פרדס רמונים כא יד

פרק ארבע עשרה: בשם בן כ"ב ונקרא כן מפני שיש בו כ"ב אותיות ויחסו רבי נחוניא אל התפארת וכן הסכימו המפרשים וזהו: אנקתם פסתם פספסים דיונסים והוא יוצא מברכת כהנים וזהו סדורו: י תמורתה א באי"ק א ב תמורתה ט באחס בטע ותחת ט' נ' באתב"ש נ ר תמורתה ק באבג"ד ק כ תמורתה ת באלב"ם ת ך תמורתה ת באלב"ם ותחת ת' מ' באי"ק (השם, השני) י תמורתה פ באח"ס בט"ע ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' ס' באי"ק ו תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' ת' באי"ק ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' מ' באחס בטע (השם, השלישי) ו תמורתה פ באלב"ם י תמורתה מ באתב"ש ותחת מ' ס' באי"ק ש תמורתה י באלב"ם ותחת י' פ' באח"ס בט"ע מ תמורתה ס באי"ק ר תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' י' באתב"ש ך תמורתה ת באלב"ם ותחת ת' מ' באי"ק (השם, הרביעי) י תמורתה מ באתב"ש ותחת מ' ד' באי"ק א תמורתה י באי"ק ר תמורתה ו באח"ס בט"ע: י תמורתה ט באבג"ד ותחת ט' נ' באתב"ש ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' ס' באי"ק ו תמורתה פ באתב"ש ותחת פ' י' באחס בטע ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' מ' באחס בטע ופי' המפרשים בשם זה כי לכל א' מהד' שמות הנזכר לו סגולה בפ"ע. הא' אנקת"ם הוא טוב להשמיע תפלה ופירושו שומע אנקת תמים. הב' פסת"ם הוא נותן פסת בר לצריכים מזון. הג' פספסי"ם מלשון (בראשית לז, ג) ועשה לו כתונת פסים והוא נותן בגד ללבוש. הד' דיונסי"ם והוא עושה ניסים ונפלאות. ובהם נשתמש יעאע"ה באמרו (שם כח, כ) אם יהיה אלקים עמדי ושמרני כו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. זהו צרוף מוצא השם מברכת כהנים ולא מצאנו מי שידבר בזה השם יותר: טוטרוסיא תרכוסיה וצליציה ואית דגרסי ([[וצליציה {{{2}}}|וצליציה, {{{2}}}]]) בכולם בשם י"ה באחרונה. וכן נראה כי שלשה שמות הכי ולא גריס בשם ראשון טוט"ו אלא חסר ו' שניה טוטר וכו' כדי שיהי' השם בן כ"ב כי זה השם הוא ג"כ של כ"ב אותיות ויחדו רבי נחוניא לספירת נצח ומוצאו ומקורו נעלם ממנו עד יבא מורה צדק: אדע תבב לוש העת יבו כתם תוש יוב רתו אתק אדב יהוהא זה השם יחסו רבי נחוניא לספירת הוד ומוצאו מפסוק (דברים י, כ) את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע. ועתה נסדר אותיותיו אות ראשון מתיבה ראשונה ושניה היא את. ומדלג שם יהו"ה וא' מאלהיך והוא השם האחרון. ואותיות ראשונות משאר התיבות הוא להי"ך תיר"א א' [ואח"כ בהיפוך בדילוג תיבה וקריאת תיבה ר"ל ת' מתיבה י' ו' מתיבה ח' הרי תו. ת' מתיבה ו', ע' מתיבה ד', ב' מתיבה ב', ד' מתיבה א', הרי תעבד]. ואח"כ ביושר בדילוג תיבה וקריאת תיבה הוא וב"ו ת"ד. ואח"כ הוא בהיפוך בסוף התיבות ב"ק ובשמ"ו תשב"ע. והטעם על זה הענין הוא כי שם זה רמז לג' ענפים שהם נצח הוד יסוד ע"ד שם ע"ב. והא' הוא ביושר והוא נצח רחמים. והאמצע חציו ביושר וחציו מהופך ביסוד היונק מב' צדדים חציו דין וחציו רחמים. וטעם דילוג תיבה וכו', הוא למזג הדין ברחמים שלא יהיה פירוד בינו לבין עצמו בדין וברחמים, וסופי תיבות הוא דין ולפיכך הוא בהיפוך. וזהו על דרך מה שפי' הרשב"י ע"ה בשם ע"ב כדפי' בפ"ה. וכלל השם הוא רומז בהוד. ולכן היסוד בא חציו בהפוך ולא ביושר כתפארת. מפני ששם ע"ב בחסד ורחמים והוא נוטה אל הרחמים כשמו (ורב, חסד) מטה כלפי חסד. והוד הוא דין וע"כ יסוד הוא בינוני: השם הזה ייחס אותו ר' נחוניא לספירת היסוד. ויש נוסחאות שהוא כתובה בהן ט' הויות בלבד אמנם ג' הויות שבראש השם אינו כתוב בהם. ואין נראה לנו עיקר לפי שידוע שי"ב הויות הם נגד י"ב גבולי אלכסון והם בת"ת והם ג"כ ביסוד. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ויסוד דפוס התפארת. והיה באפשר לפרש הטעם מפני כי י"ב גבולים הם י"ג תקוני דיקנא עלאה דיקנא דאריך. ודיקנא דזעיר אינו אלא ט' ולכן אין ראוי ליחס אל היסוד דאיהו דיקנא דזעיר אלא ט' הויות. אלא שלזה קשה קצת יחס ג' הויות אחרונות ובי"ה (נא בשם, הויה). ולעמוד על תוכן ענין זה צריך לעיין בספר אור יקר שחברנו. ובענין נקוד ההויות האלה יש חלוקים הרבה אבל הרשב"י נקדם בתקונים [בהקדמה ד"ט ע"ב456 ולעולם דבריו לנו לעיקר לכן נכתוב נקודו בהם: וז"ל "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ. "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע. "ידותיו "ולצלע "המשכן "השנית. וכל זה" איננו" שוה" לי". ולמפרשים ארצ"ה וישליכה"ו ארצ"ה ויה"י לנח"ש. לענין נקוד הכל אחד. "הסכת "ושמע "ישראל "היום. עיר"ה ולשרק"ה בנ"י אתונ"ו. וירא"ו אות"ה שר"י פרע"ה. "ודבש "היום "הזה "יהוה. "וירא "יושב "הארץ "הכנעני. ליהו"ה את"י ונרוממ"ה שמ"ו. "המר ימיר "והיה "הוא. וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י: ועוד כתבו המפרשים כי יהו"ה הוה"י והי"ה היה"ו ההי"ו ההו"י ששה הם נסתרים. יהו"ה הוי"ה היו"ה יוה"ה ויה"ה והה"י ששה הם נגלים. ולא ירדנו לסוף דעתם. ועוד אמרו שאין בפסוקים האלה סוד לשמות האלה אלא ששמו אותה לסימן בעלמא. וגם בזה אנו מסתפקים שהרי הפסוק הוא סודו בנקודות ההויו"ת. אמנם בנקודתם אפשר על שני פנים הויה מראשי התיבות ונקודתה מסופי התיבות או הויה מסוף התיבות ונקודתה מראש התיבות או הויה ונקודתה מראשי תיבות או מסופי התיבות. ועתה ניחד פרק בפני עצמו בביאור ההויות אלו על פי הסוד על דרך שפי' הרשב"י ע"ה קצתם: