בנאומו הראשון של איוב, לאחר שכל רכושו, משפחתו ובריאותו אבדו, אומר איוב:

(איוב ג כה): "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי"

1. ע"פ הפשט, הפסוק מתייחס רק לחייו האישיים של איוב. גם כשאיוב היה בשיא הצלחתו, הוא תמיד חשש שמא יש חטא כלשהו בביתו, איוב א ה: " "ויהי כי הקיפו ימי המשתה, וישלח איוב ויקדשם, והשכים בבקר, והעלה עלות מספר כלם, כי אמר איוב" "'אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם'; ככה יעשה איוב כל הימים" ": " "כל ימי עמדתי בפחד על זה... ואשר יגורתי - הן עתד הועתד, ונגזר שיבא לי" " ( רש"י ) .

איוב, לכאורה, עשה כל מה שצריך לעשות כדי להתגונן מאסונות מסוג זה, ובכל זאת בא אליו האסון - והתחושה הזאת מגדילה את תחושת הייאוש וחוסר-האונים שלו: " "אי אפשר לתלות שבאה הרעה עלי ע"י שלא נשמרתי ממנה ולא הכינותי האמצעיים הנצרכים כדי להשמר מן הרע, כי תמיד הייתי מפחד מן הרע, ועשיתי כל אשר ראוי לעשות להשמר מן הפגעים, ובכל זאת ויאתיני , ולא הועיל השתדלותי" "(גם כיוון בזה לאשר כתבו הקדמונים אשר האמינו בשליטת המערכת, כי הגזרה החרוצה על האדם מצד המערכה תעשה חיקוי ורושם בלבו עד שיש לו תמיד פחד מן הרעה החרוצה עליו, כי לבו ינבא לו את העתיד לבא עליו, ומתוך כך היו מתפחדים תמיד מן הפחד אשר הרגישו בנפשם מאיזה דבר)" "ומזה הביא ראיה, שאחר שפחדו ומגורתו נתקיים עליו בפועל, מבואר כי הגזרה אמת והחריצות שקר" " ( מלבי"ם ) .

2. בספר משלי נאמר, שדרכו של ה' היא להביא על הרשע את העונש שהוא הכי פוחד ממנו, (משלי י כד): "מגורת רשע היא תבואנו, ותאות צדיקים יתן"( פירוט ). איוב מתלונן: למרות שאני צדיק, אני נענש בדבר שהכי חששתי מפניו, כמו הרשעים הגרועים ביותר. ובהמשך הספר, דווקא רעיו של איוב משתמשים בכלל זה כדי להוכיח שהוא רשע, (איוב ד ו): "הלא יראתך כסלתך, תקותך ותם דרכיך"(ראו מלבי"ם שם) ,

3. ויש שפירשו, שכאשר אדם פוחד יותר מדי, דווקא הפחד הוא שיכשיל אותו ויגרום לו להיכשל: " "יהודה בר נתן היה נושא את כליו של רב המנונא והולך אחריו. נאנח. אמר לו הרב: ייסורים אתה מבקש להביא על עצמך?! הרי כתוב כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי!" " ( בבלי ברכות ס. ) .