• לדף התרגום על כל הפרק •

קשרים משפחתיים, בין אבות לבנים ולבני-בנים, מהוים גורם חשוב בהערכת התרבות - לטוב או לרע. הנביא ירמיהו מתייחס לקשרים אלה באחת מנבואותיו הראשונות ( ירמיהו ב ד-ט):

פסוק ד: "שִׁמְעוּ דְבַר-ה', בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל- מִשְׁפְּחוֹת , בֵּית יִשְׂרָאֵל" :

• פסוק ה-6:  "כֹּה אָמַר ה': מַה-מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל--כִּי רָחֲקוּ, מֵעָלָי; וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל, וַיֶּהְבָּלוּ?! וְלֹא אָמְרוּ 'אַיֵּה ה', הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת--בְּאֶרֶץ לֹא-עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם?!'"
• פסוק ז-8: "וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ הַכַּרְמֶל, לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ; וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת-אַרְצִי, וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה. הַכֹּהֲנִים, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה', וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי; וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא-יוֹעִלוּ הָלָכוּ."
• פסוק ט: "לָכֵן, עֹד אָרִיב אִתְּכֶם , נְאֻם-ה'; וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב."

הנבואה מתחילה בפניה ייחודית - לא סתם אל "בני ישראל" אלא אל " בית יעקב " (= משפחת יעקב), ואל " כל משפחות בית ישראל " - הפניה מדגישה את חשיבות המשפחה בנבואה.

פסוקים 5-6 מתייחסים לדור הקודם - דור האבות: ירמיהו מספר לבני ישראל על העבירות של הדור הקודם, כי גם הם עצמם עברו עבירות דומות, כמו שהוא יסביר בהמשך.

פסוקים 7-8 מתייחסים לדור הנוכחי; לא רק אבותיכם – גם אתם, הדור הנוכחי, חוטאים באותם חטאים: "ואביא אתכם" מ"ארץ לא זרועה" "אל ארץ הכרמל , לאכול פרייה וטובה " ובכל זאת לא המשכתם ללכת אחריי כמו שעשיתם במדבר, אלא "ותבואו ותטמאו את ארצי, ונחלתי שמתם לתועבה!" ( "פרייה" הגשמי ו "טובה" הרוחני; "ארצי" הגשמית ו "נחלתי" הרוחנית; ראו מלבי"ם) .

כמו שאבותיכם "לא אמרו 'איה ה'...?'" כך גם אצלכם: "הכוהנים לא אמרו 'איה ה'?'" . כמו שאבותיכם "רחקו מעליי" כך גם אצלכם: "ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים פשעו בי;" וכמו שאבותיכם "ויילכו אחרי ההבל ויהבלו" כך גם אצלכם: "והנביאים ניבאו בבעל, ואחרי לא יועילו הלכו" .

ופסוקים 9 והלאה (עד פסוק יג, שלא ציטטנו כאן) מתייחסים לשני הדורות הבאים - עד דור הנכדים: מכיוון שאתם כבר הדור השני ברציפות שעובד ע"ז – "עוד אריב" (אתווכח) "אתכם, נאום ה', ואת בני בניכם אריב" – לא אשמיד אתכם מייד אלא קודם אתווכח אתכם, ואנסה להראות לכם שאתם טועים, וגם עם הבנים והנכדים שלכם אתווכח, ורק אז אביא עליכם פורענות.

למה דווקא עד "בני בניכם"? – נאמר בעשרת הדיברות, באיסור לעבוד עבודה זרה: "כי אנוכי ה' א-להיך אל קנא, פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל ריבעים לשונאי", כלומר: כשדור אחד מתחיל לעבוד ע"ז – ה' לא מכלה אותו מייד, אלא נותן אפשרות לדורות הבאים לתקן את העוון. רק כשיש 4 דורות רצופים של "שונאי" שעובדים ע"ז ולא חוזרים בתשובה – ה' משמיד אותם.

הדור שבו התחיל ירמיהו להתנבא היה הדור השני של עובדי ע"ז – אחרי ש" "אבותיכם" "... רחקו מעליי" ". לכן נשארו לבני ישראל עוד שני דורות – ועל זה אמר ירמיהו "לכן עוד אריב אתכם, נאום ה', ואת בני בניכם אריב". זה מסביר למה היה חשוב להגיד לבנ"י שאבותיהם חטאו: הוא רצה שיידעו שיש להם רק עוד שני דורות לחזור בתשובה. ואכן, ירמיהו התחיל להתנבא בשנת 13 ליאשיהו, ולפי חשבון השנים יוצא שהוא ניבא בדיוק 40 שנה עד החורבן - וזה בערך שני דורות.