קידמה ועוני ו
אוכלוסיה ואמצעי-מחיה
עריכההדוקטרינה הנקראת על-שם מאלתוס היא, שהאוכלוסייה נוטה באופן טבעי לגדול מהר יותר מאשר אמצעי הקיום. הוא הציג דוקטרינה זו בטענה כי, כפי שמראה גידול המושבות בצפון אמריקה, הנטייה הטבעית של האוכלוסייה היא להכפיל את עצמה כל 25 שנה, ובכך לגדול בקצב גיאומטרי, כאשר "אמצעי הקיום לאדם, אשר האדמה מעניקה... התנאים הטובים ביותר לתעשייה האנושית, אינם יכולים לגדול מהר יותר מבקצב אריתמטי" - כלומר, לגדול כל 25 שנה בכמות שווה למה שהיא (האדמה) מייצרת כיום.
...
הסקת מסקנות מהעובדות
עריכהמגובה לכאורה ע"י אמת אריתמטית ללא עוררין - כי אוכלוסייה הגדלה בהתמדה בהכרח תגיע בסופו של דבר למצב שבו הארץ אינה יכולה לספק לה מזון או אפילו מקום לעמוד - תורתו של מאלתוס נתמכת ע"י אנלוגיות לממלכת החי והצומח, שבהן החיים מתנגשים שוב ושוב, באופן בזבזני, במחסומים אשר שומרים על גודל האוכלוסיה של המינים השונים. תיאוריה זו מחוזקת, למראית עין, ע"י עובדות ברורות רבות, כגון השכיחות של עוני, דלות ואומללות בקרב אוכלוסיות צפופות, התופעה הכללית של קידמה חומרית באוכלוסייה גדלה אשר איננה מקלה על העוני, הצמיחה המספרית המהירה במדינות שהתיישבו זה עתה, והעיכוב הניכר של צמיחה זו במדינות שהתיישבו בצפיפות, הנגרם ע"י התמותה בקרב המעמד הנדון למחסור.
התיאוריה של מאלתוס מספקת עיקרון כללי המסביר עובדות אלה ועובדות דומות, וההסבר הזה משתלב יפה עם הדוקטרינה הטוענת כי השכר נלקח מההון, עם כל העקרונות הנובעים ממנה:
- על פי דוקטרינה זו, השכר נופל במידה שהגידול במספר העובדים מחייב את חלוקת ההון לחלקים קטנים יותר;
- על פי התיאוריה של מאלתוס, העוני מופיע כאשר גידול האוכלוסייה מחייב את חלוקת אמצעי הקיום לחלקים קטנים יותר.
דרוש רק זיהוי של ההון עם אמצעי הקיום, ושל מספר העובדים עם גודל האוכלוסייה, על מנת להפוך את שתי הטענות לזהות מבחינה פורמאלית, כשם שהן זהות מהותית.
התיאוריה של מאלתוס מטהרת את העשירים
עריכהאולם הגורם העיקרי לניצחונה של תיאוריה זו הוא, שבמקום לאיים על זכותם של בעלי הזכויות, לעורר התנגדות נגד אינטרסים עוצמתיים, היא מרגיעה ומחזקת את המעמדות האוחזים בעוצמת העושר ושולטים במחשבה.
בתקופה שבה החיזוקים הישנים נופלים, תיאוריה זו באה לעזרתן של הזכויות המיוחדות שבעזרתן מעטים לוקחים מונופול על כל כך הרבה דברים טובים בעולם הזה. היא מצביעה על הטבע כאחראי למחסור ולאומללות, אשר, אם ייוחסו לממסד מדיני כלשהו יביאו לגינוי של כל ממשלה שתחתיה הם מתקיימים.
...
הטענה שהעוני הוא בלתי נמנע
עריכה...
בצורה זו או אחרת, התיאוריה של מאלתוס התקבלה בעולם הרוח באופן כמעט אוניברסלי. בספרות היפה וגם בספרות העממית, ניתן לראות את תבואתה בכל כיוון. היא מקובלת על כלכלנים ועל מדינאים, על היסטוריונים ועל חוקרי הטבע, על כינוסים במדעי החברה ועל ידי האיגודים המקצועיים, על אנשי כנסייה ועל מטריאליסטים, על השמרנים המחמירים ביותר ועל הרדיקלים הקיצונים ביותר. הרבה אנשים שמעולם לא שמעו על מאלתוס, ואין להם שמץ של מושג על מה התיאוריה שלו, מחזיקים בה ומשתמשים בהגיון שלה.
עובדות נגד התיאוריה של מאלתוס
עריכההטיעון העיקרי של "מאמר על אוכלוסיה", כאשר מעמתים אותו עם המציאות, למעשה מהווה הפרכה של התיאוריה שהספר מנסה לקדם. כי הסקירה של מאלתוס על מה שהוא מכנה "מנגנונים חיוביים לשמירה על גודל האוכלוסיה" למעשה מראה, כי התופעות שהוא מייחס לאוכלוסיית-יתר נובעות מסיבות אחרות.
מכל המקרים שהוא מביא, שבהם עוני וסבל מגבילים את העליה בגודל האוכלוסיה על-ידי הגבלת הנישואים או קיצור תקופת חיי אדם (והוא סוקר, פחות או יותר, את כל כדור הארץ), אין מקרה אחד שבו ניתן לייחס את העוני והסבל לעלייה ממשית של מספר הפיות מעבר לכוחה של האדמה להאכיל אותם; להיפך, בכל אחד מהמקרים, ניתן לראות שהעוני והסבל נובעים או מבורות וחמסנות בלתי-חברתית, או מממשלה רעה, חוק בלתי-צודק או מלחמה הרסנית.
את מה שמאלתוס לא הצליח להראות, גם אף אחד אחריו לא הצליח להראות. ניתן לסקור את כל כדור הארץ, ואת כל ההיסטוריה, ולא למצוא כל מקרה של מדינה שבה ניתן לייחס את העוני והמחסור ללחץ של אוכלוסייה הולכת וגדלה. לא משנה מה יהיו הסכנות האפשריות הכרוכות בגידול מספר האנשים, הן עדיין לא הופיעו מעולם. ייתכן שהן יופיעו מתישהו, אולם זה מעולם לא היה מקור הרוע שפגע באנושות.
האוכלוסייה נוטה תמיד לעבור את גבול אמצעי הקיום?! איך זה, אם כן, כי העולם הזה שלנו, אחרי כל מיליוני השנים שהאדם נמצא על הארץ, עדיין מאוכלס כל כך בדלילות? איך זה, שכל-כך הרבה מקומות, שפעם היו הומי-אדם כמו כוורות, שוממים עכשיו? איך זה ששדות, שהיו פעם מעובדים, שוממים באותה דרגה כמו הג'ונגל? איך זה שחיית-פרא מלקקת את גוריה במקומות שהיו פעם סואנים מבני אדם?
לגבי אפריקה, לא יכולה להיות כל שאלה. צפון אפריקה מכיל בקושי חלק קטן מהאוכלוסייה שהיתה בו בימי קדם; עמק הנילוס החזיק פעם אוכלוסייה הרבה הרבה יותר גדולה מעכשיו, בעוד שמדרום לסהרה אין כל עדות שמראה על גידול אוכלוסיה בתקופה היסטורית כלשהי, ולהיפך, ישנה ירידה נרחבת באוכלוסיה הנגרמת ע"י סחר העבדים.
התיאוריה של מאלתוס קובעת חוק אוניברסלי - כי הנטייה הטבעית של האוכלוסייה היא לגדול מעבר לאמצעי המחייה. אם ישנו חוק כזה, הוא חייב, בכל מקום בו האוכלוסייה משיגה צפיפות מסוימת, להיות ברור וגלוי כמו כל חוקי הטבע הגדולים המוכרים בכל מקום. איך זה, אם כן, כי לא בכל מערכות האמונה והחוק הקלאסיות, לא באלה של היהודים, המצרים, ההינדים, הסינים, וגם לא של כל העמים שחיו בקהילות וחיברו ספרי אמונה וחוק, אין אנו מוצאים כל ציווי להימנעות מודעת מהתרבות, כמו שטוען מאלתוס? נהפוך הוא, חכמת הדורות ודתות העולם, תמיד הנחילו רעיונות של חובה אזרחית ודתית, שהם בדיוק הפוכים.
אולם הבה נתקדם לחקירה מובהקת יותר. אני טוען, כי המקרים שמזכירים בדרך-כלל כדוגמאות של התפוצצות האוכלוסין, לא יעמדו בפני בחינה מדוקדקת.
עוני בהודו
עריכהבהודו, מאז ומקדם, המעמדות העובדים הוחזקו במעמד נמוך ׂע"י מגבלות ודיכוי, עד שהגיעו למצב של נחיתות ללא תקנה. במשך דורות על דורות, החקלאי המעבד את האדמה היה צריך לשמוח אילו מתוך התוצר שלו, היד החזקה הסוחטת אותו היתה משאירה לו מספיק כדי לכלכל את חייו ולספק זרע לשנה הבאה. לא היה שום מקום שבו היה אפשר לשמור הון בבטחה, ולכן גם לא היתה אפשרות להשתמש בהון כדי לסייע לייצור. כל העושר שהיה אפשר לסחוט מן העם היה בבעלותם של נסיכים (או החקלאים שלהם, או המקורבים להם), שלא היו טובים יותר מאשר רבי-שודדים, והוא בוזבז על מותרות חסרות-תועלת או אף גרועות יותר. באותו זמן, הדת, אשר התדרדרה לאוסף מפורט ונוראי של אמונות תפלות, שלטה על המחשבות, כשם שהכוח הפיסי שלט על הגופות. בתנאים אלה, הסוגים היחידים של אמנות שיכלו להתקדם היו אלה ששירתו את יצר הראוותנות והמותרות של הגדולים. הפילים של הראג'ה נצנצו בזהב בביצוע מעולה, והמטריות אשר סימלו את עוצמת המלוכה נצצו באבני חן; אך מחרשתו של האיכר היתה רק מקל מחודד. הנשים בהרמונו של הראג'ה התעטפו במוסלינים כה עדינים, שנראו כמעט כמו רוחות ארוגות; אולם הכלים של בעלי המלאכה נעשו בצורה עניה וגסה ביותר. המסחר יכל להתבצע רק בחשאי.
רעב כתוצאה מממשלה מושחתת
עריכה...
השלטון הבריטי המוקדם בהודו
עריכה...
התמדת הרעב
עריכה...
רק נקודת מבט שטחית ביותר יכולה לייחס את המחסור והרעב ללחץ האוכלוסייה על יכולתה הקרקע לייצר אמצעי מחייה. אילו יכלו החקלאים המעבדים את הקרקע לשמור על ההון הקטן שלהם, אז התעשייה היתה קמה לתחייה ומקבלת צורות יצרניות יותר, והיא ללא ספק היתה מספיקה כדי לקיים אוכלוסיה גדולה הרבה יותר. יש עדיין אזורים רבים הודו שאינם מעובדים, משאבים מינרליים נרחבים שעדיין לא נגעו בהם, ובוודאי שאוכלוסיית הודו אינה מגיעה, כשם שבכל זמן היסטורי מעולם לא הגיעה, לגבולות האמיתיים של הקרקע לספק מחייה, ואפילו לא לנקודה שבה כוח זה מתחיל לרדת עם הגדלת הדרישות המוטלות עליו. הסיבה האמיתית למחסור בהודו תמיד הייתה, והיא עדיין, חמדנותו של האדם, ולא קמצנותו של הטבע.
האמת אודות אירלנד
עריכהאירלנד, מכל מדינות אירופה, מספקת את הדוגמה הגדולה ביותר של אוכלוסיית יתר. העוני הקיצוני של האיכרים, הרעב האירי וההגירה אירית נחשבו כל הזמן להדגמה של התיאוריה של מאלתוס, המתבצעת תחת עיניו של העולם התרבותי. אני בספק אם ישנה דוגמה בולטת יותר לכוח של תיאוריה, המקובלת מראש, לעוור את בני האדם לגבי היחסים האמיתיים בין העובדות. האמת היא, וזה גלוי על-פני השטח, כי באירלנד מעולם לא היתה אוכלוסייה שהכוחות הטבעיים של הארץ, במצב הקיים של הידע התעשייתי, אינם יכולים לקיים בנוחות ובשפע.
בתקופה שבה האוכלוסייה באירלנד היתה הגדולה ביותר (1840-1845), אירלנד הכילה קצת מעל שמונה מיליוני אנשים. אולם חלק גדול מאוד מהם הצליחו בקושי להתקיים, כאשר הם לנים בבקתות עלובות, עוטים סמרטוטים עלובים, ואוכלים רק תפוחי אדמה כמזון בסיסי. כשהגיע שידפון תפוחי האדמה, הם מתו באלפיהם. אך האם היה זה חוסר היכולת של הקרקע לתמוך באוכלוסיה כה גדולה, שגרם לכך כי כה הרבה אנשים נאלצו לחיות בצורה כה אומללה, וחשף אותם לרעב כתוצאה מכשלון סוג אחד של יבול? להיפך, זו היתה אותה חמדנות חסרת-רחמים כמו זו ששדדה מהאיכר ההודי את פירות העמל שלו, והשאירה אותו לגווע ברעב במקום שבו הטבע הציע הרבה. אמנם, לא היו שם כנופיות חסרת רחמים של גובי-מיסים כמו בהודו אשר צעדו בדרכים, בזזו ועינו את האנשים, אולם הפועלים נשדדו בדיוק באותה מידה על-ידי גדוד חסר-רחמים של בעלי-קרקע, שביניהם חולקה הארץ כנחלתם המוחלטת, ללא כל זכות של אלה שחיו עליה.
לא אוכלוסיית-יתר, אלא סחיטה
עריכה...
לא משנה עד כמה דלילה אוכלוסייתה, לא משנה מה משאבי הטבע שלה, האם לא עוני ורעב יהיו תוצאות הכרחיות בכל ארץ שבה יצרני העושר ייאלצו לעבוד בתנאים אשר שוללים מהם תקווה, כבוד עצמי, אנרגיה, יכולת לחסוך לעתיד; שבו בעלי קרקעות, שבכלל אינם נמצאים בהן, סוחטים ללא החזר לפחות רבע מהתוצרת נטו של הקרקע; כאשר, מלבדם, תעשייה הגוועת ברעב צריכה לתמוך בבעלי הקרקעות המקומיים, עם סוסיהם וכלבי הציד שלהם, סוכנים, עובדים, מתווכים, אנשי ביטחון, וצבא של שוטרים וחיילים שכל מטרתם להטיל אימה ולדכא כל התנגדות למערכת העוול?
אם נפנה מבדיקת העובדות שהוצגו כהמחשה לתיאוריה של מאלתוס, ונבדוק את האנלוגיות שאמורות לתמוך בתיאוריה זו, נמצא את אותה חוסר-התאמה למציאות.
אנלוגיות שקריות
עריכה...
האדם מייצר את מזונו
עריכה...
הבדלים נוספים בין האדם לבין הבהמה
עריכה...
השגיאה הלוגית של מאלתוס
עריכה...
הכוחות המשפיעים על שיעור הלידה
עריכה...
הטענה על קמצנותו של הטבע
עריכה...
היכן הכוח היצרני הוא הגדול ביותר
עריכה...
הביטו בפשטות בעובדות. האין זה ברור, כי הגורם למגפת העוני במרכזי התרבות אינו חולשת כוחות הייצור? במדינות שבהן העוני עמוק ביותר, כוחות הייצור הם בבירור חזקים מספיק, אם ישתמשו בהם במלואם, כדי לספק למעמדות הנמוכים ביותר, לא רק נוחות אלא גם מותרות. מחסור מופיע במקום שבו כוח הייצור הוא הגדול ביותר, והייצור של עושר הוא הגדול ביותר - עובדה זו עצמה היא המהווה את התעלומה אשר מביכה את העולם התרבותי. זהו מה שאנחנו מנסים לפענח. בבירור, התיאוריה של מאלתוס, אשר מייחסת את המחסור לירידה בכוח הייצור, לא תוכל להסביר זאת.