופך צד עליון למטה ומשתמש בו ומטהרי רבנן משום דעיקר תשמיש שלה בטל:
תני"א בתוספתא [שם] תיבה שחציה פתוח וחציה נעול טמא מדרס וטמא מת:
תניא בת"כ פרשת זאת תהיה אין לי אלא כסא וקתדרא המיוחדים מנין תיבת הבלנים ותיבה שפתחה מצדה ועריבה משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה ואינו יכול לרחוץ רגלו אחת תלמוד לומר כל כלי ריבה יכול אפילו כפה סאה וישב עליה ותרקב וישב עליו תלמוד לומר אשר ישב עליו המיוחד לישיבה ולא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו או יכול שאני מוציא תיבת הבלנים תיבה שפתחה בצדה ועריבה משני לוגין ועד ט' קבין שנסדקה שאין יכול לרחוץ בה רגלו אחת תלמוד לומר כל כלי ריבה ומה ראית לרבות את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שהם משמשים ישיבה עם מלאכתם ומוציא אני את אלו שאינה משמשת ישיבה עם מלאכתה: פי' עריבה שהיא שלימה וחזיא ללישה ולרחוץ בו את רגליו ושאר תשמישים שמחזיקין בה מים אין (מחזיקין) מיחדים אותה לישיבה ואומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל כשנסדקה המים ממהרין לצאת ואין שהות אפילו להדיח רגלו אחת ולא חזיא אלא ללישה שמתערבין המים עם הקמח ואין יוצא משמשת ישיבה עם מלאכה:
תני"א בתוספתא לעיל פ' כלי עור. משפלת שבאמצעיתה גבוהה וזויותיה יורדות ונפחתה מצד אחד טמאה מפני שהיא מקבלת בצד שני. נפחתה מצד שני טהורה כר"מ דמתני' אתיא: