פתיחת התפריט הראשי

‏[פו] כל מה שהוא מקנין האדם, אשתו ובניו, עבדו ואמתו שורו וחמורו, אהלו וכספו וזהבו וכל אשר לו, ‏הכל הוא משורש נפשו, כי גם כל הדצ"ח משורשים בנפש האדם ושורש חיותם ממנו כנודע. ומה ‏שקנוי לו הוא ששורש חיותם ממנו, וקנינים שהם הפקר וכל חיתו יער הוא מפני שעדיין לא תיקן כל ‏שורש חיותו, כי ודאי ג"כ שייך לאדם, ולעתיד נאמר וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ (ישעיה יא, ו). וכן הנחש הי' קודם החטא ‏שמש לאדם (כמ"ש סנהדרין נט:). וכמו שהוא האדם כך קניניו, וכמ"ש (חולין ז.) "בהמתן של צדיקים ‏אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, מחמורו דרפב"י". וכן בנח כל המינים שהיו בתיבה שהוא זנם, ‏מסתמא היו משורשו כנ"ל. לכך אז"ל "שלא קלקלו דרכם". ואצ"ל אשת חבר כחבר, וכן להיפך נשאת ‏לע"ה והיתה כו' (בכורות ל סע"ב[1]). ואצ"ל הבנים, וכמ"ש הרמב"ן ע"פ שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ (דברים כט, יז)[2]. וכמשז"ל (סו"פ ב' ‏דעדיות) "האב זוכה לבן". ואם הבן רשע ע"כ הי' איזה פסולת בהאב, [וזהו פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת וגו' (שמות לד, ז). ואז"ל ‏‏(סנהדרין כז:) כשאוחזין מעשה כו'[3]. והוא עון אבות ממש ואינו חוץ משורת הדין] הנעלם, וכן יוכל ‏להתבונן האדם מכל קניניו:

  1. ^ ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קומעת לו תפילין על ידו, נשאת לעם הארץ והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו.
  2. ^ לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם ה' הנכבד ולא הרהר כלל בעבודה זרה לא יוליד מודה בה.
  3. ^ כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן