ערכי לשון הקודש - פסח
ספר השרשים לרד"ק
- "אז ידלג כאיל פִּסֵּחַ" (ישעיהו לה ו), "אישׁ עור או פִּסֵּחַ" (ויקרא כא יח), "פִּסֵּחַ שׁתי רגליו" (שמואל ב ט יג), והקבוץ: "פִּסְחִים בזזו בז" (ישעיהו לג כג), והוא קל.
- והנפעל ממנו "ויפל וַיִּפָּסֵחַ" (שמואל ב ד ד), ידוע.
- ומן הענין הקרוב אליו "וּפָסַח י"י על הפתח" (שמות יב כג), כלומר ידלג על הפתח בראותו הדם ולא יבא המשחית; "וּפָסַחְתִּי עליכם" (שמות יב יג).
- ולפיכך נקרא הזבח ההוא פסח, "ואמרתם זבח פֶּסַח הוא לי"י" (שמות יב כז), בסגול הפ"א, לפי שפסח על בתי בני ישראל וקפץ עליהם ודלג. וכן "גנון והציל פָּסוֹחַ והמליט" (ישעיהו לא ו). לפי שפסח ודלג על ירושלם בבא המלאך המשחית על מחנה אשור. והקבוץ: "נתנו לַפְּסָחִים" (דברי הימים ב לה ח).
- "עד מתי אתם פּוֹסְחִים על שׁתי הסעפים" (מלכים א יח כא), שאין אתם עומדים ומתקיימים על אחת מהם אלא פוסחים ומדלגים על שתיהם.
- והפעל הכבד: "וַיְפַסְּחוּ על המזבח אשׁר עשׂה" (מלכים א יח כו). שעברו עליו כפסחים שלא היה דעתם מתישבת ומתקיימת עליו. ויונתן תרגם "ואשטתו על אנורא דעבד", כלומר היו מרקדים כמשפטם על מזבחותם. ופירוש "אשׁר עשׂה" העושה אותו לשם הבעל - אחאב או זולתו.
מחברת מנחם
- פֶּסַח
- האחד: "פֶּסַח הוא לי"י" (שמות יב יא). "וּפָסַח י"י על הפתח" (שמות יב כג). "פָּסוֹחַ והמליט" (ישעיהו לא ו). כמו חמלה.
- פִּסֵּחַ
- השני: "והוא פִּסֵּחַ שתי רגליו" (שמואל ב ט יג). "העורים וְהַפִּסְחִים" (שמואל ב ה ו). "וַיְפַסְּחוּ על המזבח" (מלכים א יח כו).
ערכי מצודת ציון
- "ויפל וַיִּפָּסֵחַ" (שמואל ב ד ד) נעשה חגר. "פִּסֵּחַ" (ישעיהו לה ו) - חגר. "עד מתי אתם פּוֹסְחִים על שתי הסעפים" (מלכים א יח כא) מדלגים ויקרא כן החגר כי בעת הלוכו נראה כדולג "וַיְפַסְּחוּ על המזבח" (מלכים א יח כו) - ודלגו.
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: פסח
הערות שוליים