פתיחת התפריט הראשי


מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני יהוה מקדשכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאַתְּ מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר בְּרַם יָת יוֹמֵי שַׁבַּיָּא דִּילִי תִּטְּרוּן אֲרֵי אָת הִיא בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן לְדָרֵיכוֹן לְמִדַּע אֲרֵי אֲנָא יְיָ מְקַדִּשְׁכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וְאַנְתְּ תְּמַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר בְּרַם יַת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִי לִי תִנְטְרוּן אֲרוּם אָת הוּא בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן לְדָרֵיכוֹן לְמִידוֹעַ אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ מְקַדִּישְׁכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואתה דבר אל בני ישראל" - ואתה אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה

"אך את שבתתי תשמרו" - אע"פ שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה שבת אל תדחה מפניה כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן

"כי אות הוא ביני וביניכם" - אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה

"לדעת" - האומות בה כי אני ה' מקדשכם

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אך את שבתותי תשמורו" - אף על פי שתהיו רדופין בזריזות המלאכה אל תדחה שבת מפניה כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן לשון רש"י ולא נתכון אצלי כי לפי מדרש רבותינו באכין ורקין ימעט בשמירת השבת כי המיעוטים אצלם בכל מקום ימעטו בדבר המצווה בו ואם תדרוש המיעוט בענין מלאכת המשכן יהיה מותר לעשותה בשבת אבל המיעוט הזה למילה או לפקוח נפש וכיוצא בהן שהן דוחין את השבת וכך אמרו במסכת יומא (ירושלמי פ"ח ה"ה) ומנין שספק נפשות דוחה שבת רבי אבהו אמר רבי יוחנן אך את שבתותי תשמורו מיעוט ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת מפני שהזהיר בה בכאן ועל דרך הפשט הוא כן יאמר תעשו מלאכת אהל מועד אבל שבתותי תשמורו לעולם ובתורת כהנים (ויקרא יא ל) יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' וטעם שבתותי בעבור כי שבתות השנה רבים ועל דרך האמת צוה בכאן בזכור ושמור כאשר רמזתי בסודם (לעיל כ ח) וזה טעם שבתותי ואמר בשניהם כי אות היא שהיא ביני וביניכם לדעת ואמר ושמרתם את השבת וחייב במחלליה כרת (פסוק יד) כי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב ז) וזו תכרת משם ואמר ביום השביעי שהוא שבת שבתון קדש לה' (פסוק טו) בעבור שהוא יסוד עולם והזכיר בשבת שהיא ברית עולם (פסוק טז) וחזר ואמר כי אות היא ביני ובין בני ישראל (פסוק יז) אות היא השבת ביום השביעי והטעם שהיום אות והשבת היא אות לעולם וזה טעם שבת וינפש והיא נשמה יתירה (ביצה טז) הבאה מיסוד עולם אשר בידו נפש כל חי (איוב יב י) והנה הפרשה מבוארת וכבר רמזתי ענינה בעשרת הדברות (לעיל פסוק כח) והמשכיל יבין

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


א. ויאמר ה' אל משה (לאמר ואתה דבר) לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח.

ב. אך את שבתותי תשמורו למה נאמר. לפי שהוא אומר, לא תעשה כל מלאכה. אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה. משום שבות מנין. תלמוד לומר את שבתותי, להביא דברים שהן משום שבות

ג. כבר היו רבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא מהלכין בדרך. ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהם. ונשאלה שאלה זו בפניהם, מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי ישמעאל ואמר, אם במחתרת ימצא הגנב (שמות כב). [והרי דברים קל וחומר] ומה זה הוא ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג ((והרי דברים קל וחומר) ומה) שפיכות דמים שמטמא את הארץ ומסלקת את השכינה הרי היא (דוחה (שבת) [נפש]). קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר, מה מילה שאינה אלא אחד מאבריו של אדם, דוחה שבת. קל וחומר לשאר כל גופו. (אמרו לו ממקום שבאת, מה להלן בודאי אף כאן בודאי.) רבי עקיבא אומר, אם דוחה (רציחה) את העבודה שהיא דוחה שבת, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה שבת. רבי יוסי הגלילי אומר, (כשם שהוא אומר אך) את שבתותי תשמורו. אך חלק, יש שבתות שאתה דוחה ויש שבתות שאתה שובת. רבי שמעון בן מנסיא אומר, הרי הוא אומר ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם. לכם שבת מסורה, ואי אתם מסורין לשבת. רבי נתן אומר, ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם, חלל שבת אחת כדי שתשמור שבתות הרבה.

ד. כי אות היא ביני וביניכם ולא ביני ובין אומות עו"א.

לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות.

לדעת כי אני ה' מקדשכם למה נאמר. לפי שהוא אומר ושמרו בני ישראל את השבת, שומע אני אפילו חרש שוטה וקטן. תלמוד לומר לדעת כי אני ה', לא אמרתי אלא במי שיש לו דעת.

כי אני ה' מקדשכם לעולם הבא. כגון קדושת שבת בעולם הזה. נמצינו למדים שהוא מעין קדושת העולם הבא. וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת לעולם שכלו שבת.

<< · מ"ג שמות · לא · יג · >>