קובץ יסודות וחקירות/פרוזבול

הגדרה

המלווה מוסר את חובו לבית דין וע"י כך שביעית לא משמטתו (הסוגיא בגיטין לו.-לז:).
הגירסא – במשנה (שביעית י-ג והלאה, גיטין לד: ועוד) ובירושלמי (שביעית י-ב [כט:], י-ג [כט:] ועוד) הגירסא היא פרוזבול (וכן נקטו כמעט כל המפרשים). אך בבבלי (גיטין לו.-לז:) הגירסא היא פרוסבול (דן בזה גם הערוך ערך פרוזבול) .
בפירושו ישנם שלושה ביאורים:
א) נוטריקון פרוס בולי ובוטי – תקנה לעשירים ולעניים (גיטין לו: ורש"י).
ב) בלעז פורסא – תקנה (גיטין לז. ורש"י).
ג) בלעז פרוזבול – בית דין הממונה שלא ינזק או ירד מנכסיו אחד מהעם, וכן עצה הנתונה לבית דין על זה (הערוך ערך פרוזבול) .
לדוגמא, המלווה כותב לבית דין: מוסרני לכם פלוני ופלוני דיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה (גיטין לו.).

מקור וטעם

במקור דין פרוזבול והמוסר שטרותיו לבית דין (שמוסר לידיהם ממש), שאינם משמטים, יש שלוש דעות בראשונים:
א) פרוזבול ומוסר שטרותיו – שניהם מועילים מדאורייתא (שלא ישמט) מדרשת הספרי "את אחיך תשמט ידך" (דברים טו-ג) – ולא של אחיך בידך. ותקנת הלל היתה רק ללמד לעשות כך (תוס' גיטין לו. ד"ה מי).
ב) פרוזבול ומוסר שטרותיו – שניהם מועילים רק מדרבנן, מתקנת הלל (רש"י מכות ג: ד"ה מוסר).
ג) מוסר שטרותיו מועיל מדאורייתא, אך פרוזבול הוא תקנת הלל (תוס' מכות ג: ד"ה המוסר, רמב"ם שמיטה ויובל ט-טו).
טעם התקנה הוא כדי שלא ימנעו מלהלוות זה את זה שמא תשמטנו השמיטה (גיטין לו:).

פרטי הדין

בית הדין – בגמרא (גיטין לו:) מפורש שצריך דווקא בית דין חשוב. להלכה נחלקו הראשונים האם צריך בית דין חשוב (רמב"ם שמיטה ויובל ט-יז, מאירי גיטין לו: ד"ה כשתיקן) או שכל בית דין מועיל (רשב"א גיטין לז: ד"ה ולענין, רא"ש גיטין לו: פרק ד סי' יג בסופו).
חתימת העדים – הדיינים חותמים או העדים (גיטין לו.). והטעם שמועילה חתימת העדים ואין בזה פסול של מפי כתבם, הוא משום שכיוון שאדם נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד, אם כן חתימת העדים לא באה לראיה, ולכן אין בזה פסול מפי כתבם (קצוה"ח סז-ו ד"ה ונראה).
קרקע – אין כותבים פרוזבול אלא על הקרקע (גיטין לז.), דהיינו שיש קרקע ללווה (רש"י שם ד"ה אלא). בטעם לזה נחלקו הראשונים האם הוא משום שהלוואה בלא קרקע היא מילתא דלא שכיחא ולא תיקנו בה חכמים (רש"י גיטין לז. ד"ה אלא), או שכאשר יש ללווה קרקע נחשב שהחוב כגבוי ביד בית דין, ולא עובר בלא יגוש (כמו מלווה שיש עליה משכון) (ר"ש שביעית י-ו ד"ה אא"כ).

אנשים

יתומים אינם צריכים פרוזבול (בבא קמא לז., גיטין לז.). רש"י כתב שהוא מדין מוסר שטרותיו לבית דין (משום שבית דין ממונים על היתומים) (רש"י בבא קמא לז. ד"ה אין וגיטין לז. ד"ה אביהן) ומתוס' משמע שהוא מדין פרוזבול (תוס' בבא קמא לז. ד"ה אין).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: חוב, שמיטת כספים.