ערוך השולחן יורה דעה סו

קיצור דרך: AHS:YD066

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט · העתיד
צפייה במהדורה המקורית להגהה ולהורדה

<< | ערוך השולחן · יורה דעה · סימן סו | >>

סימן זה בטור יורה דעה · שולחן ערוך · לבוש · שולחן ערוך הרב

דיני דם ודם ביצים ודם דגים ודם אדם
ובו ל"ו סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו

סימן סו סעיף א

כתב הרמב"ם ריש פ"ו ממאכלות אסורות האוכל כזית מן הדם, במזיד חייב כרת בשוגג מביא חטאת קבועה, ודבר מפורש בתורה שאינו חייב אלא על דם בהמה וחיה ועוף בלבד בין טמאין בין טהורין, שנאמר (ויקרא ז , כו): "וְכָל-דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה" , וחיה בכלל בהמה שנאמר (דברים יד , ד-ה): "זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלו שׁוֹר וגו' אַיָּל וּצְבִי וגו'". אבל דם דגים וחגבים ושקצים ורמשים ודם האדם אין חייבין עליו משום דם וכו'. עכ"ל. (בכיסוי הדם מפורש כרת בדם חיה, וצ"ע):

סימן סו סעיף ב

ומתבאר מדבריו דאף שהדם הוא משקה ואינו בכלל אוכל לטומאה, כמו שכתב בעצמו בבפ"א מאבות הטומאה, ומשנה מפורשת היא בפ"ח דעדויות ע"ש, מ"מ לענין שיעור שתיה להתחייב כרת דינו בכזית כמו באכילה. ונ"ל הטעם, דכיון דרחמנא אפקה לדם בלשון אכילה, נהי דשתיה בכלל אכילה כמבואר בכמה מקומות בש"ס בבלי וירושלמי, מ"מ השיעור הוא בשתיה כמו באכילה מהאי טעמא גופה, מדאפקיה בלשון אכילה וסתם אכילה בכזית, וכן מפורש בגמרא (כריתות כב. דשיעור דם הוה בכזית ע"ש. ודוחק לומר דהרמב"ם והגמרא שם מיירי בדם קרוש וכדאמרינן (חולין קכ. הקפה את הדם ואכלו חייב, דכל כי האי הו"ל לפרש:

סימן סו סעיף ג

ועוד דמנ"ל לחייבו ברביעית, ורק באיסורי נזיר שהתורה כתבה לשון שתיה (במדבר ו , ג): "וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה" קיי"ל דהשיעור הוא ברביעית, אבל כל האיסורים שהוציאה התורה בלשון אכילה, נהי דשתיה בכלל ג"כ מ"מ השיעור אי אפשר לשנות, וראיה לזה דגם בתרומה שנינו בתוספתא תרומות פ"ז דכשם שאכילה בכזית כך שתיה בכזית, וכן פסק הרמב"ם בפ"י מתרומות ע"ש, והטעם ברור משום דתרומה הוציאה תורה בלשון אכילה, ורק בנזיר יש חילוק כמ"ש, וכן גבי יום הכיפורים משום דלא כתיב ביה לשון אכילה, וא"כ בכל איסורי מאכלות הדין כן:

סימן סו סעיף ד

וכן משמע להדיא מלשונו בריש פרק י"ד שם שכתב כל איסורי מאכלות שבתורה שיעורן בכזית וכו', ולא חילק בין אכילה לשתיה. וזה שכתב שם בדין ט' דאם שתה מן הדם מעט מעט, אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין וכו'. עכ"ל. אין הכוונה דהשיעור הוא ברביעית, אלא דהשיעור הוא בכזית, אך לענין הפסק דבאכילה החיוב הוא בכדי אכילת פרס ובשתיה הוא בכדי שתיית רביעית, דכן הוא שיטת הרמב"ם ז"ל כידוע. ועוד ראיה ממה שכתב שם בדין ד', כזית חלב וכו' שהניחו בחמה ונתמעט, האוכלו פטור. עכ"ל. אבל בשיש כזית חייב אע"ג דנמחה בחמה ונעשה משקה, וכדאמרינן בחולין שם 'נפש' לרבות את השותה, מ"מ החיוב הוא כמו באכילה. ובעיקר הדבר באיסור דם נ"ל דאין חילוק בין רביעית לכזית, דכך אמרו חז"ל (שבת עז. דדם רביעית כשיקרש יעמוד על כזית ע"ש, הרי דשיעור אחד הוא. (ואולי מפני זה איתא בסוף פי"ד דיבמות אבל דם דעד דאיכא רביעית, ע"ש דמשמע דצריך רביעית, ואי אפשר לומר כן, אך מפני ששיעור אחד הוא ובטומאה צריך דווקא רביעית והש"ס לא מיירי שם בפרטי איסורים לכן נקטה לשון זה, ודברי המהרש"א שם צ"ע):