קטגוריה:ויקרא ב יג
נוסח המקרא
וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח
וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח.
וְכׇל־קׇרְבַּ֣ן מִנְחָתְךָ֮ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כׇּל־קׇרְבָּנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח׃
וְ/כָל־קָרְבַּ֣ן מִנְחָתְ/ךָ֮ בַּ/מֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְ/לֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔י/ךָ מֵ/עַ֖ל מִנְחָתֶ֑/ךָ עַ֥ל כָּל־קָרְבָּנְ/ךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְכָל קוּרְבַּן מִנְחָתָךְ בְּמִלְחָא תִמְלַח וְלָא תְבַטֵּיל מְלַח קְיָם אֱלָהָךְ מֵעַל מִנְחָתָךְ עַל כָּל קוּרְבָּנָךְ תְּקָרֵיב מִלְחָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְכָל קוּרְבַּן מִנְחָתָךְ בְּמִלְחָא תִמְלָח וְלָא תִבַטֵל מְלַח קְיַים אֳלָהָךְ מֵעִילַוֵי מִנְחָתָךְ מְטוֹל דְעֶשְרִין וְאַרְבְּעָא מוֹהֲבָתָא דְכַהֲנַיָא אִתְגְזָרוּ בִּקְיַים מִלְחָא בְּגִין כֵּן עַל כָּל קָרְבָּנָךְ תַּקְרִיב מִלְחָא: |
רש"י
"על כל קרבנך" - על עולת בהמה ועוף ואימורי כל הקדשים כולן
[ל] וניסוך המים. נקט 'ניסוך המים', שלא יקשה לך אם בשביל שהבטיח המים, יותר ראוי להיות הם עצמם עולים על המזבח, ולא המלח, ומתרץ דהא נמי הם עצמם עולים על המזבח בניסוך המים. ואם תאמר, אם כן שני דברים למה - מלח וניסוך המים, דסגי בניסוך המים שהוא יותר עדיף, ולא צריך יותר המלח, יש לומר, מפני שבקרבנות שני דברים; מאכל - כמו הבשר, והמשקה - כמו היין, והוא ניסוך היין, ובאים שניהם מן המים; המלח בבשר ובלחם של מזבח, וניסוך המים במשקה המזבח. ועוד, כי המלח והמים אין זה כזה, והם הפכים; המים לחים, והמלח יבש, ולפיכך אין האחד מוציא השני. ודברים אלו תבין אותם מאד למה הובחרו אלו שנים למזבח:
ויש במדרש הזה דבר נעלם מאוד, לפי שכל הדברים תמיד הם הולכים להעלות, ומעלין בקודש ולא מורידים (ברכות דף כח.), ומים תחתונים נבדלו מן עליונים ונעשו תחתונים, וזהו הפך סדר הבריאה והמציאות, שהולך הכל להתעלות תמיד. ולפיכך, לא היו נבדלים מהם עד שהבטיח השם יתברך אותם להיות קרבים על המזבח, שיקנו ההתעלות, וזה היה על ידי הבדלתם, ונעשו תחתונים. שכבר התבאר כי מדה זאת היא אצל השם יתברך, שלא בחר למזבח רק ממינים השפלים, שאמרו (בבא קמא דף צג.) למה בחר בתורים ובבני יונים, שאין בעופות יותר נרדפים מן מינים אלו, ואין בבהמות וחיות יותר נרדפים רק שור וכבש ועז, ובחר השם יתברך בהם. וכל ענין זה, כי העולם הזה הוא עולם הגשמי, ואשר יותר מושל בו ומצליח בו - הוא מצד שהוא מתיחס אל עולם הזה, ואשר הוא נרדף אין הגשמיות בו, ולפיכך הוא נבחר להיות נקרב למעלה הנבדלת. והנה מה שקבלו חסרון והבדל מן מים העליונים - זכו להם להיות קרבים על המזבח. ובזה הצד לא היה זה פחיתות להם כשהוא אינו גדול בעולם הזה. כלל הדבר, כי מיעוט המציאות של עולם הזה מורה על שהוא קרוב אל הנבדל, ואם לא היה דבר זה, לא היה המים נבדלים מן העליונים להיות תחתונים, אם לא שהדבר הזה כך, כי מה שהיו תחתונים - הם קרובים אל הנבדל. וזה שרמזו ז"ל כאשר תבין:
ועוד יש בזה דברים נפלאים, כי הדברים אשר נדחים למטה הם מבקשים להתעלות יותר, וזה שרמזו בכמה מקומות 'ללמדך שכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו', ולפיכך אל כל הנמצאים תחת שפלות יותר מדאי - יבוא להם מעלה עליונה. ולפיכך, לפי שהובדלו המים להיות תחתון - הובטחו שיעלו במזבח, ואין להאריך:
[לא] על עולת בהמה. דמנחה כבר כתיב (כאן), ואם כן לא בא רק לרבות עולת בהמה (ר' מנחות כ.):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עַל כָּל קָרְבָּנְךָ – עַל עוֹלַת בְּהֵמָה וָעוֹף וְאֵמוּרֵי כָּל הַקָּדָשִׁים כֻּלָּן (ספרא שם פרק יד,ג; מנחות כ' ע"א).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד הפשט טעם המלח בקרבנות לפי שלא יהיה דרך כבוד בקרבן השם שיהיה תפל מבלי מלח, ולמדה תורה דרך ארץ דמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, וכדרך (מלאכי א) הקריבהו נא לפחתך.
ודעת הרב רבינו משה ז"ל בטעם המלח, כי מנהג עובדי עכו"ם להרחיק המלח מן הקרבנות ומואסים בו ולא יקריבוהו כלל מפני שהמלח בולע הדם, והרחיקוהו כדי שלא ילך אפילו טפה מן הדם לאבוד, כל כך היו נמשכין אחר מאדים וכחותיו, וכדי להרוס כוונתם תצוה התורה לא תשבית מלח.
וע"ד המדרש יש בו באור לדרך הקבלה, ברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו מים התחתונים ליקרב במלח ונסוך המים בחג, וכן אמרו במדרש מים התחתונים נקראו מים בוכים, ולמה נקראו מים בוכים, כי בשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה התחילו מים התחתונים בוכים וזהו שכתוב (איוב כח) מבכי נהרות חבש. אמר רבי אבא בבכי נתפרשו המים התחתונים מן העליונים, אמרו אוי לנו שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו, מה עשו העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות, עד שגער בהן הקב"ה שנאמר (ישעיה מג) הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, (נחום א) גוער בים ויבשהו, אמר להם הקב"ה הואיל ולכבודי עשיתן כל כך אין להן רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם, שנאמר (תהלים צג) מקולות מים רבים אדירים משברי ים, ומה הם אומרים אדיר במרום ה', ולא עוד אלא שעתידין אתם ליקרב על גבי המזבח במלח ונסוך המים. ועוד דרשו במקום אחר, העולם כלו שלישו מדבר שלישו ישוב שלישו ים, עמד ים לפני הקב"ה אמר לפניו, רבש"ע במדבר נתנה תורה בישוב נבנה ביהמ"ק אני מה תהא עלי, אמר לו עתידין ישראל שיקריבו מלח על גבי המזבח.
וע"ד הקבלה יש במלח שני כחות משתנים זה הפך זה, והם המים והאש, ובכח חמימות האש המיבשו והמגלידו חוזר מלח, ואם כן יש בעצם המלח כח המים והאש שהם כנגד שתי המדות שבהם קיום העולם והם מדת רחמים ומדת הדין, ומטעם זה אמר ולא תשבית מלח ברית אלהיך, קרא ברית אלהיך מלח לפי שבו יתקיים ויכרת העולם, וכמו שאמרו ראה שאינו יכול להתקיים בדין שתף עמו מדת רחמים, וכן המלח מקיים ומכרית, כי הוא מקיים ומעמיד הבשר זמן מרובה ונותן טעם בכל המאכלים, והוא מכרית גם כן כי המקום המלוח לא יעלה בו כל עשב. וכענין שכתוב (ירמיה יז) ארץ מלחה ולא תשב, וכתיב (דברים כט) גפרית ומלח שרפה כל ארצה.
ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך. אם לקרבן מנחות שהוא סולת, כבר נאמר וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ואם לקרבן בשר הרי נאמר על כל קרבנך, וא"כ למה הוצרך לכתוב ולא תשבית מלח ברית אלהיך. פירש בזה החכם רבי אברהם ז"ל שהוא שבועה, כמי שאומר אני משביעך בברית אלהיך שהכנסתיך בו שלא תשבית מלח מעל מנחתך עד כאן, ואמר על כל קרבנך תקריב מלח, אילו לא הזכיר על כל קרבנך הייתי מבין שלא צוה לתת אלא בככרות הלחם שהם מנחה, וזהו שהזכיר מנחה בכל פעם קרבן מנחתך, מעל מנחתך, כי המנחה ההיא שהיא סולת קרויה קרבן מנחה, כענין שכתוב ונפש כי תקריב קרבן מנחה, אבל בשאר הקרבנות שאינן מנחה כגון חטאת ואשם ועולה ושלמים לא הייתי מבין שצריך לתת בהן מלח, לכך הוצרך לומר על כל קרבנך תקריב מלח, כלומר אפילו בשאר הקרבנות של בשר תתן בהם מלח.כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] אילו אומר "וכל קרבן...תקריב מלח", יכול אף על העצים אף על הדם... תלמוד לומר "קרבן מנחתך"-- מה קרבן מנחתך - דבר שאחרים באים חובה לו, יצאו העצים והדם שאין אחרים באים חובה להן.
[ב] אי מה "קרבן מנחתך" דבר שהוא מתיר, אף אני אביא את הדם שהוא מתיר... תלמוד לומר "מעל מנחתך"-- לא מעל דמך.
אי "מעל מנחתך" יכול תהיה מנחה כולה טעונה מלח?... תלמוד לומר "קרבן"-- הקומץ טעון מלח ואין מנחה כולה טעונה מלח.
[ג] אין לי אלא הקומץ; מנין לרבות את הלבונה? תלמוד לומר "על כל קרבנך תקריב מלח".
ארבה את הלבונה הבאה עם המנחה; מנין לבונה הבאה בפני עצמה ולבונה הבאה עם לחם הפנים (והקטרת) ואמורי חטאת ואמורי אשם ואמורי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים; מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ואיברי עולה ועולת העוף מנין? תלמוד לומר "על כל קרבנך".
[ד] ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: ומה "קרבן מנחתך" דבר שיש בו טומאה ועולה לאשים על מזבח החיצון-- יצאו העצים שאין בהם טומאה, יצא דם שאינו עולה לאשים, יצא הקטורת שאינו על מזבח החיצון.
"במלח"-- יכול תבונהו? תלמוד לומר "תמלח". אי "תמלח" יכול במי מלח? תלמוד לומר "במלח".
"לא תשבית מלח"-- הבא מלח שאינה שובתת; ואיזו זו? מלח סדומית. ומנין אם לא מצא סדומית יביא אסתרוקנית? תלמוד לומר 'תקריב מלח' - ריבה.
יכול המתנדב מנחה מביא עמה מלח כדרך שהוא מביא לבונה מתוך ביתו?
- ודין הוא! נאמר "הבא מנחה והבא לבונה" "הבא מנחה והבא מלח": מה לבונה-- משל בעל המנחה, אף מלח-- משל בעל המנחה!
- [ה] או כלך לדרך זו: נאמר "הבא מנחה והבא עצים" "הבא מנחה והבא מלח": מה עצים-- משל ציבור, אף המלח-- משל ציבור!
- [ו] נראה למי דומה: דנין דבר שהוא קרב עם כל הזבחים מדבר שהוא קרב עם כל הזבחים, ואל תוכיח לבונה שאינה קריבה עם כל הזבחים!
- או כלך לדרך זו: דנים דבר שהוא קרב עם מנחה עצמה מדבר שהוא קרב עם מנחה עצמה, ואל יוכיחו עצים שאינם קרבים עם מנחה עצמה!
- תלמוד לומר "ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך" ולהלן הוא אומר (ויקרא כד, ח) "מאת בני ישראל ברית עולם" -- מה "ברית" אמורה להלן-- משל ציבור, אף כאן-- משל ציבור.
[ז] "תקריב"-- אף בשבת; "תקריב"-- אף בטומאה.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
תקריב מלח. בגי' זה יביא מלח משל ציבור:
- פרשנות מודרנית:
(ויקרא ב יג): "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"
מאמרים מאתר ויקיטקסט
שיטת הלל הלפרין
- מקובל הפירוש שמולחים קורבנות במלח ולא בחומר אחר, כי מלח הוא חומר שאינו מתקלקל. אבל מניסיוני קצת רטיבות מקלקלת את המלח.
- למה המליחה מוזכרת תחילה בקורבן מנחה, ומשם לומדים לשאר הקורבנות שגם אותם מולחים במלח ?
- למה ראוי למלוח קורבנות במלח סדומית (מנחות כא א) ?
- מהיכן צץ המושג ברית מלח ?
רש"י מפרש על דרך הדרש שה' כרת ברית עם המלח בבריאת העולם, ומשם בא המושג ברית מלח. מי שחושב שזה פשט הפסוק, קשה עליו : לה' אין מה לעשות רק לעשות עסקים עם מלח?!
הרמב"ן מסביר את חשיבותו של המלח שהוא בנוי "מים ואש". הדברים יובנו על פי רבינו בחיי (ויקרא ה ב) שיש בעצם המלח: כח המים והאש. שהם כנגד 2 המדות שבהם קיום העולם: מדת הרחמים ומדת הדין. ולכן כתוב: "ולא תשבית מלח ברית אלקיך", קרא: ברית אלקיך מלח. לפי שה' אדון העולם, לו היכולת לקיים ולהכרית העולם. וכמו שאמרו : "ראה שאינו יכול להתקיים בדין שיתף עמו מדת רחמים", וכן המלח מקיים ומכרית, שהוא מקיים ומשמר הבשר זמן מרובה ונותן טעם בכל המאכלים, והוא גם מכרית, שמקום מלוח לא יכולים לגדול בו רוב הצמחים.
שיטת הרמב"ן ורבינו בחיי לא מקובלת עלי כי הם מתבססים על אריסטו היוני שטען שהעולם בנוי מ- 4 יסודות : אש, אויר, מים ועפר. וכל המסכים עם העקרונות הבסיסיים של המדע יש בו לפחות קצת זלזול בתורת אריסטו.
לעניות דעתי הר סיני עשוי מלח סדומית, ולכן ברית התורה, הברית בין עם ישראל לה', הברית אשר כרת איתם בחורב, נקראת ברית מלח. ולכן הסיבה העיקרית שמולחים קורבנות במלח סדומית, להכריז שאנו מקימים את הלכות הקורבן על פי התורה שקיבלנו בסיני. קרבן מנחה שהיינו חושבים שהוא קורבן קוסמופוליטי, וכל אחד עושה אותו איך שבא לו, (כדרך שהקריב יעקב לעשיו בבראשית לג י), היינו חושבים שיש בו פטור ממליחה. באה התורה ואומרת לנו אפילו קורבן מנחה מולחים, וכן שאר הקורבנות.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא ב יג"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.