קטגוריה:שיר השירים ב טו

עריכה

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(טו) "אחזו". עתה יספר איך התיחדה הרעיה עם דודה. והלא לא התרחקו מן העיר רק היו בין הכרמים, ושם היו ג"כ בנות ירושלים השומרות אותה, ואיך לא השביתו את החבור הלז? מספר כי הרעיה שלחה את בנות ירושלים מאתה שיצאו לאחוז את השועלים המחבלים את הכרמים, ואמרה להן אחזו לנו שועלים, כי השועלים הקטנים הסובבים בכרם הם המחבלים את הכרמים, וכרמינו הוא סמדר, אחזו אותם בל ישחיתוהו, ובתוך שהלכו הבנות לצוד את השועלים, בתוך כך נשארה לבדה עם דודה, שעז"א דודי לי וכו' [גם הסתירה תוך משכיות כסף תפוחי זהב, כי שמשון ע"י שנתנו את ארוסתו לאיש אחר ופלשתים לא מיחו בדבר, לכד שלש מאות שועלים וישלחם להשחית את הכרמים והן אלה השועלים יצאו ג"כ לחבל הכרם על שנלקחתי מדודי אישי וארוסי צאו אחזו אותם:

מליצה:

(טו) "אחזו". כבר בארנו כי בדבור זה לא התרחקה הרעיה מן העיר ר"ל לא התפשטה נפש שלמה מן הגויה כי לא היה נבואה גמורה. והפסוק הזה מצייר איך התיחדה נפש שלמה עם דודה העליון והיא עדיין בגויה ואיך לא השביתו בנות הגויה וכחותיה את הדבוק הזה, מספר כי נפש שלמה שלחה את כחות הגויה לאחוז שעלים קטנים מחבלים כרמים, השועלים הוא הציור לכחות הדמיון כי הפקחות של השועל בא מצד כח דמיונו יותר מיתר בעלי החיים לחשוב ערמומית בעזר כח המדמה שלו, ובעת תהיה הנבואה בלתי שלמה שהנפש לא התפשטה מן הגויה אז יתערבו מחזות כחות הדמיון עם השגת השכל ועי"ז יראו הנביאים צורות ותמונות כמ"ש וביד הנביאים אדמה שזה בא מצד תערובות כח הדמיון ואז בעת יתעסקו בנות החומר בציורי הדמיון ובתמונותיו יפשיט השכל ההשגה הזכה אשר ישיג ע"י שפע ה' השופע עליו וישיג ברוח ה' עליו. וזה מצייר פה שהרעיה נפש שלמה שלחה נערותיה כחות החומריות לאחוז השועלים ר"ל להתעסק בהדמיונות אשר יפיץ אז הכח המדמה ויוליד מחזות ודמיונות (כמו שצייר פה ציור ביאת דודו העליון ששומע קולו ורואהו מדלג על ההרים כצבי וכעופר שכ"ז הוליד המדמה בחזיונו מצד התערבו בהשגה זו) ובעוד עסקו בנות החומר בדמיונות האלה המתיחסים אל החושים ואל השגות חומריות הפשיט השכל מהם את השגתו הזכה הנבואיית והתיחדה הנפש עם דודה, ובארה כי השועלים האלה מחבלים כרמים והכרם סמדר ר"ל כי מבואר אצלי בכל ספר זה שהנבואה נמשלת אל היין שימליץ שמחת הנפש בהשגה. והנה בנבואה הראשונה שהיתה נבואה גמורה אמר הביאני אל בית היין, סמכוני באשישות, כי הנפש התפשטה מן החומר וכחותיו ולא התערב עמה הכח המדמה ושתתה יין המשומר בענביו אמנם נבואה זו שלא היתה נבואה גמורה לא שתתה אשישי יין רק נמשל לכרמים שממנו יצאה יין שהיא מליצה שהיה רוח הקדש וכעין התחלה והכנה לנבואה כמו שהכרם הוא הכנה אל היין וגם התחלה זו לא היתה במלואה ושלמותה רק נדמה ככרם שהוא סמדר שעדיין לא הבשילו אשכלותיו ענבים. וזה שבארה שמטעם זה יתעסקו כחות החומריות לאחוז השועלים שהם ציורי הדמיון ותמונותיו שזה יען שהכרם סמדר ר"ל שהנבואה בלתי שלמה ועי"כ רבו בה ציורי הדמיון והם מחבלים את הכרם ר"ל משחיתים את הנבואה ומאפילים אורה ומערבים בהשגותיה מחזות ודמיונות. לכן יאחזו כחות החומר את ציורי הדמיון עד שבתוך כך תתיחד הנפש עם דודה העליון לחזות בנעם ה' ולשמוע דברות קדשו [וגם יאמר כפי הציור השני שכמו שחבלו השועלים כרמי תמנתה ע"י שניתנה אשת שמשון לאיש אחר כך יחבלו השועלים שהם כחות הדמיון את כרם הנבואה ע"י שנתנה הרעיה נפש שלמה אל המלך שלמה ר"ל ע"י שהתערבה בחומר ולא יכלה להתפשט ממנו ולהתחבר עם דודה העליון ב"ה]:

טו.    [ עריכה ]
אחזו לנו שועלים כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן, אלא באש, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ט"ו) ונתתי אני את פני בהם. מהאש יצאו והאש תאכלם. וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן, אלא בדבר שכבה באש. הדא הוא דכתיב: (ישעיה מ"ג) דעכו כפשתה כבו. כשהוא מושל המלכיות אינו מושלן, אלא בכסף וזהב. הלא הוא דכתיב (דניאל ב') הוא צלמא, רישיה די דהב טב. כשהוא מושל המצריים אינו מושלן, אלא בעופרת. שנאמר: (שמות ט"ו) צללו כעופרת. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן, אלא בארזים. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"א) הנה אשור ארז בלבנון. וכתיב: אילנא די חזית, די רבה וגו'. וכתיב: (עמוס ב') ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם וגו'. כשהוא מושל המצריים אינו מושלן, אלא בקש, שנאמר: (שמות ט"ו) יאכלמו כקש. כשהוא מושל המלכיות מושלן בחיות. שנאמר: (דניאל ז') וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, שניין דא מן דא. וכתיב: קדמיתא כאריה. כשהוא מושל המצריים מושלן בשועלים. שנאמר: אחזו לנו שועלים, שמרו אותם ליאור. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: ערומין היו המצריים, לפיכך הוא, מושלן בשועלים. מה שועל זה מביט לאחוריו. כך היו המצריים מביטין לאחוריהם, והיו אומרים: במה נדונם? נדונם באש, והלא כבר נאמר: (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט?! נדונם בחרב, והלא כתיב ובחרבו את כל בשר?! אלא נדונם במים, שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא, שאינו מביא מבול לעולם עוד. כדכתיב: (שם נ"ד) כי מי נח זאת לי. אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכם! שכל אחד ואחד מכם, אני גוררו למבולו. שנאמר: (תהילים ס"ג) יגירוהו על ידי חרב, מנת שועלים יהיו. יגירוהו על ידי חרב, אלו הרשעים, שגררן לחרבו של ים. מנת שועלים יהיו אמר הקדוש ברוך הוא: המנה הזאת תהיה מתוקנת לשועלים. אמר ר' ברכיה: שועלים קדמאה מלא, תניינא חסר, שעלים כתיב , אותם הם השועלים, שירדו לשעלו של ים.

אמר ר' תנחומא בשם ר' יהודה ברבי סימון: כתיב: (ישעיה מ"ג) הנותן בים דרך. אין זו מדה קשה. ובמים עזים נתיבה, אין זו מדה קשה, אלא איזו היא מדה קשה? המוציא רכב וסוס חיל ועזוז. אמר רבי יודן: קיניגין מכללה ודיארטיה עתידים מן בלטוורא, דא דיחתו וייטורד זה, שטיהם אחריהם בים. אמר ר' חנן: מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות? היו נוטלות בניהם וטומנות אותם במחילות, והיו מצריים הרשעים, נוטלין בניהם הקטנים, ומכניסין אותם לבתיהם של ישראל, ועוקצין אותם והם בוכים. והיה התינוק של ישראל שומע קול חברו שבוכה, ובוכה עמו. והיו נוטלין אותם ומשליכין אותם ליאור. הדא הוא דכתיב: אחזו לנו שועלים שועלים קטנים. ושמרו אותם להשליכם ליאור. וכמה תינוקות היו שהשליכו ליאור? עשרת אלפים! שנאמר: (יחזקאל ט"ז) רבבה כצמח השדה. ורבי לוי אמר: ששים רבוא, שכן אמר משה: (במדבר י"א) שש מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו. ומה היו המצריים עושים? מביאים בניהם מן האיסכוליות שלהן, ומשלחים אותם לבתי מרחצאות שלהן, ורואין איזו אשה מישראל מעוברת, והן מרשמים לפניהם וחוזרים ואומרים לאבותם. פלניתא יש לה ג' חדשים. פלניתא יש לה ארבעה חדשים וה' חדשים למניינם, היו נוטלים מדדיהן ומשליכים אותן ליאור. הדא הוא דכתיב: אחזו לנו שועלים שועלים קטנים תפשו לנו, הרגו לנו, אין כתיב כאן, אלא אחזו לנו ששמרו אותנו ליאור.

ר' יודן ור' ברכיה ר' יודן אמר: שועלים קטנים אלו עשו ודוכסיה. היך מה דאת אמר: (עובדיה א') הנה קטן נתתיך בגוים. אמר רבי שמעון בן אלעזר משל למדינה שמגדלת איספתרין למלך, והיתה שם אשה אחת וילדה בן ננס אחד, והיתה קוראת את בנה מיקרו ליפארוס. אמרה להם: בני מיקרו ליפארוס, ואין אתם עושים אותו איספסתורין?! אמרו לה: אם בעיניך מיקרו ליפארוס, אינו בעינינו אלא ננס שבננסים. כך אמר הקדוש ברוך הוא: עשו זה הרשע, אביו קראו גדול, שנאמר: (בראשית כ"ז) ויקרא את עשו בנו הגדול. אמו קראה אותו גדול, שנאמר: (שם) את בגדי עשו בנה הגדול. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן. שנאמר: הנה קטן נתתיך בגוים. ואין רב הוא, לפום תורא טבחיא. הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ד) כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. מחבלים כרמים אלו ישראל. דכתיב: (שם ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל. וכרמנו סמדר היך מה דאת אמר: (מיכה ז') אין אשכול לאכול ביכורה איותה נפשי. ר' ברכיה אמר: שועלים קטנים אלו ארבע מלכיות. שנאמר: (משלי ל') ארבעה הם קטני ארץ. מחבלים כרמים אלו ישראל. שנאמר: כי כרם ה' צבאות בית ישראל. וכרמנו סמדר מי גרם לכרמינו להיות סמדר? (יחזקאל כ"ב) ואבקש מהם איש גודר וגו' ולא מצאתי, אילולי נח דניאל ואיוב.