קטגוריה:שמות לא יג
ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני יהוה מקדשכם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/אַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵ/אמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖/י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤/י וּ/בֵֽינֵי/כֶם֙ לְ/דֹרֹ֣תֵי/כֶ֔ם לָ/דַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁ/כֶֽם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
אונקלוס: | וְאַתְּ מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר בְּרַם יָת יוֹמֵי שַׁבַּיָּא דִּילִי תִּטְּרוּן אֲרֵי אָת הִיא בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן לְדָרֵיכוֹן לְמִדַּע אֲרֵי אֲנָא יְיָ מְקַדִּשְׁכוֹן׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאַנְתְּ תְּמַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר בְּרַם יַת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִי לִי תִנְטְרוּן אֲרוּם אָת הוּא בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן לְדָרֵיכוֹן לְמִידוֹעַ אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ מְקַדִּישְׁכוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
"ואתה דבר אל בני ישראל" - ואתה אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה
"אך את שבתתי תשמרו" - אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה שבת אל תדחה מפניה כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן
"כי אות הוא ביני וביניכם" - אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה
"לדעת" - האומות בה כי אני ה' מקדשכםרמב"ן (כל הפרק)
מדרש מכילתא (כל הפרק)
א. ויאמר ה' אל משה (לאמר ואתה דבר) לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח.
ב. אך את שבתותי תשמורו למה נאמר. לפי שהוא אומר, לא תעשה כל מלאכה. אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה. משום שבות מנין. תלמוד לומר את שבתותי, להביא דברים שהן משום שבות
ג. כבר היו רבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא מהלכין בדרך. ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהם. ונשאלה שאלה זו בפניהם, מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי ישמעאל ואמר, אם במחתרת ימצא הגנב (שמות כב). [והרי דברים קל וחומר] ומה זה הוא ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג ((והרי דברים קל וחומר) ומה) שפיכות דמים שמטמא את הארץ ומסלקת את השכינה הרי היא (דוחה (שבת) [נפש]). קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר, מה מילה שאינה אלא אחד מאבריו של אדם, דוחה שבת. קל וחומר לשאר כל גופו. (אמרו לו ממקום שבאת, מה להלן בודאי אף כאן בודאי.) רבי עקיבא אומר, אם דוחה (רציחה) את העבודה שהיא דוחה שבת, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה שבת. רבי יוסי הגלילי אומר, (כשם שהוא אומר אך) את שבתותי תשמורו. אך חלק, יש שבתות שאתה דוחה ויש שבתות שאתה שובת. רבי שמעון בן מנסיא אומר, הרי הוא אומר ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם. לכם שבת מסורה, ואי אתם מסורין לשבת. רבי נתן אומר, ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם, חלל שבת אחת כדי שתשמור שבתות הרבה.
ד. כי אות היא ביני וביניכם ולא ביני ובין אומות עו"א.
לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות.
לדעת כי אני ה' מקדשכם למה נאמר. לפי שהוא אומר ושמרו בני ישראל את השבת, שומע אני אפילו חרש שוטה וקטן. תלמוד לומר לדעת כי אני ה', לא אמרתי אלא במי שיש לו דעת.
כי אני ה' מקדשכם לעולם הבא. כגון קדושת שבת בעולם הזה. נמצינו למדים שהוא מעין קדושת העולם הבא. וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת לעולם שכלו שבת.מלבי"ם - התורה והמצוה
א. ואתה דבר אל בני ישראל , כבר בארתי באיילת השחר ( כלל רט ) שבא מלת הגוף נוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל בא בדיוק למעט זולתו. על כן אמרו שמלה ואתה, מדייק שלא ידבר על ידי שליח. כי אחר שכבר אמר להם מצות שבת בעשרת הדברות, יחשוב שדי אם יודיעם עתה על ידי אהרן נדב ואביהוא כמה שאמרו בעירובין (דף נד ע"ב) כיצד סדר משנה וכו'
ב. אך את שבתותי תשמרו , מה שאמר שבתותי בלשון רבים, מצאו סמך על השבותים. ועל זה אמר תשמרו שבא, על הסייגים והמשמרת. והוא רק אסמכתא כמה שאמרו בפ' בא ( בא ס בא סא ) ובפ' משפטים ( משפטים רכ ).
ג. אך את שבתותי , רבי יוסי הגלילי למד ממילת אך שפקוח נפש דוחה את השבת. והוא על פי הכלל המבואר אצלי בהבדל בין מלת רק ובין מלת אך. שמלת רק ממעם במשפט הקודם, ומלת אך ממעט במשפט הזה עצמו. רצונו לומר, אך את שבתותי תשמרו לא זולת. רוצה לומר שבתותי הרבים. ואם יקרה פקוח נפש ותשמור שבת זה מחללו בעבורו, לא תשמור שבתותי הכוללים, כי ימות ולא ישמור עוד את השבתות. והוא קרוב למה שאמרו חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. רק שרבי יוסי הגלילי הוא המדייק תמיד מלת אך, לעשותו מעוט במשפט הזה עצמו. שרוב מה שאמרו אך חלק, רבי יוסי הגלילי קאמר לה.
ורש"י ז”ל פירש שבא ללמד שמלאכת המשכן לא ידחה שבת. והשיג עליו הרמב”ן, שמלת אך ממעט במשפט הזה עצמו, ובא למעט בשמירת השבת לא לרבות. ושמחתי כי מצאתי עזר לי בכלל הזה מאחד קדוש. והרי"א שפך עליו סוללה, ואמר שעל פי הפשט, מלת אך מוציא במשפם הקודם. וכבר הראיתי באיילת השחר ( כלל תקצא ) איך חז"ל שמרו כלל זה במקומות הרבה. וזהו ההבדל בין מלת רק ובין מלת אך. ודרושי חז”ל הם הפשט הבנוי על מכוני הלשון. וכבר רמז מעוט זה לענין פקוח נפש, במכלתא בא ( בא סא ), וכל מאמר זה מובא ביומא (דף פו).
ד. כי אות ביני וביניכם וכו' , בשבת (דף י ע”ב) לדעת כי אני ה' מקדשכם . אמר הקב"ה למשה ,משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש לתנה לישראל, לך והודיעם. רצונו לומר תענוגי העולם הבא, אי אפשר שישיג האדם בחיים. כי בעוד הנפש קשורה בחומר, אי אפשר שתצייר לעצמה תענוג הנפש הבלתי נקשר בחומר. ועל כן החריש בתורה מיעודי עולם הבא, כי הוא נמנע ההשגה בחיי הגוף. אולם שבת הוא אחד מששים בעולם הבא, לכן נתן להם מצות שבת שמן עונג שבת ישיגו טעם מעניני עולם הבא. וזהו שאמר, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. שהוא שכר עולם הבא שנקרא שבת הגדול. יום שכולו שבת, שהיא מתנה טובה שהיא בבית גנזיו. והוא שירגיש אותו האדם בחייו. ואני מבקש לתנה לישראל שהם יירשו השבת הגנוז הזה לעולם הבא. ואני רוצה להודיעם מעט ממנו בעולם הזה. שזה על ידי מצות שבת, שעל ידיה נרגיש תענוגי העולם הבא. וזהו שאמרו לדעת כי אני ה' מקדשכם, מה שיקדש אתכם בעולם הבא, להיות מן הקדושים הנצחיים העומדים לפניו, תדעו ותשיגו בעולם הזה על ידי מצות שבת.
ומזה ממעט חש”ו ממה שאמרו לדעת, והם אין בהם דעה. ואמר ביני ובין בני ישראל ולא עובדי אלילים שאין להם חלק בשבת הגדול. ואמר שינהג הדבר לדורות, כי ישראל מוכנים להיות להם חלק ליום שכולו שבת ומנוחה בכל דור ודור. ועל זה אמר את שבתותי תשמרו בלשון רבים, שמרמז גם על השבת הנצחי.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "שמות לא יג"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.