פרקי דרבי אליעזר פרק י
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק י · >>
בחמישי ברח יונה מפני אלהים; ולמה ברח? אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר (מלכים ב יד, כה): "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת" וגו'.
- פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב"ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קוראין אותו "נביא שקר".
- פעם ג' שלחו לנינוה, דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר: אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם, עכשיו עושין תשובה והקב"ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העכומ"ז. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם; אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר (תהלים קיג, ד): "עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ", על הארץ נאמר שכבודו שם, שנאמר (ישעיהו ו, ג): "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם.
ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים לנסות את יונה. מה עשה הקב"ה, הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח בלבו ואמר: עכשיו אני יודע שדרכי מיושרה לפני. אמר להם: ארד עמכם, אמרו לו: הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה, אמר להם: אבא עמכם, ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה, שנאמר (יונה א, ג): "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ" וגו'.
פרשו מהלך יום אחד ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה, שנאמר (יונה א, ד): "וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר". ר' חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד שקוצו בידו, שנאמר (יונה א, ה): "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו" וישתחוו ויאמרו: נקרא איש אל אלהיו והיה אלהים אשר יענהו ויציל אותנו מצרה זאת הוא האלהים; וקראו איש אל אלהיו ולא הועילו.
ויונה בצרת נפשו נרדם וישן לו. בא אליו רב החובל, אמר לו: הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן? מאיזה עם אתה? אמר לו: עברי אנכי. אמר לו: והלא שמענו שאלהי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת האלהים לנו ויעשה עמנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף. אמר להם: לא אכחד מכם, כי בשבילי הצרה הזאת עליכם; שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, שנאמר (יונה א, יב): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי" וגו'.
רבי שמעון אומר: לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים והפילו גורלות עליהם ויפול הגורל על יונה, שנאמר (יונה א, ז): "וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת" וגו', מה עשו, נטלו את הכלים שבאניה והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל מאומה; רצו לחתור ביבשה ולא יכלו; מה עשו, נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלהי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה. אמר להם: בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים. מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו; לקחו אותו אצלם והים סוער עליהם; הטילוהו עד צוארו והעמיד הים מזעפו; ועוד העלו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו ומיד עמד הים מזעפו.
רבי טרפון אומר: ממונה היה אותו הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר (יונה ב, א): "וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה ", נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה. ר' מאיר אומר: מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים ומראה לו כל מה שבים ובתהומות, ועליו הכתוב אומר (תהלים צז, יא): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק" אמר לו הדג ליונה: אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן? אמר לו יונה: הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן: בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים.
- הראהו חותמו של אברהם, אמר: הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו: הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות.
- והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר (יונה ב, ו): "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי".
- והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר (יונה ב, ו): "סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי".
- והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר (יונה ב, ד): "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ".
- והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר (יונה ב, ז): "הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם".
- והראהו גיהנם, שנאמר (יונה ב, ז): "וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי".
- והראהו שאול תחתית, שנאמר (יונה ב, ב): "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי".
- והראהו היכל ה', שנאמר (יונה ב, ז): "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי", מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת.
- הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה' ובני קרח עומדים ומתפללין עליה.
אמר לו הדג: יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה. אמר יונה לדג: עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב"ה, ואמר לפניו: רבש"ע, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי – העלני; נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות – החייני, ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר: אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב"ה והשליך את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): "וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה".
ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב"ה עם יונה מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים, שנאמר (יונה ב, ט): "מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ", וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר (יונה א, טז): "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה' וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה'"; וכי זבח זבחו – והלא אין מקבלין זבח מן העכומ"ז, אלא זה הוא דם ברית שהוא כדם זבח, ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרם גירי הצדק.
פירושים
עריכהאתה עומד תחת היכל ה' התפלל ואתה נענה. נראה דלזה כיון לומר ביונה שם אך אוסיף להביט אל היכל קדשך, דאני עתה מתחתיו אזכה להוסיף לראות בתוכו ולעתות כאל ותבא אליך תפלתי אל היכל קדשך דלכך עמדתי להתפלל במקום הזה. ואולי ראוי להתבונן מה עלה בדעתו של יונה לומר דכבודו נאמר בשמים ובארץ ולא בים, דאיך הוציא מפיו דבר זה. אם לא שנאמר דכיון דטיטוס ושאר כופרים היו אומרים דאין כחו אלא בים ולא ביבשה כדי לעשות לך מנגד לאיש כסיל, אחז החבל לאידך גיסא כדי לפרסם דבכל מקום כחו וממשלתו וכמו שביטה בשפתיו אח"כ וכמפורש בתנחומא שם. פש גבן להבין איך היה קפדן כולי האי דעל מה שקראו לו הנביא דשקר יכילהו שכל דיעזוב את ה' ואנה מפניו יברח, והרי ירמיה וכמה נביאים דאמרו עליהם דהם נביא השקר ולא בשביל זה סירבו וברחו מנבואתם, ולזה ראיתי למוה"ר ולא עוד אלא שעמד בזה וכתב דברים המתיישבים על הלב דברים נכונים יע"ש.