ערכי לשון הקודש - אבב
- "לראות בְּאִבֵּי הנחל" (שיר השירים ו יא). הדגש לחסרון הבי"ת הכפולה, ופירושו: בעצי הנחל. וכן: "עודנו בְּאִבּוֹ לא יקטף" (איוב ח יב) - פירוש: שהגמא בעצו שעדיין אינו נקטף ייבש. ואיו לתמוה שכנה הגמא בלשון "עץ", ואף־על־פי שהוא ממין הדשא, כי כל דבר שיעלה בקנה יקרא בלשון "עץ". וכן הפשתה - "ותטמנם בפשתי העץ" (יהושע ב, א). וכן בדברי רבותינו ז"ל (חולין דף נח.): "קישות שהתליעה באביה אסורה'', כלומר: בעציה, שלא נקטפה עדיין.[* 1] "אָבִיב קלוי באש" (ויקרא ב יד).
- "בחדש הָאָבִיב" (שמות יג ד). השבולת עם הקנה שלה תיקרא אביב על שם הקנה שהוא העץ. וקרוב אני לומר שענין זה מענין אב המצטרף אל הבן, ש'אב' משרש אבה ואלו שרשם אבב, ענינם אחד. כי העץ כמו האב המוליד הענפים והפרי, ולפיכך יקרא גם הענף בן, "בן פורת יוסף" (בראשית מט, כב) "בנות צעדה עלי שור".
- ויש מפרשים "בְּאִבֵּי הנחל" (שיר השירים ו יא) הפרי, והדגש לחסרון נו"ן, ושרשו אנב בלשון ארמי "וְאִנְבֵּהּ שגיא" (דניאל ד ט). וכן בתרגום בחסרון נון, תרגום פרי: אִיבָּא.
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: אביב
הערות שוליים
- ^ [שלא נקטפה עדיין], אמר אליה המדקדק, נראה לי שאין בכל שרשי הספר הזה פירוש יותר זר מדרך ההיקש כזה. ומה שהביא ראיה מדברי רבותינו ז"ל "שהתליע באביה", נראה לי כי אינה ראיה גמורה, כי בעל הערוך מפרש באיביה: בקרקע שהיא מגדלת שם. וכן משמע פירוש רש"י בפרק כל הכלים (שבת קכה:) עיי"ש. ועוד יותר קשה לי שכלל עם זה "בחדש האביב" (שמות יג, יד), ולפי פירושו יהיה פתרון בחדש האביב חדש העץ או הצמח, ולפי דעת כל המפרשים אינו אלא לשון בִּכּוּר. וכן תרגם אונקלוס "בירחא אביבא", שהוא לשון בִּכּוּר. וכן יונתן תרגם "כבכורה בתאנה בראשיתה" (הושע ט, י) "כְּבִכּוּרָה בְתֵינָתָא [דִי] בַאֲוַל מְאַבְּבָא". פירוש מבכרת.