כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): |
וַאֲמַר מֹשֶׁה לְדַיָּינֵי יִשְׂרָאֵל קְטוּלוּ גְּבַר גּוּבְרוֹהִי דְּאִתְחַבַּרוּ לְבַעְלָא פְּעוֹר׃ |
| ירושלמי (יונתן): |
וַאֲמַר משֶׁה לְדַיְינֵי יִשְרָאֵל קְטוּלוּ אֵינַשׁ גְבַר שִׁבְטֵיהּ דְאַדְבָּקוּ בְּטַעֲוַת פְּעוֹר: |
| ירושלמי (קטעים): |
וַאֲמַר משֶׁה לְסַרְכַיָא דְיִשְרָאֵל קְטוּלוּ גְבַר יַת אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ אִילֵין דִי אַדְבִּיקוּ לְפַלְחֵי טַעֲוָותָא דִפְּעוֹר: |
רש"י
• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הרגו איש אנשיו" - כל אחד ואחד מדייני ישראל היה הורג שנים ודייני ישראל שמונת
[1] רבוא ושמונת אלפים כדאיתא
בסנהדרין
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִדַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה הוֹרֵג שְׁנַיִם (
ירושלמי סנהדרין י ב), וְדַיָּנֵי יִשְֹרָאֵל שִׁבְעָה
[3] רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים, כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (
דף י"ח ע"א).
רמב"ן
• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הרגו איש אנשיו" - כל אחד ואחד מדייני ישראל היה הורג שנים ודייני ישראל שבעה רבוא ושמונת אלפים כדאיתא בסנהדרין (יח) לשון רש"י ולא הבינותי זה שיהיו הנצמדים שנדונו רבים מט"ו רבוא רובע ישראל וחלילה ואין דיני נפשות בדיין אחד אלא בסנהדרין של עשרים ושלשה ועדיין יהיו מרובין ואין החסרון בחומש הפקודים (
במדבר כו נא) כל כך וכל הנצמדים מתו דכתיב (
דברים ד ג) כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך אבל פירוש "איש אנשיו" שיהרגו השופטים כל הנצמדים כל ב"ד וב"ד ידון את שבטו ואת אלפו כדכתיב (שם א טו) ואקח את ראשי שבטיכם ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושוטרים לשבטיכם אחר כך מצאתי בגמרא ירושלמי בפרק חלק (סנהדרין פ"י ה"ב) כך וכמה הם שופטי ישראל שבע רבוא ושמונת אלפים ושש מאות אמר להן כל חד מנכון יקטלון תרין נמצאו ההרוגים חמש עשרה רבוא ושבעת אלפים ומאתים אם כן נאמר לדעתם שנתרבו ישראל בין מנין למנין הרבה מאד והנכון בעיני בענין הפרשה כי מתחלה נאמר (בפסוק ג) ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף והשם ברחמיו אמר למשה שישפטו השופטים ויתלו הנצמדים ולא יספה האף צדיק עם רשע ומשה צוה כן לשופטים וכאשר נאספו כל העדה פתח אהל מועד לעשות כדבר משה ועוד הנגף הווה בהם והנה העז השמעוני הזה ויקרב אל אחיו את המדינית למרוד במשה ובשופטים ולעשות כן בפרהסיא כי נשיא וגדול היה ורבים עוזרים לו או כמו שאמרו רבותינו (סנהדרין פב) שאמרו לו שבטו אנו נדונין מיתה ואתה שותק והנה התחילו משה והשופטים לבכות ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ולא נדון אחד מכל העם ביד השופטים כי השם אמר (פסוק ד) והוקע אותם וישוב חרון אף ה' מישראל וכבר שב אפו ולכך לא הזכיר הכתוב "ויעשו כן שופטי ישראל" ויתכן שתהיה כוונת האגדה הנזכרת לומר שיהיו ההרוגים לפי המצוה יותר מחמש עשרה רבוא לומר שהיו החוטאים רבים אבל חסך עליהם ענין פנחס והנה נשארו מן הנצמדים והקב"ה השמידם אחר כן טרם עברם את הירדן זהו שכתוב (דברים ד ג ד) כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום
