פרקי דרבי אליעזר פרק יד

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק יד · >>

עשרה ירידות ירד הקב"ה על הארץ, ואלו הן: אחת בגן־עדן, ואחת בדור הפלגה, ואחת בסדום, ואחת בסנה, ואחת במצרים, ואחת בסיני, ואחת בנקרת הצור, ושנים באהל מועד, ואחת לעתיד לבא.

אחת בגן־עדן – מניין? שנאמר (בראשית ג ח): "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן", וכתיב (שיר השירים ו ב): "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּ[ו]שֶׂם". ישב בדין ושפט בדין, אמר לו: "מפני מה את ברחת מלפני?" אמר (בראשית ג י): וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹ[ו]ם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא".

מה היה לבושו של אדם הראשון? עור צפורן וענן כבוד המכסה עליו. וכיון שאכל מפירות האילן – נפשט עורו וצפורן מעליו, ונסתלקה ענן כבוד מעליו, וראה עצמו ערום, שנאמר (בראשית ג יא): "וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹ[ו]ם אָתָּה".

אמר אדם לפני הקב"ה: רבון כל העולמים, כשהייתי לבדי לא חטאתי לך, אלא שהאשה שהבאת אצלי היא הדיחה אותי מדרכיך, שנאמר (בראשית ג יב): "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נתת בנוסחינו: "נָתַתָּה". עִמָּדִי" וכו'. קרא הקב"ה לאשה ואמר לה: לא דייך שחטאת את עצמך, אלא שחטאת את אדם? אמרה לפניו: רבון כל העולמים, הנחש הסיח דעתי לחטא לפניך, שנאמר (שם שם יג): "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹ[ו]כֵל".

והביא שלשתן, ונתן עליהם גזר־דין מתשעה קללות ומות, והפיל את סמא"ל ואת כת שלו ממקום קדושתן מן השמים; וקצץ רגליו של נחש, ופקד עליו להיות מפשיט את עורו ומצטער אחת לשבע שנים בעצבון גדול, ואררו שיהיה שואף במיעיו, ומזונו נתהפך במיעיו לעפר, ומרורת פתנים מות בפיהו, ונתן שנאה בינו לבין בני־האשה – שהיו רוצצין את ראשו, ואחר ממנו – המות.

ונתן לאשה מתשע קללות ומות: ענוי לידה, וענוי דם בתולים, וענוי הריון, וענוי גדול בנים, ומכסה את ראשה כאבל, ואינה מגלחת אותה כי אם בזנות, ורצע את אזנה כעבד עולם וכשפחה משרתת בעלה, ואינה נאמנת בעדות, ואחר כל אלו – מות.

והוציא דומיס לאדם מתשע קללות ומות: קצר כחו, וקצר קומתו, טומאת הזב, טומאת הקרי, טומאת תשמיש המטה, זורע חטים וקוצר קוצים, ומאכלו בעשב הארץ כבהמה, לחמו בדאבה, מזונותיו בזיע, ואחר כל אלו – מות.

אם אדם חטא, מה חטאה ארץ שנאררה? אלא על שלא הגידה את המעשה לפיכך נאררה, ובשעה שבני אדם חוטאין בעבירות הקלות - הוא מכה פירותיה של ארץ בעבור בני אדם, שנאמר (בראשית ג יז): "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ".

מהדורה אחרת: פרק ארבעה עשר מהדורת ונציה 1544 עשר ירידות ירד הקב"ה על הארץ ואלו הן אחת בגן עדן. ואחת בדור הפלגה ואחת בסדום ואחת בסנה ואחת בסיני ושתים בנקרת הצור ושתים באהל מועד ואחת לעתיד לבא. אחת בגן עדן מנין שנ' וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן לרוח היום וכתוב אחד אומר דודי ירד לגנו. ישב לו בדין אמת שופט צדק ואמת קרא לאדם ואמר לו למה ברחת מפני אמר לפניו שמעך שמעתי ורעדו עצמותי שנ' את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי. מה היה לבושו של אדם הראשון עור של צפורן וענן כבוד מכוסה עליו כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור צפורן מעליו וראה עצמו ערום ונסתלק ענן הכבוד מעליו שנאמר ויאמר מי הגיד לך כי ערום אתה המן העץ אשר צויתיך וגו' אמר אדם לפני הקב"ה רבון כל העולמי' כשהייתי לבדי שמא חטאתי לך אלא האשה שהבאת אצלי היא הדיחה אותי מדבריך שנ' האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל.

פירושים

פר אחד

וראשה מכוסה כאבל ואינה מגלחת אותו אלא מזנות. נראה דהוא ט"ס וצ"ל ואינה מגלחת אותו אלא מחשדה של זנות, כדכתבה התורה בפ' נשא ופרע את ראש האשה דהוא לנוולה דסותר את שערה. או נימא דקפיד על גילוח ובמקום מזנות לגרוס מנזירות וכדתנן בנזיר פ"ד מ"ה. אלא דמוה"ר ולא עוד אלא העתיק כמו שכתוב לפנינו אך לא דיבר בזה מאומה.

מעבירות חמורות שולח מגפה לבני אדם מעבירות קלות הוא מכה את פירות הארץ שנאמר ארורה האדמה בעבורך. אף על גב דעשה פגם גדול בחטא זה למעלה ולמטה, מה נעשה דהקב"ה קרא לה מצוה קלה ציויתיו ועבר עליה, ולכך תלה באדמה לפי הנגלה של המצוה ולפי הנסתר שפגם פגם חמור הביא המיתה לעולם, דכל המגפות ממנו נמשכין. יהי רצון דבלע המות לנצח ומבורכת ה' ארצו. אכן מוה"ר ולא עוד אלא דע"ה ע"ד החשיבני לטועה במה שהבנתי בכונת המאמר, דהוא הבין בפשיטות דבחמורות ובקלות ארורה האדמה, והרבה לתת טעמים איך המגפה מגיע נזק ורעה לארץ יע"ש, והאל יצילנו משגיאות ולכוין אל האמת