בספר יחזקאל ישנה דוגמה נפלאה למשל ונמשל, המקבילים במדוייק זה לזה. בתחילת פרק כא, ה' מוסר ליחזקאל נבואה בצורת משל; אולם, יחזקאל טען, שבני ישראל לא ירצו לשמוע נבואה בצורת משל:

(יחזקאל כא ה): "וָאֹמַר! אֲהָהּ, ד' ה'! הֵמָּה אֹמְרִים לִי 'הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא'!"

כלומר: " "אחר שבא אליו הנבואה דרך משל וחדה, אמר מה אועיל בנבואה כזאת, הלא המה אומרים לי שדרכי למשל משלים ודברים שאין להם באור ואין משימים לב לדברי, וכבר באר הרמב"ם (במו"נ ובהלכות דעות) שמתנאי הנבואה השלימה שלא ימצא בה משלים וחדות, ורבוי המשלים מורה על תגבורת כח הדמיון, ועל שהנבואה נאמרה לעתים רחוקות, שאז יראה דרך חלונות ומסכים כצופה דבר מרחוק:" " ( מלבי"ם ) , או " "בני עמי אומרים עלי: הלא הוא מדבר במשל, ונוכל אם-כן להפך המשל לפי דעתינו ולטובה" " ( מצודות ) .

ה' קיבל את טענתו, ואמר לו את אותה נבואה בדיוק, אבל הפעם בצורה מפורשת - בלי משלים. ישנה הקבלה מלאה בין המשל לנמשל:

יחזקאל נמצא בבבל, מצפון לישראל, ולכן הוא קורא לירושלים "דרך תימנה", ולמקדשיה "דרום". לאדמת ישראל הוא קורא "יער השדה נגב", ואת חרב האויב שתחריב את הארץ הוא ממשיל ל"אש" שתשרוף את היער.

המשל הוא כלי שנועד להעביר מסרים קשים בצורה רכה וקלה להבנה. ה' רצה להעביר את נבואת החורבן בצורה קלה, אולם בני ישראל באותו דור כבר היו אטומים, ולא הושפעו מרמזים עדינים, ולכן ה' קיבל את דבריו של יחזקאל ומסר לו את הנבואה בצורה הקשה והכואבת.

לדיון נוסף על חשיבות המשלים, ראו מורה נבוכים, חלק ראשון - הקדמה .