קובץ יסודות וחקירות/חוב

הגדרה

אדם חייב לשלם לחבירו ממון.
בערך זה נדון בדיני חוב בכלל. לגבי שטר חוב ומכירתו ע"ע שטר חוב.
לדוגמא, הלווה חייב למלווה את סכום ההלוואה, בין במלווה בעל פה ובין במלווה בשטר.

מקור וטעם

מהותו של החוב בהלוואה אינו שצריך לשלם לו, אלא שצריך שלא יהיה חייב לו (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה שמיטת כספים).

פרטי הדין

מוחזק – בספק פירעון הלווה מוחזק, אך בספק מחילה המלווה מוחזק (קונטרס הספיקות ז-ב).
דבר שאינו ברשותו – נחלקו הראשונים האם חוב נחשב ברשותו, ויש בזה ארבע דעות:
א) אינו ברשותו של המלווה ולכן אינו יכול להקדישו (רי"ף בבא קמא ריש פרק ד, וכן כתב ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) ב-ז (ד"ה בתשובת) שמלווה על פה נחשב אינו ברשותו ולכן אי אפשר להקנותו בשום קניין).
ב) הוא ברשותו ואפשר להקדישו (בעל המאור בבא קמא ריש פרק ד, והקובץ שיעורים בבא בתרא תקכב דן במחלוקת הרי"ף ובעל המאור הנ"ל).
ג) אינו ברשותו ואעפ"כ יכול להקדישו (המרדכי בבא בתרא תקסה).
ד) אם הלווה כופר בו – המלווה אינו יכול להקדישו, אך אם אינו כופר בו או מעכבו – יכול להקדישו (מאירי בבא קמא סח: (ד"ה זה שאמרו) בשם חלק מהראשונים).
דבר שלא בא לעולם – חוב שעדיין לא הגיע זמנו לגבות, אעפ"כ נחשב בא לעולם, ולכן מועילה בו מחילה (שער המלך מכירה כב-ט בשם מהרי"ק, דן בזה ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) יב-ז ד"ה השעה"מ) .
הפקעת הלוואתו של גוי, דהיינו שהישראל פטור מלפרוע את חובו לגוי (בבא קמא קיג.), יש בזה שלוש שיטות באחרונים (הביאם ודן בדבריהם קונטרסי שיעורים בבא קמא יז-יד ד"ה מכל):
א) החוב מתבטל (מהרש"ל).
ב) החוב נשאר, אלא שפטור מלפרוע אותו (מהרש"א ושערי יושר).
ג) אין פטור, אלא שכאשר הישראל אומר "הנני מפקיע את החוב" הוא מתבטל (תומים ושער המשפט).
הוחזק כפרן – בפשטות גם במלווה יש את דין הוחזק כפרן אם כפר במלווה, אך יש דעה שהוחזק כפרן הוא רק בפיקדון ולא במלווה (דעה שהביא בעל המאור (תחילת בבא מציעא א. בדפי הרי"ף לפני אמצע העמוד), ודחה את דעה זו).
ראוי (דהיינו נכסים שעתידים לבוא לרשותו של האדם, כגון שהלווה מת בלא נכסים וירש לאחר מותו) – השו"ע (חו"מ קד-טז) כתב שבעל חוב לא נוטל בראוי, והש"ך (חו"מ קד-כא, בלשון "ואי לאו דמיסתפינא") כתב שכן.

תמורתו

בסעיף זה נדון בקניין ובקידושין תמורת מלווה. קידושין תמורת המלווה – בגמרא (קידושין ו:) מפורש שהמקדש תמורת המלווה אינה מקודשת, אך בהנאת מלווה כן מקודשת. ובביאור "הנאת מלווה" נחלקו הראשונים לשלוש שיטות:
א) שלא קידשה במעות עצמן, אלא בהנאה הבאה לה מכך (רש"י שם ד"ה לא, תוס' שם ד"ה דארווח). שאע"פ שהמעות עצמן לא קיימות, ההנאה הבאה מהן קיימת (רי"ף קידושין ב: בדפיו).
ב) שלא קידשה תמורת מחילת הלוואה ישנה, אלא שהלווה לה הלוואה חדשה וקידשה בהנאה הבאה ממנה (שתהיה נתינה בעין) (רמב"ם אישות ה-טו, ומעין זה בר"ח המובא ברשב"א ובתוס' ר"י הזקן קידושין ו:).
ג) שלא קידשה תמורת מחילת הלוואה כשהמעות אינן בעין, אלא שבאה להחזיר לו הלוואה ישנה, וכשהמעות בידה האריך לה את זמן ההלוואה (שהמעות יהיו בעין) (ראב"ד אישות ה-טו, גירסא ברי"ף שמובאת בתוס' ר"י הזקן קידושין ו:).
לקנות תמורת המלווה – הרמב"ם כתב שאפשר לקנות תמורתו בתור קניין כסף (אע"פ שלקדש בו אי אפשר (קידושין ו:)), והראב"ד חולק עליו (מכירה ז-ד, האריך בזה פרי משה קניינים כד-ג).
דין ערב ע"י הלוואה, דהיינו כאשר האשה לא אמרה "תן מנה לפלוני ואקדש לך" (כשאר דין ערב שמקודשת (קידושין ז.)) אלא "הלווה מנה לפלוני ואקדש לך" – לריטב"א מועיל, ובדעת רש"י הסתפק הקונטרסי שיעורים (קידושין ח-ב, והביא שם גם את הריטב"א ).

אנשים

קטן שלווה – נחלקו הראשונים האם חייב לשלם, ואינו כקטן שהזיק שפטור, משום שכאן יש לו הנאה (רא"ש כתובות פרק יג סי' ז, שו"ע חו"מ צו-ג). או שפטור משום שנאמר "כי יתן איש אל רעהו" ולא קטן (רבינו יונה שהובא ברא"ש שם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:אבידה, אחריות, אפותיקי, הרשאה, השבת גניבה וגזילה, השבתריבית, חזקה אין אדם פורע תוךזמנו, כתבידו, לאתעשוק, מחילה, ממרני (שטר חוב שלא נכתב בו שם המלווה אלא שמשעבד עצמו לכל מי שיוציאו), מעמד שלושתן, סתם הלוואה שלושיםיום, ערב, פיקדון, פרוזבול, פריעת בעלחוב, צררי, קדימה בגבייה, שובר, שומאהדר, שטרחוב, שטר שלווה בוופרעו, שמיטתכספים, שעבוד, שעבודא דרבינתן, תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים.