קידמה ועוני א
החידה הגדולה של זמננו עריכה
השימוש בקיטור ובחשמל, המצאתם של תהליכים משופרים ומכונות החוסכות עבודה, החלוקה המשוכללת יותר ובהיקף גדול יותר של תהליכי ייצור, האמצעים הנפלאים למסחר וחליפין, הגדילו במידה עצומה את יעילות העבודה.
היה זה אך טבעי לצפות, שכל אותן המצאות החוסכות בעבודה יקלו את העומס וישפרו את מצבו של העובד; שהעליה העצומה בכוחם של האמצעים לייצור שפע יהפכו את העוני האמיתי לנחלת העבר.
אילו יכל אדם כמו פרנקלין או פריסטלי לחזות, שספינת הקיטור תתפוס את מקומה של אוניית המפרש, הרכבת - את מקומה של העגלה, מכונת הקציר - את המגל, ומכונת הדיש - את המורג; אילו יכל לשמוע את הלמות המנועים אשר, תוך ציות לרצון האדם, וכדי למלא את תשוקת האדם, מפעילים כוח גדול יותר מזה של כל הגברים וכל בהמות המשא של כדור הארץ יחד; אילו יכל לחזות את עצי היער הופכים לקרשים, דלתות, אבנטים, תריסים, תיבות או חביות, כמעט ללא מגע יד אדם; את הסדנאות הגדולות שבהן מייצרים מגפיים ונעליים בעזרת אמצעים משופרים של חליפין ותקשורת - כבשים שהורגים באוסטרליה ונאכלות טריות באנגליה; וההוראה שנותן הבנקאי האנגלי אחר הצהריים מתבצעת בסן פרנציסקו בבוקר של אותו יום; אילו יכל לתפוס את מאות אלפי השיפורים המתאפשרים על-ידי כל אלה - מה הוא היה מסיק לגבי המצב החברתי של המין האנושי?
זה לא היה נראה כמו היסק; מעבר לחזון, זה היה נראה כאילו הוא ראה, ופחד ורחב לבבו, כאדם אשר מביט ממרומים, מעבר לקרוואן מוכה-צמא, ורואה את הניצוץ החי של העצים המרשרשים, ואת נצנוץ המים הצוחקים. בפשטות, בעין רוחו, הוא היה רואה את הכוחות החדשים הללו מרוממים את החברה מעל יסודותיה הבסיסיים ביותר, מרוממים את העני ביותר מעל לכל מה שיוכל לרצות, משחררים את האביון ביותר מעל המתח של דאגה לצרכים החומריים של החיים. הוא היה רואה את אותם עבדים, שנוצרו ע"י מנורת הידע הכוונה למכונות, שפותחו בעזרת הידע האנושי, לוקחים על עצמם את הקללה המסורתית "בזעת אפיך תאכל לחם"; הוא היה רואה את אותם שרירי-ברזל וגידי-פלדה הופכים את חייו של הפועל העני ביותר ליום טוב, שבו לכל תכונה נעלה ולכל מניע אציל ישנו מקום לצמוח.
ומתוך התנאים החומריים השופעים האלה, הוא היה רואה כמו תוצאה הכרחית, את צמיחתם של תנאים מוסריים המגשימים את תור הזהב, אשר האנושות חלמה עליו תמיד: נעורים שאינם מצומקים או רעבים; תור שאינו מוטרד על ידי תאוות הבצע; מנקה-הרחובות שותה לחיי תהילתם של הכוכבים! כל הדברים הרעים נעלמו; המחלוקת הפכה להרמוניה! כי איך יכולה להיות תאוות בצע, כאשר לכולם יש מספיק? איך יכולים להיות רוע, פשע, בערות, אלימות, אשר כולם נובעים מתוך עוני או פחד מעוני, להתקיים במקום שבו העוני נעלם? מי צריך לכרוע ברך, כאשר כל בני האדם חופשיים? מי מדכא כאשר כולם חברים?
פחות או יותר, עמומות יותר או ברורות יותר, אלה היו התקוות, אלה היו החלומות שהיו נולדים מהשיפורים אשר נותנים לעידן הנוכחי את רוממותו. הם שקועים כל כך עמוק בתודעה העממית, עד שהם יכולים לשנות באופן קיצוני את זרמי המחשבה, לבנות מחדש את הדתות ולהחליף את התפיסות הבסיסיות ביותר.
אמנם, אכזבה רדפה אכזבה. גילוי אחרי גילוי, והמצאה אחרי המצאה, לא הקלו את העול מעל העמלים הזקוקים ביותר למנוחה, ולא הביאו שפע לעניים. אולם, היו גורמים רבים שהיה אפשר לייחס להם את הכישלון הזה, ולכן עד ימינו האמונה החדשה כמעט ולא נחלשה. יכולנו להעריך טוב יותר את הקשיים שיש להתגבר עליהם, אולם היינו בטוחים שהנטיה של זמננו היא להתגבר עליהם.
היום, עם זאת, אנו מגיעים להתנגשות חזיתית עם עובדות שאי אפשר לטעות בהן. מכל רחבי העולם התרבותי מגיעות תלונות על מיתון תעשייתיי; על עובדים הנדונים לבטלה בעל כורחם; על הון הנצבר בכמויות ומבוזבז; על מצוקה ממונית אצל אנשי עסקים; על מחסור וסבל וחרדה בקרב מעמד הפועלים.
- יש מצוקה במקומות שבהם מחזיקים צבאות-קבע גדולים, אבל יש מצוקה גם במקומות שבהם צבאות הקבע הם מינימליים;
- יש מצוקה במקומות שבהם מחלים מכסי מגן, אבל יש מצוקה גם במקומות שבהם הסחר הוא כמעט לגמרי חופשי;
- יש מצוקה במקומות שבהם עדיין שולט משטר אוטוקרטי, אבל יש מצוקה גם במקומות שבהם הכוח הפוליטי כולו בידי העם;
- במדינות שבהן הכסף עשוי מנייר, ובמדינות שבהן המתכות זהב וכסף הן המטבע היחיד.
הראיות מוכיחות, שמתחת לכל הדברים האלה הנובעים מנסיבות מקומיות, ישנה סיבה שהולידה ההתקדמות עצמה.
הקשר בין עוני לבין קידמה הוא החידה הגדולה של זמננו. זוהי העובדה המרכזית שממנה נובעים הקשיים התעשייתיים, החברתיים והפוליטיים המביכים את העולם; הקשיים שבהם המדינאות, הפילנתרופיה והחינוך נאבקים ללא הצלחה. ממנה מגיעים העננים המעיבים על שמיהן של האומות העצמאיות המתקדמות ביותר. זוהי החידה אשר הספינקס של הגורל מעמיד לפני התרבות שלנו, החידה שאם לא נענה עליה - ניהרס. כל עוד השפע שמביאה ההתקדמות המודרנית משמש רק כדי לבנות עושר גדל והולך, להגדיל את המותרות ולהחריף את הפערים בין אלה שיכולים ואלה שרק רוצים, ההתקדמות אינה אמיתית ולא יכולה להיות קבועה.
למרות שהשאלה הזו כל-כך חשובה, ומציגה את עצמה מכל פינה, ומכאיבה לנו עד שאנחנו חייבים לשים לב אליה, היא עדיין לא קיבלה פתרון שמצליח להסביר את כל העובדות, פתרון המצביע על תרופה פשוטה וברורה. ראיה לכך היא הניסיונות הרבים והשונים להסביר את המיתון התעשייתי. הם לא רק מראים הבדלי השקפות בין הסברים עממיים לבין תיאוריות מדעיות, הם גם מראים כי ההסכמה, אשר היתה אמורה להתקיים בין אלה המקבלים את אותן תיאוריות כלליות, נשברת כאשר דנים בשאלות מעשיות, והופכת לאנרכיה של דעות.
רעיונות שלפיהם יש סתירה הכרחית בין הון לעבודה, המיכון הוא בהכרח רע, התחרות צריכה להיות מרוסנת, התשואה על הון צריכה להתבטל, העושר יכול להיווצר ע"י הדפסת כסף, חובתה של הממשלה לספק הון או לספק עבודה, עושים את דרכם במהירות בקרב ההמונים, החשים כאב חריף ומודעים בחריפות לכך שמשהו כאן לא צודק. רעיונות כאלה, שמביאים המוני אנשים, בעלי כוח פוליטי אולטימטיבי, תחת הנהגתם של שרלטנים ודמגוגים, מלאים בסכנות; אולם אי אפשר להיאבק בהם בהצלחה עד שהכלכלה הפוליטית תיתן תשובה כלשהי לשאלה הגדולה, אשר תעלה בקנה אחד עם כל תורתה, ותתאים גם לתפיסתם של ההמונים.
זהו תפקידה של הכלכלה הפוליטית לתת תשובה כזאת. הרי הכלכלה הפוליטית אינה אוסף של דוגמות. היא ההסבר לקבוצה מסוימת של עובדות. זהו מדע החוקר רצף של תופעות מסויימות, ומנסה להתחקות אחרי יחסי הגומלין, ולזהות סיבה ותוצאה, בדיוק כמו שמדעי הטבע עושים על רצפים אחרים של תופעות.
יסודות הכלכלה הפוליטית עומדים על קרקע מוצקה. הניבויים שלה מסתמכים על אמיתות ברורות, על אקסיומות שכולנו מכירים, עליהם אנו מבססים בבטחה את החשיבה והפעולות של חיי היומיום. אפשר להציג אותם, בפשטות, כביטוי על-פיסיקלי של החוק הפיסיקלי האומר, שהתנועה מחפשת את המסלול שבו ההתנגדות היא הקטנה ביותר; במילים אחרות: אנשים משתדלים לספק את רצונותיהם במאמץ הקטן ביותר האפשרי. כשמתקדמים מתוך הבסיס הבטוח הזה, התהליכים של הכלכלה הפוליטית, אשר מורכבים פשוט מזיהוי והפרדה, נהנים מאותה רמה של ודאות. במובן הזה, כלכלה פוליטית היא בדיוק כמו מדע הגיאומטריה, אשר, מתוך אמיתות דומות המתייחסות למרחב, מקבלת את מסקנותיה באמצעים דומים, ומסקנותיה, כאשר הן תקפות, צריכות להיות מובנות מאליהן. ולמרות שבתחום הכלכלה הפוליטית לא נוכל לבחון את התיאוריות שלנו על ידי צירופים או תנאים המיוצרים באופן מלאכותי, כמו שאפשר לעשות בכמה מדעים אחרים, עדיין אנו יכולים לבצע בדיקות לא פחות משכנעות, על ידי השוואת חברות שבהן מתקיימים תנאים שונים, או בדמיון ע"י הפרדה, שילוב, הוספה או הפחתה של כוחות או גורמים בכיוון ידוע.
העובדה שהכלכלה הפוליטית, כמו שמלמדים היום, אינה מסבירה את התמדתו של העוני תוך כדי התקדמות העושר, באופן ההולם את תפיסותיו המבוססות היטב של האדם; העובדה שהאמיתות, שאף אחד אינו חולק עליהן, שהכלכלה מלמדת, הן מנותקות ובלתי קשורות; העובדה שהכלכלה לא הצליחה להתקדם במחשבה העממית - כל אלה בהכרח נובעים, לדעתי, לא מחוסר-יכולת של המדע, כאשר משתמשים בו כמו שצריך, אלא מכמה שלבים שקריים בהנחות היסוד, או מהתעלמות מכמה גורמים חשובים בהערכות. ומכיוון שטעויות כאלה מוסתרות בדרך-כלל על-ידי הכבוד שרוחשים לסמכות, אני מציע בחקירה זו שלא לקחת שום דבר כמובן מאליו. אני מציע לא להתעלם מאף שאלה, ולא להירתע מאף מסקנה, אלא לעקוב אחר האמת לכל מקום שאליו תוביל אותנו. אם המסקנות שנגיע אליהן יסתרו את הדעות הקדומות שלנו, אל לנו להירתע; אם הן יאתגרו את המוסדות אשר מעולם נחשבו חכמים וטבעיים, אל ניסוג אחור.