פרקי דרבי אליעזר פרק יא

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק יא · >>

בששי הוציא מן הארץ כל בהמות זכרים ונקבות טהורים וטמאים. ובשני סימנים הן מטהרים במעלה גרה ובמפריסי פרסה. ושלשה מיני בהמה נבחרו לקרבן עולה ואלו הן: שור וכשב ועז. וכל מין בהמה טהורה שאינה נבלה וטריפה בשדה מותר לאכלו חוץ משלשה דברים ואלו הן: החלב והדם וגיד הנשה שנ' כירק עשב נתתי לכם את כל.

בששי הוציא מן הארץ שבעה חיות טהורות. שחיטתן ואכילתן כעוף. ואלו הן: איל וצבי ויחמור וכו'. וכללן שחיטתן ואכילתן כעוף. ושאר כל החיות שבשדה כלן טמאין. והוציא מן הארץ מן שקצים ורמשים כלם טמאים. ואלו שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ וכשהם חוזרין ומגיעים לעפרם למקום שנבראו שנאמ' תוסף רוחם יגועון וכתיב ורוח הבהמה היורדת למטה לארץ.

בששי הוציא מן הארץ בהמות שהוא רבוץ בהררי אלף. ובכל יום ויום באלף הרים מרעיתו. ובלילה הן נצמחין מאליהן כאילו לא נגע בם שנ' כי בול הרים ישאו לו. ומימי הירדן להשקותו שמימי הירדן סובבין לכל הארץ חציין למעלה מן הארץ וחציין למטה מן הארץ שנ' כי יגיח ירדן אל פיהו. והוא מוכן ליום זבח וסעודה גדולה של צדיקים שנ' העשו יגש חרבו.

אמ' הב"ה לתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותינו. אמרה לפניו: רבון כל העולמים, האדם שלך לעשות קצר ימים ושבע רוגז ובא לידי חטא ואם אין אתה מאריך את אפך עמו ראוי הוא כאילו לא בא לעולם. אמר לה: ועל חנם נקראתי ארך אפים ורב חסד? התחיל מקבץ עפרו של אדם הראשון מארבע פנות העולם. אלא אמ' הב"ה שאם יבא אדם מן המזרח למערב או מן מן המערב למזרח ויגיע קצו להפטר מן העולם, שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי חזור למקום שנבראת, אלא ללמדך שבכ"מ ומקום שאדם הולך ובא והגיע קצו להפטר מן העולם, משם הוא עפר גופו לשם הוא חוזר לעפר שנ' כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

ושנים עשר שעות היום בשעה ראשונה הוצבר עפרו של אדם, בשנייה גבלו, בשלישית רקמו, ברביעית נזרקה בו נשמה, בחמשית קם על רגליו, בששית קרא שמות, בשביעית נזדמנה לו חוה, בשמינית נצטוו על פירות, בתשיעית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, בעשירית עבר על צוויו, באחד עשר נדון, בשנים עשר נתגרש שנא' ויגרש את האדם.

וגבל גוש עפרו של אדם הראשון במקום טהור בטבור הארץ. רקמו ותכנו ורוח נשמה לא היתה בו. מה עשה הב"ה נפח ברוח נשמת חיים ועמד אדם והיה מסתכל כלפי מעלה ומטה וראה כל הבריות שברא הב"ה והיה תמה בלבו. התחיל משבח ומפאר ליוצרו ואמר מה רבו מעשך ה'. קם על רגליו והיה בתואר כדמות אלהים והיתה קומתו מן המזרח למערב שנ' אחור וקדם יצרתני. אחור זה מערב, וקדם זה קדמה מזרחה. וראו אותו כל הבריות ונתייראו מלפניו. סבורין שהוא בוראן ובאו להשתחוות לפניו. אמר להם אדם: מה באתם להשתחוות? באנו בואו אני ואתם ונלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו למי שבראנו. ואם אין עם ממליכים את המלך הוא ממליך עצמו, ואם אין עם מקלסים את המלך המלך מקלס את עצמו. באותה שעה פתח אדם את פיו וענו כל הבריות אחריו והלבישו גאות ועוז והמליכו עליהן ליוצרן ואמרו ה' מלך גאות לבש.

עשרה מלכים משלו מסוף העולם ועד סופו. מלך ראשון זה הב"ה שהוא מושל בשמים ובארץ ועלה במחשבתו להקים מלכים על הארץ שנ' הוא מהשנא עדנייא וזמנייא.

המלך השני זה נמרוד שמשל מסוף העולם ועד סופו שהיו כל הבריות יושבין במקום אחד יראים ממי המבול ונמרוד היה עליהם מלך שנא' ותהי ממלאכתו בבל וכו'.

המלך השלישי זה יוסף שמשל מסוף העולם ועד סופו שנ' וכל הארץ באו מצרימה. באו מצרים אין כתיב כאן אלא מצרימה, היו המס שלהם ומנחותיהם לשבור בר מיוסף שארבעים שנה היה משנה למלך וארבעים שנה מלך לעצמו שנ' ויקם מלך חדש על מצרים.

המלך הרביעי זה שלמה שמשל מסוף העולם ועד סופו שנ' ושלמה היה מושל בכל הממלכות, ואומר והמה מביאים איש מנחתו.

המלך החמשי זה אחאב שמלך מסוף העולם ועד סופו שנ' חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה וכו', והיו כל שרי אפרכיות כבושים תחתיו, והיו משלחין ומביאין המס שלהם ומנחותיהם לאחאב, והיו כל שרי אפרכיות של עולם אינם אלא מאתים ושנים ושלשים שנ' ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים.

המלך הששי זה נבוכדנצר שמשל מסוף העולם ועד סופו, ולא עוד אלא שמשל אפי' על חיות השדה ובעוף השמים ולא היו יכולין לפתוח את פיהם חוץ מרשותו של נבוכדנצר שנ' ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהא בידך וכו'.

המלך השביעי זה כורש שמשל מסוף העולם ועד סופו שנ' כה אמר מלך פרס, ואחשורוש מלך בחציו של עולם. והלא אין חציו של עולם אלא מאה וששה עשר אפרכיות ובזכותה של אסתר נתוספו י"א אפרכיות שנ' המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה.

המלך השמיני הוא אלכסנדר מוקדון שמלך מסוף העולם ועד סופו שנ' והני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ. על פני הארץ אין כתיב כאן אלא על פני כל הארץ.ולא עוד אלא שרצה לעלות לשמים ולידע מה בשמים, ולירד בתהומות ולידע מה שבתהומות, ולא עוד אלא שבקש לילך לקצות הארץ ולידע מה שבקצות הארץ. וחצה הב"ה את מלכותו לארבע רוחות העולם.

המלך התשיעי זה מלך המשיח שהוא עתיד למשול מסוף העולם ועד סופו שנ' וירד מים עד ים, וכתיב אחר אומר ואבנא רומחת לצלמא הוות לטור רב ומלאת כל ארעא.

המלך העשירי חוזרת המלוכה לבעליה מי שהיה ראשון מלך - הוא יהיה אחרון מלך שנאמ' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, וכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ. ותחזור המלוכה ליורשיה, ואז האלילים כליל יחלוף ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, וירעה את צאנו וירבצם כדכתיב אני ארעה צאני ואני ארביצם, ונראה עין בעין כמו שכתוב עין בעין יראו בשוב ה' ציון אמן:

פירושים

פר אחד

ובלילה הם נצמחין מאליהן כאלו לא נגע בהם שנאמר כי בול הרים ישאו לו. מזה תוכיח דהגדיל ה' לעשות עם הבהמה יותר מהאדם דלחדשיו יבכר והכא בכל לילה, והוא ככרם דנח דרך נס היה בפעם אחת וכדלקמן פכ"ג, וזה רמז קרא לומר מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ, דהקדים חציר לבהמה דהוא יותר נס ממה שעושה לאדם, אלא דבקרני ראם הוא יותר נס דגדל עשבים על שפתיה כמו שהביא בספר מדבר קדמות ובספר והוכיח אברהם ריש פרק ו' מה רבו מעשיך ה'.

השיבה התורה ואמרה וכו' ויבא לידי חטא ואין אתה מאריך אפיך. הנה בזוה"ק [שמיני לה ב] איתא כן דנתייעץ עם התורה ועוד איתא עם התשובה ע"ש. ומ"ש העולם שלך. כיונו לומר כמו שאמרו יאבד עולמו ותמיד חס על מעשה ידיו. ומאי דנקט ראוי לו שלא בא לעולם. ולא אמר שלא יבא, הוא ע"ד נח לו שלא נברא, דאחר שבא לזה העולם הוא אומר יאבד יום אולד בו כמ"ש איוב. ועיין בספר ולא עוד אלא דרכים אחרים.

וי"ב שעות היה היום. זה יורה יותר דבתשרי נברא העולם דבחדש הזה הוא כך אך בניסן רחוק שיהיה י"ב שעות היום, ור"א גופיה הוא האומר כך בר"ה ד"ח ע"א וב"ר.

ומ"ש שנאמר ויקם מלך חדש על מצרים. לא יכולתי לפתור מהו הכונה בזה, דהא זיל לסיפיה דקרא אשר לא ידע את יוסף. ותו דזה היה כשהתחיל השעבוד אחר שמת יוסף. ועוד מהיכן שמעינן דהיה מלך מ' שנה מלבד המ' שהיה משנה למלך, הרי כל מלך מצרים היה נקרא פרעה ומסתמא המלכות היה ירושה לבניו אחריו, דכך הוא בנימוסיהן גם כן. ומי כהחכם יודע לפרש אמיתות כונת המאמר דאנחנו לא נדע כעת.

ומ"ש דאחשורוש מלך בחצי של עולם. זה לא אתי עם ההיא דמגילה. ועיין בספר לב דוד בענין נס של פורים לערי אפריקה וכיוצא.

ומ"ש בנבוכדנצר דעל העופות משל. יש להבין מאי רבותיה דנ"ן אחר דשלמה וידבר עליהם, והשמיר יוכיח וגם רכב על הנשר הגדול ונמצא דשלט עליהם. ולזה י"ל דשלמה בחכמתו אהני ליה להשתמש בהם שמושא רבה, אך שליטה כולי האי שלא יפתח פיו העוף מבלי רשותו לא זכה כי אם נבוכדנצר, ולכך היה השפלתו להיות עם חיות ברא וז' עידנין יחלפון עלוהי מן הקצה אל הקצה. ועי' מ"ש בספר ולא עוד אלא ודוק. ושם כתב בט' העופות דמכירין בצרי עין ונבוכדנצר היה צר עין דהטמין ממונו בשביל שלא יקח אותו אויל מרודך יע"ש, וההיא היה סיבה ועילא על המלכות ויותר ניכר צרות עין שלו כשראה בהיכלו עניים ופסק מלתת.