קבא דקשייתא סו

קושיא סו

קשיא לי על רשב״א חולין (דף כ׳), דכתב דשהייה אינו פוסל במליקה. והלא ש״ס מפורש הוא בזבחים (דף סה:) דפוסל שהייה, עיי״ש. ויותר מזה כתב הרדב״ז חלק א׳ סימן רנ״ד, דאף אם שהה בין מפרקת לסימן פסול במליקה מטעם שהייה, כיון דצריך חתיכת המפרקת במליקה, על כן דינו כמו סימנים בשחיטה, עיי״ש. ולדעתי מהא דשהייה דפוסלת במליקה מוכח כהרב מלאדי בריש סימן כ״ג דחולק על התבואות שור (שם ס״ק ו׳), שסובר דבפעמים חותך ופעמים אינו חותך הוי שהייה, אבל הרב סובר שם דכל זמן שלא פסק מלהוליך ולהביא על הסימנים לא הוי שהייה, דזה מיקרי עוסק בשחיטה. וממליקה מוכח כן, דהרי במליקה הוא דורס בכח בציפורניו לפסוק המפרקת והסימנים, וידוע שהפסיקה נעשה ברגע זה, ובזה לא שייך חתיכת מעט מעט, ואם כן יפסול תמיד אם לא פסק הסימנים תיכף אחר המפרקת בשהייה משהו. וזה לא מצינו. ועל כרחך כיון דעוסק בדחיקה הוי כעוסק בשחיטה. על כל פנים מבואר דשהייה פוסל במליקה, וכן הוא בחידושי הר״ן בחולין (שם). ודברי הרשב״א צ״ע: