ה' לא צריך קרבנות; הקרבנות נועדו לפתח במקריבים מידות טובות:

(תהלים נ יד): "זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה, וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ"

(תהלים נ טו): "וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה, אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי"

בפסוקים הקודמים, המשורר מסביר שה' אינו צריך קרבנות, אילו הוא היה רוצה בהמות, הוא היה פשוט לוקח מהיער... (ראו מבנה תהלים נ ). בפסוקים אלה, הוא מסביר מדוע בכל-זאת כדאי להקריב קרבנות:

זבח לאלהים תודה - כשאתה זובח לה' קרבן תודה, אתה מלמד את עצמך להגיד תודה לה' - להכיר בכל הדברים הטובים שיש לך.

ויש שפירשו תודה מלשון וידוי: " "זבח לאלהים תודה - התודה על מעשיך ושוב אלי..." " ( רש"י , מצודות ) - כשאתה זובח לה' קרבן חטאת, שעליו אתה ומתוודה על חטאיך, אתה מלמד את עצמך להכיר בפגמים שלך.

ושלם לעליון נדריך - כשאתה מקריב לה' קרבן שנדרת להביא, אתה מלמד את עצמך לעמוד בהתחייבויות ולקיים הבטחות. ומדוע בכלל לנדור נדרים? -

וקראני ביום צרה - נהוג שאדם נודר לה' בעת צרה, תוך כדי שהוא קורא לה' ומבקש שיושיע אותו; כשאתה קורא לה' ומבטיח שתביא נדר אחרי שתינצל מהצרה, אתה מלמד את עצמך לא להתייאש, ולחשוב על היום שאחרי הצרה.

אחלצך ותכבדני - בנוסף, כשאתה מביא קרבן אחרי שה' חילץ אותך מצרה, אתה מלמד את עצמך לכבד את ה' - לזכור שהכל ביד ה', ולהכיר בכך שה' הוא שהציל אותך.