קטגוריה:שמואל ב טז כב
נוסח המקרא
ויטו לאבשלום האהל על הגג ויבא אבשלום אל פלגשי אביו לעיני כל ישראל
וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.
וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֛וֹם הָאֹ֖הֶל עַל־הַגָּ֑ג וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַ/יַּטּ֧וּ לְ/אַבְשָׁל֛וֹם הָ/אֹ֖הֶל עַל־הַ/גָּ֑ג וַ/יָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔י/ו לְ/עֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
- פרשנות מודרנית:
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו
עצת אחיתופל
דוד השאיר את פלגשיו לשמור על ביתו, כאילו שהוא יצא לזמן קצר וישוב לארמונו ולמלכותו.
אבשלום נכנס לארמון המלך. היה יכול להשאיר את הפלגשים בחדרן, או לגרש אותן, או להראות בעלות עליהן.
אחיתופל הציע שאבשלום ישכב עם פלגשי דוד לעייני העם, וכך הוא יוכיח מי המלך בירושלים, ויכול לעשות כרצונו.
בצורה זאת אבשלום גם חתם את גורלו שהוא המלך, והוא לא מתכוון לוותר או להשיב את המלוכה לדוד אביו.
אחיתופל הסביר לאבשלום שבזה אבשלום יוכיח לעם את עוצמתו ונחישותו.
וכך אבשלום בא אל פלגשי אביו.
וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג
אנשיו של אבשלום נטו אוהל על גג הארמון. לא בטוח שאפשר היה לראות את גג הארמון מרחבי העיר.
פילגשי דוד היו בגיל של אימו של אבשלום, והיו מבוגרות מאבשלום. לא ברור שהיתה כאן אהבה או תשוקה מינית. כל זה היה רק הדגמה של כוח.
לא ברור מי נטה את האוהל, ומי פקד על הקמת האוהל. יש לנקודה חשיבות אם אחיתופל פקד להקים את האוהל לפני שהוא המליץ לאבשלום לעשות זאת. אבשלום ידע איך קרה שנטו לו אוהל, וידע האם אחיתופל מרשה לעצמו יותר מדי.
לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
לא ברור מה ראו העם.
בכל אופן בטוח שאבשלום לא שכב לעייני העם, כי אז לא היה צריך אוהל. העם ראו את האוהל, אולי ראו את הפלגשים מובאות ומוצגות, ואולי ראו את אבשלום על הגג. את כל השאר אם מישהו ראה, אז זה היה רק המשרתים של אבשלום.
העם לא ראו מה עשה אבשלום באוהל, לכן אין שני אנשים, שאינם כפופים לאבשלום, שיעידו באמת: האם הוא שכב או לא.
- למעשה אבשלום נשא את עשרת הפילגשים בביאה, ומעכשו הן היו נשותיו. כיוון שהוא מת במלחמה, הן נעשו אלמנותיו.
האם הפילגשים נענשו?
לפי חוקי משה: אם אישה שכבה בעיר ולא צעקה, עונשם של הגבר והאישה - סקילה (דברים כב כד).
אם אחיתופל או אבשלום היו נשארים בחיים לאחר המלחמה גם עונשם היה סקילה.
כאן לא נאמר שהפילגשים צעקו או סרבו. בכל מקרה זה לא היה עוזר להן, הן האונס הוא המלך עצמו.
דוד שמע מה קרה לעשרת הפילגשים, ככתוב: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם, וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא; וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת" (שמואל ב כ ג).
לא בטוח אם דוד ידע שאבשלום באמת שכב איתן, אבל לא היתה לו ברירה אלא לחשוד שהן שכבו איתו ולא התנגדו.
דוד הניח שהעם מאמין שאבשלום שכב איתן, אבל ללא הוכחות הוא לא היה יכול להרוג אותן. הוא החליט לראות בהן נשותיו של אבשלום, ולכן הוא הפריד אותן, כלכל אותן, אבל לא בא אליהן יותר. בצורה זאת באמת הפילגשים נבאשו (נעשו מסריחות) בעייני דוד (ביאור:שמואל ב טז כא).
מעניין שלא נאמר אם אחת הפילגשים נכנסה להריון מאבשלום. זאת היתה הסיבה שדוד לא בא אליהן, כדי שלא יקרה שיוולד תינוק ולא ידעו מי אביו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמואל ב טז כב"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.