קובץ יסודות וחקירות/הרשאה
הגדרה
עריכהשליח לגבות דבר שחייבים למשלח, צריך לקבל מהמשלח שטר, כאילו שגובה עבור עצמו (הסוגיא בבבא קמא ע.).
בדיני פיקדון, מלווה וקרקע (שו"ע חו"מ קכג-א).
נקראת גם אורכתא (בבא קמא ע.).
מקור וטעם
עריכהבטעם שצריך הרשאה ולא די בדיני שליחות (ששלוחו של אדם כמותו), יש ארבע שיטות:
א) בשליחות הנפקד יכול לסרב למסור את הפיקדון לשליח ולומר לו "לאו בעל דברים דידי את". ובהרשאה אינו יכול לסרב (שיטה מקובצת בבא קמא ע. תחילת ד"ה כל אורכתא).
ב) בשליחות הנפקד יכול לסרב למסור את הפיקדון לשליח אם יש לו טענה או שאר תביעות למשלח או שהוא כופר לגמרי. ובהרשאה אינו יכול לסרב (ש"ך חו"מ קכב-ד).
ג) בשליחות יש חשש שהמשלח ביטל את שליחותו בפני עדים, ואז אם הפיקדון יאבד או יאנס ביד השליח – הנפקד יהיה חייב באחריותו. ובהרשאה אין המשלח יכול לבטלה (רא"ש בבא קמא פרק ט סי' כא, והובא בש"ך שם. והטור חו"מ קכב-א הוסיף שבשליחות יש חשש שהמשלח מת לפני שהנפקד מסר את הפיקדון לשליח, ובטלה השליחות).
ד) ובעל המאור (בבא קמא ע. ד"ה מה) חידש שלהלכה (כרב אשי בבבא קמא ע.) הרשאה היא באמת ככל שליחות, ואעפ"כ הנפקד לא יכול לומר לשליח "לאו בעל דברים דידי את", ששלוחו של אדם כמותו.
במהותה כתב הקצוה"ח שאינה קניין שהמשלח מקנה לשליח את הפיקדון (שהרי היא מועילה גם במטלטלין של גזילה, שקניין לא מועיל בהם), אלא היא תקנה (קצוה"ח קכג-א (תחילת ד"ה וכדי) בדעת תוס', וכתב שכך נראה גם מדברי הפוסקים).
פרטי הדין
עריכהקניינה – הרמב"ם (שלוחין ג-א) כתב שהשליח צריך לקנות מהמשלח שהרשהו, וביאר הכסף משנה (שם ד"ה וצריך) שמקורו מכך שיש דעה בגמרא (בבא קמא ע.) שהשליח הוא שותפו של המשלח, ואם כן בוודאי קנה מהמשלח, שאם לא כן כיצד יהיה שותפו. אמנם הים של שלמה (בבא קמא פרק ז י תחילת ד"ה הלכך) כתב שאין צריך קניין.
נכסי מלוג – בעל שבא לדון עם אחר שמחזיק בקרקע נכסי מלוג של אשתו צריך הרשאה, אך אם יש בה פירות – מתוך שדן עליהם בלא הרשאה דן גם על הקרקע (שו"ע חו"מ קכב-ח). ובטעם שאין צריך הרשאה נחלקו הראשונים (קצוה"ח קכב-ה בתחילתו):
א) רשב"א ור"ן: משום שהבעל והאשה כשותפין בקרקע, ולפי זה האשה יכולה לעכב על הבעל.
ב) ריטב"א: משום שידו של הבעל כידה, ולפי זה אינה יכולה לעכב (אמנם הש"ך חו"מ קכב-לד דחק בדעת הריטב"א שהוא דיבר רק על פירות, אך על הקרקע כן יכולה לעכב).