פרדס רמונים כא טו
<< · פרדס רמונים · כא · טו · >>
פרק חמשה עשר: בפי' ההויו"ת וחילוק אותיותיו יש לנו גלוי קצת בדברי הרשב"י ע"ה בתיקונים במקומות מפוזרים ולא נעתיק לשונו הנה שלא להאריך ועוד שכמעט הוא נמנע ובלתי אפשר להיות הענין מפוזר אחד הנה ואחד הנה. ועכ"ז כאשר בא לידינו נרמז בו בלשון קצר כפי אשר נוכל: יחוס הוא הויה הא' שם בן ד' כתיקונו וכהלכתו. והשם הזה מורה על היחוד השלם והרחמים הגמורים וזהו סוד קרבן ליי' ולא אמר לאלהי' ופי' קרב"ן קירוב ויחוד שמתייחדים ד' אותיות האלה שהם ב' זכרים וב' נקבות זכר ונקבה זכר ונקבה והיינו י' עם ה' ו' עם ה' כמו שפי' בזוהר ויקרא ובתיקונים (תקונא סט) וזהו השלמות שבשם הזה המורה על סדר ההשפעה כהוגן וכשורה. ויש עוד בו רמזים רבים רמזנום בשער שם בן ד' וכן בשער השמות ואין להאריך: יההו היא הוי"ה הב'. וביאר אותה הרשב"י ע"ה בתיקונים והעתקנו לשונו בשער ח' פרק י"ג. ופי' כי לפעמים תעלה המלכות ותתייחד עם החכמה. והבינה תרד ותתייחד עם הת"ת. כענין (משלי ג, יט) יהו"ה בחכמה יסד ארץ הנה שהמלכות היא בסוד החכמה, וכן כונן שמים בתבונה כי הת"ת מתכונן ע"י הבינה. וזהו סוד יהה"ו שהה"א המתיחדת עם היו"ד היא המלכות, והה"א שעל הוא"ו היא הבינה. וזה מוכרח משני טעמים, הא' מפני שא"א להיות ה' הא' בינה שא"כ נמצאו חו"ב מתייחדים ות"ת ומלכות אין להם יחוד וזה א"א כדפי' בשער הנזכר, א"כ מוכרח שה"א ראשונה היא ברתא מלכות דאיהי לגבי אבא וכן ה' שנייה אמא לגבי ברא. והטעם הב' כי מסטרא דברא שהוא הת"ת לעולם המלכות למטה ממנו ולכן ה"א שהיא למעלה מהו' הוא הבינה ולא המלכות. והארכנו בשער הנזכר יעו"ש: יוהה היא הויה הג'. ובזה ג"כ נתבאר בתקונים מפני שדרך הזכר לנטות אל הימין ומדרך הנקבה לנטות אל השמאל הנה הוכרח מזה שהת"ת עלה דרך החסד עד החכמה והמלכות דרך הגבורה עד הבינה ונמצא שהת"ת שהוא הוא"ו מתייחד עם היו"ד שהיא החכמה וה' אחרונה שהיא המלכות מתיחדת עם ה' ראשונה שהיא הבינה וזהו יוה"ה. ואמר כי על ענין החכמה והתפארת אתמר הבן דאתמשך ממוח האב. עוד פ"א מורה על ענין שפי' בשער ח' פי"ג מענין גלות שכינתא עילאה ושכינתא תתאה דתרווייהו אתתרכו מאתרייהו ונשאר חכמה ותפארת לבדם וזהו יוה"ה שני ההי"ן מתגרשות והת"ת מסתלק אל החכמה בסוד (תהלים י, א) למה ה' תעמוד ברחוק ובסוד תבא לפני"ך תפלתינ"ו מלכות שהוא לפני הת"ת ואל תתעלם מתחינתנו ר"ל בינה דהיינו העלמה בעולם הנעלם: היוה היא הוי"ה הד'. נראה שהוא אבא נחית לגבי ברא כי כאשר ההוי"ה הוא יוה"ה מורה שנסתלק ברא ת"ת לגבי אבא חכמה אבל כאשר ההויה היו"ה מורה על האב שהוא חכמה דנחית לגבי ברא. עוד פ"א כי ו"ה איהו בסטרא דימינא וזהו ענין שם אלו"ה א"ל ו"ה ובסטרא דשמאלא אלהים דתמן ה"י דה"א דאיהי נוקבא שלטא על י' דאיהי דכורא מורה על הדין והנה בהיות השמאל שולט על הימין נמצאת ההויה שהיא היו"ה ה"י הוא דין שולט על ו"ה שהוא מצד הימין. וענין ה"י בשמאל ו"ה בימין הארכנו בביאורו בספר אור יקר בחלק שני: הויה היא ההוי"ה הה'. מורה על ברא דסליק לגבי אימא ת"ת עם הבינה שהוא ה' על ו' המורה על האם הסוככת על הבן ואבא נחית לגבי ברתא שזהו י' על ה' והנה ההוי"ה הזאת הוא הפך ההוי"ה הב' שפירשנו. כי שם היא ברתא לגבי אבא ואימא לגבי ברא, ובהוי"ה הזאת אבא לגבי ברתא וברא לגבי אימא כדפי' וזהו הוי"ה. עוד נוכל לפרשו בסוד הו"י שפי' הרשב"י ע"ה בפ' אחרי (דף, עה) וביארנוה בשער ערכי הכנויים כי ה' היא בינה ו' מורה על הת"ת שנסתלק אל הבינה ונסתלק עמו ראש הצדיק שהוא ענין משך הברכות וזהו י' והיינו הוי"ה ופירושו הו"י שנסתלק מה'. ומטעם זה כאשר רצה על תוקף הדין אמר (שמות ט, ג) הנה יד יהו"ה הוי"ה. וכן פי' הרשב"י (בתיקונים בהקדמה, דט.) בענין סוד התפילין כי ההוי"ה הזאת מורה על תוקף הדין. וי' שהיא ראש הצדיק היא מציאות הנחמד המתהוה שם והוא רמז אל מציאות היו"ד של היסוד שהוא כנגד העטרה ראש הצדיק והוא כנגד החכמה. והוכרחנו לגלל הענין שלא לצאת מהמנהג שהד' אותיות אלה מורות על ד' ספירות ידועות שהם י' חכמה ה' בינה ו' ת"ת וכו': היהו היא ההוי"ה הו'. והיא מורה על י' אבא דנחית לגבי ה' ברתא מלכות וברתא סלקא לקדמותיה והיינו ה"י ה"ו כי י"ה האמצעים הם חכמה ומלכות כדפי'. וגם היא מורה על הדין ושאין ייחוד. או נוכל לומר כי היא מורה דשמאלא שליט על ימינא ומכריעה אל צד הדין. פי' כי היו"ד הוא אל השמאל וה' אל הימין ובהיות כי השמאל שולט על הימין הוכרחו להיות ה"י קודם ו"ה ומפני תוקף כחה הופך ו"ה אל ה"ו וזהו ה"י ה"ו. והויה זו קרובה אל הוה"י שהוא מורה דין גמור כמו שנבאר. ועכ"ז אינה ממש כהוה"י כי הוה"י מהופך מראשו לסופו וזה מהופך קצתו בפני עצמו שמה שהיה י"ה נעשה ה"י ומה שהי' ו"ה נעשה ה"ו ועכ"ז עדיין ה"י שהוא עליון עולה על ה"ו שהוא למטה ממנו. לפיכך הוא מורה על הדין ולא על דין מכל וכל אלא מורה על האור החוזר מבינה כלפי חכמה ועל האור החוזר ממלכות לת"ת. אבל הוה"י מורה על הדין החוזר ממלכות עד ראש המעלות כמו שנבאר: והיה היא ההויה הז' וההויה הזאת היא הפך הקודמת בכל פרטיה והיא מורה על ימין שולט על שמאל ומהפך השמאל להיות רחמים ביושר. פי' בימין ו"ה כהלכתו והנה הו' קודם להורות שמשליט הימין על השמאל ומהפך השמאל כי מה שהי' ה"ו נעשה ו"ה. ולפי האמת נמצא ימין בשמאל ושמאל בימין לטוב כי ו"ה עניינו מקבל וי"ה עניינו משפיע. והנה י"ה הם רחמים ו"ה הם דין בסוד משפיע ומושפע, והנה עתה להיות שהימין נמזג בשמאל והשמאל בימין נרמז בסוד והי"ה. עוד נוכל לפרש אותו בדרך אחרת כי בימין הם ו"ה [בשמאל ה"י ובאמצע הוא יהו"ה כי ת"ת אמצעי כולל ימין ושמאל ונמצא צירופם והיהוהה"י. וכאשר נצרף ימין הת"ת בימין החסד יעלה סוד ההוי"ה הזאת והי"ה. ובהתייחס שמאל הת"ת אל הגבורה יעלה והה"י שהיא ההויה הט' ועוד נוסיף במקומה בע"ה: ויהה היא ההוי"ה הח'. בהויה הזאת פירוש הרשב"י ע"ה בתיקונים (תקונאיט) שהוא מורה על גלות השכינה עילאה ושכינתא תתאה ותרוייהו אתתרכו מאתריהון ואבא וברא אסתלקו. והוקשה לו שמן הראוי שיהיה יוה"ה אבא על ברא ותירץ שם הענין, ושלא להאריך לא נעתיקהו. עוד נוכל לפרש כי שתיהם נתגרשו ואבא נחית לגבייהו לנטרא להו בגלותא. וקרוב לענין זה פי' הרשב"י ע"ה בס' ר"מ (תצא דף, רעח) דאבא נחית בצדיק לנטרא לשכינתא בגלותא כו'. וא"כ נמצא ברא על אבא וזהו ויה"ה: והה"י כבר פי' בה בהוי"ה הז'. ועוד נפרש בה פ"א כי הוא מורה על הימין השולט על השמאל ו"ה שבימין שולט על ה"י שבשמאל. ועכ"ז אינו רחמים גמורים כמו והי"ה כי שם ימין שולט על השמאל ומהפך אותו ג"כ לרחמים אבל וההי מורה על ימין שולט על השמאל ועדיין השמאל כמנהגה נוהגת שהיא ה' על י' ויש בה קצת דין: ההוי היא ההוי"ה הי'. זה מורה על גלות שכינה עלאה ושכינה תתאה וברא דאסתלק לגבי אבא והיינו ה"ה (רות, א) ותלכנה שתיהם ואשתאר ו"י כדפי' הרשב"י ע"ה בהויה ח' ויה"ה. אלא שהויית ויה"ה מורה על קצת ההשפעה והרחמים בגלות דהיינו שני זכרים על שתי נקבות אלא שאין היחוד מפני שעדיין ה' ראשונה על ה' אחרונה. עוד נוכל לפרש כי נסתלק הת"ת שהוא ו' עם ראש הצדיק שהוא יו"ד אל הבינה דהיינו פי' הו"י כדפי' לעיל וכמו שנבאר בערכי הכנויים והכוונה כי ה' נשארה לבדה ובעלה נסתלק למעלה ונעשה הו"י והיינו ה' הו"י: ההיו היא ההוי"ה הי"א. זו ג"כ מורה על גלות ב' האחיות בסוד ותלכנה שתיהם כלה וחמותה ואבא וברא אסתלקו. אבל לא ו"י כאשר בהויה הקודמות אמנם נסתלק בסוד קצת הבטה והיינו י"ו כסדרן ועכ"ז עדיין השתי ההי"ן לעילא להורות על מעוט ההשפעה: הוהי הויה הזאת מורה על תוקף הדין החזק הנוקבין שלטין על דכורין בסוד אור החוזר כדפי' בשער ממטה למעלה והנה ע"י ההויה הזאת יובן ענין הכתוב (עמוס, ה) ובכל חוצות יאמרו הוו, ועניין הכתוב (יחזקאל, ב) קנים והגה והי, להורות על תוקף הדין והשבר ההווה להם מה"ו וה"י, דהיינו זאת ההוי"ה הוה"י. וכאשר יתהפך הגלגל בסוד הרחמים נאמר (תהלים, קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, ומה שהיה הוה"י חוזר להיות יהו"ה. ובכלל ההויות האלה נמצא בראש צרופם שהם ג' הוויות ג' יודין וג' ההי"ן וג' ווי"ן וג' ההי"ן כזה יי"י הה"ה וו"ו הה"ה. ומבואר בתקונא (תקוני זח, דף) כי ג' יודין הם ג' ימיניים בסוד קו החסד והם חכמה חסד נצח, וג' ההין הם ג' שמאליים בסוד קו הדין והם בינה גבורה הוד, וג' ווי"ן הם ג' אמצעיים בסוד הקו הרחמים והם כתר ת"ת יסוד, וג' ההין הם סוד נטיית ה' אחרונה מלכות אל א' מהג' קוים האלה. והענין ההוא יומתק לחיך בעיון מה שכתבנו קרוב לזה בשער שם בן ד' בפ"ד בס"ד. ודי לנו הערה בפי' ההויו"ת באותיותיהם: