פתיחת התפריט הראשי

‏[פה] כשאדם חושב בנפשו שעשה הרבה בעבודת ה' ידע שלא נגע בה כלום, כמ"ש (קידושין מט, ב) ‏"סימן לגסות הרוח עניות" - דתורה, כי "אסטירא בלגינא קיש קריא" (בבא מציעא פה, ב). משא"כ כיס מלא. וכ"א בזוהר (ח"ג ‏קצג ב) "סימן דלא ידע כלום שבוחי". ולאו דוקא שבוחי וגסות בפני הבריות רק גם בינו לבין עצמו ‏ובלבו בלבד, [כי עיקר הגאוה בלבו לבד וכמ"ש גְּבַהּ לֵב (משלי טז, ה).] כשסבור כן. וקין הקריב דבר גרוע וחשב ‏שעשה עבודה גדולה, שלכך חרה לו שלא נתקבל. וטעות זה נמשך מצד ששוכח ענין היצר וכוחו, ‏וחושב שכל מחשבות לבו רק טוב ואין לו נטי' לרע, ולכך הודיעו אז הש"י מענין היצ"ר, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ (בראשית ד, ז). ‏וכשידע זה וישים עיניו בחדרי לבו, אז ידע כי לא פעל מאומה באמת גמור בלי שום פניה ונגיעה ‏‏[והודעת וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. שגם זה מצד הש"י והבן]: ‏