קידמה ועוני כא
תביעה של בעלי קרקעות לפיצוי עריכה
כל מי שלומד כלכלה מדינית, או בכלל חושב על הנושא של ייצור השפע המונח wealth מציין את כל הדברים החומריים, אשר נוצרו ע"י עבודה אנושית, לצורך סיפוק רצונותיהם של בני אדם, ושיש להם ערך-חליפין כלשהו. תרגום אפשרי לעברית - שפע. וחלוקתו, בהכרח רואה שהבעלות על קרקע שונה מהבעלות על דברים המיוצרים ע"י אדם.
כל עבודה סטנדרטית בכלכלה פוליטית מודה בכך, במפורש או במרומז, אבל רק באופן כללי ומעורפל. בדרך כלל מסיחים את תשומת הלב מהאמת, כמו שמרצה לפילוסופיה של מוסר, בקהילה המחזיקה עבדים, עלול להסיח את תשומת הלב מבחינה קרובה מדי של הזכויות הטבעיות של האדם. הבעלות הפרטית על קרקע מתקבלת ללא תגובה, כעובדה קיימת, או שמניחים שהיא הכרחית לשימוש הנכון בקרקע ולקיומה של מדינה מתורבתת.
השיקול שכנראה גורם להיסוס הוא הרעיון, שמכיוון שהתרנו להתייחס לארץ כרכוש פרטי במשך זמן כה רב, אם נבטל אותו נעשה עוול לאלה שהתאמצו על-סמך חישובים המסתמכים על כך שהבעלות תהיה תמידית; שמכיוון שהתרנו להחזיק בקרקע כרכוש חוקי, אם נחדש את הזכות המשותפת על הקרקע נעשה עוול לאלה שרכשו אותה במה שהיה, ללא ספק, רכושם הצודק.
לכן נטען, כי אם אנו מבטלים את הבעלות הפרטית על קרקע, הצדק מחייב אותנו לפצות באופן מלא את אלה שמחזיקים בה עכשיו; כמו שממשלת בריטניה, כאשר אסרה על קניה ומכירה של זכויות צבאיות military commisions? הרגישה מחויבת לפצות את אלה שהחזיקו בזכויות אלה, שרכשו אותן מתוך אמונה שיוכלו למכור אותן; וכמו שכאשר נאסרה העבדות באיים הקאריביים הבריטיים, סכום של 20,000,000 £ שולם למחזיקי העבדים.
נגד הלאמת קרקע ע"י רכישה עריכה
רעיון זה הוא המקור להצעה, שהממשלה תרכוש במחיר השוק את הבעלות פרטית על הקרקעות במדינה; הרעיון שהוביל גם את ג'ון סטיוארט מיל, למרות שבבירור הכיר בעוול המהותי של בעלות פרטית על קרקע, לתמוך, לא בהלאמה מלאה של הקרקעות, אלא רק בהלאמה של רווחים שייצברו בעתיד. התכנית שלו הייתה לבצע הערכה הוגנת ואפילו ליברלית של ערך השוק של כל הקרקעות בממלכה, וכל תוספות עתידיות לערך זה, שאינן נובעות משיפורים שבוצעו ע"י הבעלים, יילקחו על ידי המדינה.
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |