שיר השירים רבה ב טז

טז. [ עריכה ]
דודי לי ואני לו הוא לי לאלהים. ואני לו לאומה. הוא לי לאלהים (שמות כ') אני ה' אלהיך. ואני לו לעם ואומה שנאמר: (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו. הוא לי לאב. ואני לו לבן. הוא לי לאב (שם ס"ג) כי אתה אבינו. (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב. ואני לו לבן (שמות ד') בני בכורי ישראל. (דברים י"ד) בנים אתם לה'. הוא לי לרועה (תהילים פ') רועה ישראל האזינה. ואני לו לצאן (יחזקאל ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי. הוא לי לשומר (תהילים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן וגו'. ואני לו לכרם שנאמר: (ישעיה ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל. הוא לי במקניאין ואני לו במכעיסין. הוא לי במקניאין שהכה בכורי מצרים. שנאמר: (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים. (שם) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. ואני לו במכעיסין שזבחתי לאלהי מצרים. וכן (שם) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. ואני זבחתים לו שנאמר: (שם ח') הן נזבח את תועבת מצרים. וכן (שם י"ב) ויקחו להם איש שה לבית אבות. הוא אמר לי אל יחסר המזג. שנאמר: (שיר ז') שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. ואני אמרתי לו את הוא רחמי טבא, לא לחסר טבותך לעולם. היך מה דאת אמר:(תהילים כ"ג) ה' רועי לא אחסר. אמר רבי יהודה ב"ר אלעאי: הוא זמרני ואני זמרתיו. הוא קלסני ואני קלסתיו. הוא קראני: אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי. ואני אמרת ליה: זה דודי וזה רעי. הוא אמר לי: הנך יפה רעיתי. ואני אמרתי לו: הנך יפה דודי אף נעים. הוא אמר לי: (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך. ואני אמרתי לו: (שמות ט"ו) מי כמוך באלים ה'. הוא אמר לי: (שמואל ב' ז') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואני מיחדת שמו בכל יום פעמים, (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. לכשיהיה לי דבר ולא תבעתי, אלא מידו, שנאמר: (שמות ב') ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וגו'. וישמע אלוהים את נאקתם וירא אלוהים את בני ישראל. וכשיהיה לו דבר לא תבע אותו, אלא ממני ומידי, שנאמר: (שם י"ב) דברו אל כל עדת ישראל לאמר. כשהיה לי דבר לא תבעתי, אלא מידו. שנאמר: (שם י"ד) ופרעה הקריב וישאו בני ישראל וגו'. וכשהיה לו דבר לא תבע, אלא ממני שנאמר: (שם כ"ה) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. וכשהיתה לי צרה לא תבעתי אלא ממנו. (שופטים ד') ויצעקו בני ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו. והוא לחץ את בני ישראל בחזקה וגו'. מהו בחזקה? בחירופין וגידופין. כשהיה לו דבר לא תבע, אלא ממני, שנאמר: (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש.

הרועה בשושנים רבי יוחנן אתייסר, ועבד חשש בצמר מורייה ג' שנים ופלג סלק רבי חנינא למבקרה יתיה. אמר ליה: מה אית עלך? אמר ליה: אית עלאי יותר ממשאוי. אמר ליה: לא תהווי אומר כן, אלא הווי אומר: האל הנאמן. כד הוה צערא קשי עלוי, הוה אמר: האל הנאמן. וכד הוה מקשה עלוי צערא יותר מצרכו, הוה סלק רבי חנינא, אמר עלוי מלה. והוה נסב נפש. לבתר יומין אתשש רבי חנינא, סלק ר' יוחנן למבקריה אמר ליה: מה אית עלך? אמר ליה: מה קשין הן היסורין! אמר ליה: ומה שכרן מרובה. אמר ליה: לא אנא בעי להון ולא לאגרהון! אמר ליה: למה לית את אמר: ההיא מילתא דהוויית אמר עלי ואיתנסיב נפש? אמר ליה: כד הווינא מלבר, הווינא ערב לאחרנין וכדון דאנא מלגיו, לית אנא בעי אחורנין דיערבונ?! אמר לו: כתיב: הרועה בשושנים אין שרביטו של הקדוש ברוך הוא ממשמש ובא, אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים. אמר ר' אלעזר: לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע. על אי זו מהן הוא מטריח, לא על אותה שכחה יפה?! כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, למה שאינן יכולין לעמוד, דכתיב: (ישעיה נ"ז) והרשעים כים נגרש. ומי הוא מנסה? הצדיקים שנאמר: (תהילים י"א) ה' צדיק יבחן. (בראשית כ"ב) ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. וכתיב: (שם ל"ט) ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף. אמר ר' יוסי ברבי חנינא: פשתני זה, כשפשתנו קשה אינו מקיש עליו ביותר. למה? שהיא פוקעת. וכשפשתנו יפה, כל שהוא מקיש עליה, היא משבחת והולכת. כך, אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים שאין יכולין לעמוד, ומנסה הצדיקים שנאמר: ה' צדיק יבחן. אמר רבי יוחנן: היוצר הזה, כשהוא בודק כבשנו, אינו בודק בקנקנים מרועעים. למה? שכיון שמקיש עליהם הן נשברין. ובמי הוא בודק בקנקנים יפים, שאף על פי שמקיש עליהם כמה פעמים, אינן נשברין. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים. ומי הוא מנסה? הצדיקים. שנאמר: ה' צדיק יבחן.