פתיחת התפריט הראשי

מלבי"ם על תהלים נ


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מזמור לאסף", בו תוכחה נגד החנפים והצבועים שהיו עושים תועבות גדולות ומראים את עצמם צדיקים ע"י הבאת קרבנות רבים, והוצאת דבה על רעיהם בדברים שיעשו הם עצמם, ומדבר בשם ה' כי בא לשפטם על רוע מעשיהם, "אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ", ה' מזמין עתה את כל הארץ "ממזרח שמש עד מבואו":


ביאור המילות

"אל אלהים". שופט השופטים.

"ויקרא", מענין הזמנה.

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מציון, ואלהים יופיע" שכינתו "מציון", שמשם יבא לשפוט את החנפים ולגלות רעתם:


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יבא, ואלהינו יבא" בעצמו "ואל יחרש" עוד כמו שהחריש להם עד הנה, רק "אש לפניו תאכל וסביביו יהיה סער גדול" המלהיב את האש:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויקרא" ויזמין "אל השמים ואל הארץ לדין עמו", שכולם יצטרפו לעיין בדבר המשפט הלז, והוא יאמר אליהם:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אספו לי" אתם "חסידי!" אספו לי את "הכורתים בריתי עלי זבח" החושבים שע"י הזבחים שמביאים הם כורתים עמי ברית בל אעשה להם רעה ועי"כ אאהב אותם:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויגידו", ואז "יגידו השמים צדקו" שהגם שבארץ תועים וחושבים כי ירצה ה' באלפי אילים בשמים ששם אין אכילה ושתיה שם יגידו צדקו בדין זה, "כי אלהים שופט הוא", הוא ישפוט משפט החטאים האלה, והשמים יבררו כי צדיק הוא במשפטו, "סלה", סיום הקריאה. עתה יחל להוכיח:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמעה עמי ואדברה" אברר לך דבר זה מצד השכל, שמעה "ישראל ואעידה בך" בהתראה וביעידת עונש, כי "אלהים אלהיך אנכי", נגד מ"ש ואדברה "אלהים אנכי", וא"א שארצה בזבחים שזה נגד האלהות, ונגד מ"ש ואעידה בך כי "אלהיך אנכי", דיינך ושופטך להענישך ע"ז:


ביאור המילות

"אדברה, ואעידה". עי' ירמיה (ו' י'), ומבואר שעמי מציין מדרגה יותר מן ישראל, כמ"ש ישעיה (א' ד'), וע"כ יחס הערת השכל אל שם עמי, ויעוד העונש אל ישראל.

"אלהיך", בכינוי מציין ההשגחה המיוחדת (עמ"ש התו"ה אחרי סי' ק"ל):

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא, התוכחה לא יהיה על זבחיך" על מה שאינך מביא זבחים לפני (כמו שאתה חושב שזה חטא גדול) כי הלא "עולותיך לנגדי תמיד", שאתה מתמיד בהבאת העולות, אולם למה לי העולות האלה, הלא.


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא אקח מביתך פר", וכי צריך אני דוקא אל הפר הנמצא בביתך, ואל "העתודים" הנמצאים "במכלאותיך", הלא אם הייתי צריך אל אכילה, הלא יש.


ביאור המילות

"ממכלאתיך". כמו גזר ממכלה צאן, והא' והה' מתחלפים (כמ"ש ישעיה ט"ז ז'):

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לי כל חיתו יער", שהם טובים מן הפר ומצויים בהפקר, ואם תחשוב שרוצה אני דוקא בשר בהמה יש לי "בהמות בהררי אלף", וגם


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ידעתי כל עוף הרים", ואף "זיז שדי" שהוא הבעל חיים היותר קטן בבריאה הוא "עמדי" והכל תחת השגחתי, וא"כ.


ביאור המילות

"וזיז". חיות קטנות הזזים בשדה:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב-יד) "אם", שיעור הכתוב "אם ארעב לא אומר לך זבח לאלהים תודה", שגם אם יצויר שארעב לא אצטרך לאמר לך שאתה תזבח לאלהים תודה "ושתשלם לעליון נדריך" כדי שיהיה לי מה לאכול, (ומ"ש כי לי תבל ומלואה הוא מאמר מוסגר, אחר "שלי תבל ומלואה" ולא אצטרך לשאול דבר מאחרים, וגם "האוכל בשר אבירים", הלא באמת אין אכילה לפני, אך גם לפי דעתך שיצוייר שארעב לא אצטרך אליך, (אחר שהכל שלי) לאמר לך זבח לאלהים תודה), ושבעבור זה שתתן לי לאכול.


 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תקראני ביום צרה ואחלצך" ממנה ואתה "תכבדני" ותביא לי זבחים אחרים בעבור זה, כמי שהוא רעב ומבקש שיתנו לו לאכול, ובעבור זה מתחייב לעזור להמאכיל אותו, ולהיות מוכן למלאות רצונו תמיד כדי שישביע תמיד רעבונו?:


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולרשע" עפ"ז "יאמר אלהים אל הרשע" החושב שישחד את ה' בקרבנותיו שמרבה להביא, "מה לך לספר חקי", הנה ה' צוה חקים שהם מצות שאין להם טעם כמו מצות הקרבנות, ומצות שכליות שטעמם ידוע כמו על הגניבה והניאוף ולשון הרע והוצאת דבה וכדומה, ואתה המרשיע במצות השכליות "תספר חקי" במה שאתה מביא קרבנות שהם חקים, ובזה "תשא בריתי עלי פיך", כאילו בעבור זה כרתי אתך ברית לאהבה אותך, כמ"ש כורתי בריתי עלי זבח:


 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתה", והלא אתה "שנאת מוסר" שהם מצות שהמוסר והשכל מחייבם, "ותשלך דברי" שדברתי במצות השכליות שהזהרתי עליהם בעשרת הדברות השלכת "אחריך", כי.


 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים יש לך חלק", ומה תועלת מן החקים אם השלכת אחרי גוך המצות העיקריות גניבה וניאוף, ובכל זה הגם שאתה עושה עבירות חמורות תלבש לבוש הצביעות והחונף, שע"י שתתמיד ללכת אל היכל ה' להביא קרבנות, עי"כ.


ביאור המילות

"ותרץ". ענינו מענין הליכה אף שאינו משרשו, או מענין רצוף שתרצה להיות עמו:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פיך שלחת ברעה" לדבר לשון הרע על חברך, ולא דברי אמת רק "לשונך תצמיד מרמה", שהעבירות שאתה עושה תוציא דבה על חברך, ומפרש.


ביאור המילות

"פיך, ולשונך". מבואר בכ"מ שהלשון פנימי יותר מן הפה ומורה גם על דברי מרמה ותוך, שממציא המצאות תבוניות לרמאות:

"ותצמיד". כמו צמיד פתיל, תחבר מרמה אל הרעה:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תשב", אחר שרצת עם גנבים ומנאפים. כשתשב ותנוח, אז "באחיך תדבר" תוציא דבה על אחיך שהוא גנב ונאף כאילו אתה ירא ה' ויחרה אפך על עוברי עבירה, ולא לבד על אחיך מן האב שיש לך קנאה עליו שהוא חולק עמך בנחלה, כי גם "בבן אמך תתן דופי" הגם שאינו יורש בנכסי אביך:


 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אלה עשית", ה' אומר אליו למה תוציא דבה של גניבה וניאוף על אחיך שלא עשה הדברים האלה, הלא אתה "אלה עשית" מה שאתה אומר על אחיך, כי אתה גנבת ונאפת, ואנכי "החרשתי" ולא גליתי רעתך בקהל הגם שהוא אמת, ואיך תוציא אתה דבה בשקר.

"דמית", אם תצייר ותדמה בנפשך, "היות אהיה כמוך" שיהיה אפשריות שאני אהיה כמוך, אם היה אפשר שיהיה טבעי דומה אל טבעך, משלח מדנים כמוך, הלא לא הייתי צריך להוציא עליך דבת שקר כמו שעשית אתה, רק "אוכיחך" על מעשיך הרעים שעשית באמת, "ואערכה לעיניך" והייתי עורך המעשים לעיניך, באופן שלא היית יכול להכחיש אותם, רק אני מסתיר מעשים רעים שעשית ואתה מגלה מעשים רעים שלא עשה אחיך:


 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בינו נא זאת", הלא אתם "שוכחי אלוה", שאם לא שכחתם אלהים הייתם מתיראים מה' היודע מעשיכם ולא הייתם מרמים בצביעות וחנופה ע"י הבאת קרבנות ודברי פלסתר על אחיכם, והייתם מתיראים ממני "פן אטרף ואין מציל", בינו נא וזכרו אלהים היודע תעלומות:


 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זובח תודה", מי שירצה לזבוח תודה, אני אומר אליו טוב יותר "שיכבדנני וישים דרך" אחר, ולא ילך בדרך עם גנבים ונואפים ואז "אראנו בישע אלהים", לא ע"י הקרבנות בצירוף הדרכים הרעים: