פתיחת התפריט הראשי

מ"ב סדר אצילות בקיצור מופלג למוהרח"ועריכה

פרק אעריכה

ראשונה הוא האין סוף ב"ה, מקיף את כל העולמות וגם הוא מוקף מהם ומתלבש בתוכם עד סוף עולם האצילות. ואינו נוגע ודבוק זולתי בעולם אצילות לבד ולא בבי"ע, ולכן משם ולמטה ישתנה מהותם ויקראו בי"ע. אך בחי' המקיף דבוק ונוגע בכל הד' -- אצילות בריאה יצירה עשיה.

ותחלה משתלשל ממנו באמצעתו אדם קדמון הנזכר בתיקונים תיקון ע' דף קל"ב. ובבחי' היותו שניות לאין סוף נקרא "אדם דבריאה" עם שהוא קודם אצילות. גם נרמז אדם זה בפרשת פקודי דף רס"ח במאמר אר"ש ארימית ידי בצלותין לעילא כו' טי"ת היכלין כו' כולהו איקרון אין סוף , עכ"ל. כי זה האדם כלול מי' ספירות וכולן נקרא "אין סוף" בערך עולם האצילות שלמטה הימנו. וזה האדם קדמון נחלק לאלפים ולרבבות עולמות, ותחלת התחלקותו הם ד' עולמות הנקרא "ראיה שמיעה ריחא דיבור" הנזכר בתיקונים תיקון ע' דף קכ"א. ומהם מתחלקים עולמות לאין קץ, וכל אלו הבחינות נרמזו במאמר פקודי הנז"ל למבין. וזה האדם נרמז בקוצו של יו"ד דשם הוי"ה, כי הוא בחינת הכתר של כללות העולמות.

ואור אין סוף, בכח התלבשותו בחכמה דאדם קדמון זה, האציל תחתיו עולם האצילות. וזהו סוד "כולם בחכמה עשית". וחכמה הנ"ל נתלבשה במלכות דאדם קדמון, וזה המלכות ירדה ונתלבשה בסוד ז"ס שלה תוך י' ספירות דעולם האצילות והיה זה כדי לקשר אדם קדמון בעולם האצילות. ועל דרך זה בכל עולם ועולם כמ"ש בע"ה. וראש זו המלכות (שהם ג' ראשונות שבה) נשארו במקומם. וז' תחתונות (שהם גופא דילה של ז' ימי בראשית) הם נתלבשו בי' ספירות דאצילות. וזה הבחי' נקרא "עתיק יומין", שהם ז' ימים, העתיקן מן מלכות דאדם קדמון. והז' תחתונות נחלקים לי' ספירות; כי ראשונה כלולה מג' על דרך היכל ק"ק שכולל ג'. וזה העתיק נעשה נשמה לאריך אנפין שהוא כתר דאצילות וגם הוא מתפשט בט' ספירות אחרות דאצילות. ואור אין סוף תוך (אדם קדמון דאדם קדמון) תוך העתיק ואריך אנפין מלביש לז' תחתונות לזה העתיק.

וחכמה ובינה דאצילות מלבישים לאריך אנפין -- הז' תחתונות שלו לבדו (בהתפשטותם בז"א) -- על דרך הנ"ל, ונקראו אבא ואמא.

וזעיר אנפין, הוא ו"ס דאצילות, מלביש לאבא ואמא את ז' תחתונות שלהן. וכל קצה הוא צורת ו', הם ו' קצוות, ו' פעמים ו' גימטריה אל"ה, ובהם מתלבש הבינה הנקרא מ"י, ונעשה אלהים. מ"י בר"א אל"ה.

ונוקבא דז"א -- הוא המלכות דאצילות -- מלבשת להז"א ז' תחתונות שלו בסוד "נקבה תסובב גבר". ובעת הזווג שוה היא אליו פנים בפנים. ודי בזה.

הרי כשנעריך בדיעה יתירה נמצא היות כל קומת מלכות שיעור ספירה אחת לבד בערך כללות כל עולם האצילות. וזעיר אנפין יהיה ו' קצוות של כללות, עם שהוא בעצמו י' ספירות. ואבא ואמא גבוהים ממנו. וראש הכתר גבוה מעליהם. האמנם רגלי כולן שוין עד סוף האצילות -- רגלי עתיק, ורגלי אריך אנפין, ורגלי אבא ואמא, ורגלי זו"ן -- כולן שוין. אכן יתפרדו בראשם זה למעלה מזה באופן כי יהיו כולם מלובשים זה מלבוש לזה וזה מלבוש לזה.

והעתיק (שהוא מלכות דאדם קדמון) ובתוכו חכמה דאדם קדמון (בסוד ה' בחכמה יסד ארץ) ובתוכו האין סוף עצמו -- כל ג' אלו מתלבשים תוך האצילות. וזה נרמז באדרא האזינו דף רפ"ח וז"ל: כד אתתקן אפיק ט' נהורין דלהטין מיניה מתיקונוי ואינון נהורין מיניה מנהרן ומתלהטן ואזלין ומתפשטים לכל עיבר כבוצינא דמתפשטין מיניה נהורין לכל עיבר ואינון נהורין דמתפשטין כד יקרבון למנדע לון לא שכיח אלא בוצינא בלחודוי כך הוא ע"ק בוצינא עילאה סתימא דכל סתימין ולא אשתכחא בר אינון נהורין דאתפשטן דמתגליין וטמירין ואינון איקרון שמא קדישא ובג"ד כלא חד . באופן כי אין ניכר מכל אחד מהם כי אם הראשים, אכן גופם מתלבשים אלו תוך אלו ואינם ניכרים רק בחינת ראשיהם. לכן יכנום באדרא האזינו בבחינת הראשים. ודי למבין:


והנה כל הי' ספירות דאצילות נחלקים לה' פרצופים -- כתר חכמה בינה זכר ונקבה; כל אחד כלול מרמ"ח אברים. והם בחינת ד' אותיות הוי"ה הכולל עולם אצילות לבדו, ועם קוצו של י' -- הרי הם ה' פרצופים. אכן בערך ההוי"ה הכולל כל העולמות כנ"ל נמצא כי אדם קדמון קוצו של י', וי' ספירות דאצילות הם יו"ד דהוי"ה הנרמזת בחכמה, והוא אצילות כנודע.

ואח"ז נשלם חוט האין סוף בבחינת פנימיותו הנ"ל, ואז נתעבה האור ונעשה שם מסך, ודרך המסך ירדה שם המלכות דאצילות, ז' תחתונות שבה, והיתה ראש לשועלים -- לי' ספירות דבריאה. וכל זה אחר התעבותה והתלבשותה דרך מסך הנ"ל. גם הבינה דאצילות, נתלבשה אור ז' תחתונות שלה במלכות דאצילות וירדה דרך המסך ונתלבשה בי' ספירות דבריאה. וזהו סוד "בינה מקננה בכורסייא". ואלו הז' תחתונות דמלכות נתהוו לעתיק יומין דבריאה, ועתיק יומין דבריאה באריך אנפין דבריאה, וכו' על סדר הנ"ל באצילות. וגם הוא ה' פרצופים דבריאה. וכולם בחינת ה' דהוי"ה הכוללת כל העולמות.

ואח"כ נפרש מסך ב' וירדו ז' תחתונות דמלכות דבריאה (ובתוכם מתלבשת אור ו' קצוות דז' תחתונות דאצילות) ונתהווה בחי' עתיק יומין דיצירה. וזהו סוד "ז"א מקנן ביצירה". וזה העתיק מתלבש באריך אנפין דיצירה כו' על דרך הנזכר בבריאה כנ"ל, וגם הוא ה' פרצופים דיצירה, וכולם בחינת ו' דהוי"ה הכוללת כל העולמות.

ואח"כ ירדו ז' תחתונות דמלכות דיצירה (ובתוכם מלכות לבדה דאצילות), מתלבשת (נ"א היא לבדה מתלבשת) תוך אריך אנפין דעשיה (וגם זה דרך מסך שבין יצירה לעשיה. וזהו סוד "מלכות מקננא באופן"), ונקרא עתיק יומין, ומתלבשת תוך אריך אנפין דעשיה, והכל על דרך הנ"ל ביצירה. וגם הם ה' פרצופים וכולם בחינת ה' תחתונה דהוי"ה הכוללת כל העולמות:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק בעריכה

אמנם דע כי כל בחינת ה' פרצופים שבכל עולם ועולם הנ"ל, הנה כל א' כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידין, וצריך המעיין לחקור על ניתוח אברים שבכל פרצוף ופרצוף איך יפגשו אבר פרצוף זה באבר פרצוף המלבשת אותו, כי אין עומדים כל הפרצופים בשוה ובקומה א'. נמצא כי ראש המלכות דעשיה נפגשה בתחתית העקב דאדם קדמון, וכן על דרך זה בכל שאר הבחינות, לא יכילם העין כ"א נגולו כספר השמים. וכפי דבוק זה האבר שבזה הפרצוף באבר הפרצוף שכנגדו לפעמים יפגשו עין בחוטם ואזן בעקב וכיוצא בזה לאין קץ.

וזהו ענין חכמת הצירוף כ"ב אותיות א"ב, אל"ף עם כולם וכולם עם אל"ף, וכיוצא בשאר האותיות, והם הם גורמים השינוי שאין לך יום שדומה לחבירו ואין צדיק דומה לחבירו ואין בריה דומה לחבירתה וכל הנבראים כולם לצורך גבוה, כי אין יניקת כולם שוה, אף לא תיקון כולם שוה. ותתקן החלבנה בקטורת מה שלא תתקן הלבונה. לכן היה צריך באלו העולמות טוב ורע ובינוני, ובכ"א מינים לאין קץ.

והנה אלו הה' פרצופים של עולם האצילות נתבארו באדרא רבא ובאדרא זוטא, וזהו סוד "בהבראם - בה' בראם", כי כל הנבראים היו בחינת ה' פרצופים; הן באצילות הן בבי"ע. וזהו סוד ה' זעירא, כי כולם יצאו מה' זעירא דמלכות דאדם קדמון (אחר שנתמעטה) [אחר שנתפשטה] בסוד ז' תחתונות שלה לבד ואז היתה ראש להם כנ"ל, לכן נרמזו בה' זעירא.

והנה הי' ספירות דאצילות, להיותם לבושים למלכות דאדם קדמון, התחילו בהם הסיגים, ונרמזו באלה המלכים הנזכר בראש אדרא רבא, כי כולם בני מלכים הם, בראשית ברא אלהים (שהיא מלכות דאדם קדמון הנקראת אלהים ומכחה נבראו שמים וארץ דאצילות). ומתחלה לא נתקנו עד שיצא הדר מלך הח' (ממ"ה סא"א) שם הוי"ה הוא תולדות היסוד דאדם קדמון, מילה שניתנה בח', והוא הדרת פני [נ"א פנים] זקן. והוליד טיפת הלובן הנקרא חסדים והטיל במ"ן דמלכות שבו (נ"א מ"ד במ"ן במל' שבה) שהוא טיפת אודם ארץ אדום, וכדין עלמין אתתקנו, שהם ז' מלכים הכוללים הי' ספירות דאצילות, כי ראשון כולל ג"ר. וכדין עלמא אתבסם בזווג יסוד ומלכות דאדם קדמון. וזהו ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים -- שיתף רחמים בדין, ואז נתקן האצילות.

גם המלכות עצמה דאדם קדמון, שהיא ראשית דאצילות והיא עתיק יומין, נתקנה טיפת אודם שלה (היינו אור ז' תחתונות שלה המתלבשת בי' ספירות דאצילות) ועליה נאמר באדרא רבא דף קל"ה ע"א כל רישא דעמא דלא אתתקן איהו בקדמיתא -- לית עמא מתתקן , ואין הכוונה ח"ו עליה עצמה, רק על הארת ז' תחתונות שבה המתלבשים בי' ספירות דאצילות, אך עצמות ממש ז' תחתונות שבה נשארו למעלה במקומו, רק ניצוצי אורם הם היורדין להתלבש באצילות ונקראים "רישא דעמא". ולכן נקרא אנ"י ונקרא אי"ן, ודא מלכות דאדם קדמון וכתר דאצילות. והבין. וז"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ובג"כ אקרי עתיקא קדישא אין דבי תליא אי"ן, בגין דהאי חכמתא סתימאה (אקרי אי"ן דביה תליא) דביה מתפרש תלת זמנין כו' , שהוא חכמה דאדם קדמון המתלבש' בעתיקא שהוא כתר דאצילות ואז נקרא אי"ן.

הרי אם ירצה המעיין להעמיק בדברינו אלה יסתכל היות אין סוף פנימיות לעולמות ומקיף כל העולמות, ורגלי קומת אדם קדמון המלביש את אין סוף מבריח עד סיום כל העולמות אבי"ע. ואצילות לבוש לז' תחתונות דמלכות שבו. וכל בריאה לבוש לז' תחתונות דמלכות דאצילות. וכל היצירה לבוש לז' תחתונות דבריאה. וכל עשיה לבוש לז' תחתונות דמלכות דיצירה. והיה (נ"א כי) עקביים דאדם קדמון מתלבשים בי' ספירות דעשיה. וכ"א כלולה מק' -- הרי אלף יומין דחול, כי שם הקלי' כולם. ובהשתלם להזדכך ולהתברר האור מעולם העשיה שהוא יסוד יעקב -- י' עקב, כי הם עשר ניצוצי אורה הניתנין בעקב (שהוא עולם העשיה), כי אז "בעקבא משיחא" -- היא אדם קדמון, "חוצפא יסגא".

ואח"כ יעמדו רגליו על הר הזתים דכתיב ועמדו רגליו וגו' וישתלם קומתו, ועליו נאמר "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד". "ישכיל" מעשיה, בסוד "ונחמד העץ להשכיל", עץ הדעת. "ירום" מיצירה. "ונשא" מבריאה. "וגבה" מאצילות. "מא"ד" -- אותיות אדם, הוא אדם קדמון. אז יבוא משיח בע"ה ומחת לצלמא על רגלוהי, הם הקליפות שכנגד ג' עולם בי"ע. כי על האצילות נאמר "אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן", והבריאה היא רישא דדהבא כי היא בחינת "זהב מצפון זהב יאתה", שהיא בינה עלמא דאתכסיא המתלבשת ומקננת בבריאה כנ"ל, וקליפה דיצירה כסף ונחושת. וקליפה דעשיה פרזלא וחספא. והאבן -- מלכות האחרונה שבכל העולם -- הוא עקב אדם קדמון. ואתה תשופנו עקב. בהאי אבן רצוץ מוחא דנחש ומחת לצלמא על רגלוהי שבעשיה.

ואז שמים דעשיה וארץ דעשיה נאמר עליהם "שמים כעשן כו' והארץ כבגד תבלה", כי בהגלות רגלי אדם קדמון על הר הזתים אשר בתוכם האין סוף מתלבש כנ"ל, ואז יהיה "אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור ז' הימים" הראשונים, ז' תחתונות דמלכות דאדם קדמון כנ"ל הנקרא עתיק יומין דאצילות:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק געריכה

כלל העולה - כי האין סוף הוא נשמה לנשמה, והאציל ממנו אדם אחד הכולל כל העולמות כולם, שבחינת עצמות שבו (שהם בחינת נפש רוח נשמה חיה יחידה) נקרא "אדם קדמון". ובחינת הגוף שבו הוא עולם האצילות. ובחינת המלבושים הם ג' עולמות -- בריאה יצירה עשיה -- שאינם רק עולם א' לבדו, והוא לבוש האצילות כולו, שבין שלשתם אינם רק י' ספירות דוגמת י' ספירות דאצילות הנקרא גוף. וכן משמע בתיקונים דף י"ח אימא בג"ס עילאין מקננא בבריאה .

וכבר ידעת ברעיא מהימנא פר' בא דף מ"ב (ח"ב מב, ב) כי הי' ספירות דאצילות נקרא "מאנין", ר"ל אברי הגוף; כי הגוף, שהם הכלים, שם נגלו באצילות ולא יותר למעלה כנודע. וכבר ידעת כי הנרנח"י אינם מתלבשים בגוף זולת ע"י אמצעית מלבוש זך לכ"א מהם. והכל נקרא "עצמות" כי כן אדם קדמון שהוא בחי' כל העצמות יש לו גוף זך שבו מתלבש עצמותו כדי להתלבש אח"כ בגוף האמיתי שהוא אצילות. לכן אפי' הכלים דאדם קדמון נקרא "עצמות". וכמו שהעצמות, מלבד היות עקריותו בפנימיות הגוף -- עם כל זה משלח פארות מאורו בכל איברי הגוף, מבית ומחוץ ובתוך עובים, להמשיך בו חיות -- כן אדם קדמון מאיר עצמותו בכל איברי הגוף דאצילות ואותו אור נקרא "אין סוף" בערך האצילות ונקרא "עילת העילות" של האצילות. אך במלבושים אין אור עצמות מתגלה. לכן בי"ע אינם מבחי' אלהות אלא נקרא נבראים נוצרים נעשים.

וכעד"ז באדם קדמון שנעשה בחי' גוף אל האין סוף הזה העליון -- אור אין סוף מתגלה בו אך לא במלבוש ‏[1] שהם י' ספירות דאצילות, כי האין סוף הנגלה בי' ספירות דאצילות הוא הנקרא אדם קדמון כנ"ל. אמנם אחרי התלבשות אין-סוף-עליון באדם קדמון בחכמה שבו -- שאז מאיר על ידו בי' ספירות דאצילות. וזה אומרו "כולם בחכמה עשית". וזה אומרו "עשית", כי הי' ספירות דאצילות הם בחינת עשיה אל האין-סוף-העליון, כי הם מלבושים כנ"ל. וכן על דרך זה אדם קדמון, כדי להאיר במלבושיו (שהם בי"ע) מתלבש בבינה דאצילות ועל ידה מאיר בבריאה כמ"ש אימא מקננא בכרסייא .

וכ"ז שאמרנו תדע מהקדמה ב' של מרכבת יחזקאל. וחוץ לאלו המלבושים (שהם בריאה יצירה עשיה) הם הקליפות. ולכן תראה שאפילו הקליפות שכנגד האצילות אינם שם אלא בבריאה כנודע אצלינו. נמצא כי אף שנאמר כי אצילות הוא גוף דאדם קדמון, הנה האור שמאיר האדם קדמון בגוף הזה נקרא נר"ן של אצילות ובתוך כולם מתלבש האור עצמו דאדם קדמון. וכן עד"ז באדם קדמון נגד אין-סוף-העליון. וכן על דרך זה בבי"ע נגד אצילות הנקרא גוף. וז"ש בתיקונים ובס' הזוהר דכורסייא (דאיהו אמא) כגופא לגבי שכינתא דאצילות. נמצא כי הקליפות יהיה לבושים באצילות בכללות עם היות שבפרטות יש גוף באצילות עצמו ובי"ע הם לבושים אליו.

והנה כל בחינת הכלים של כל העולמות יש בהם חיצוניות ופנימיות. וכבר הודעתיך איך כל העולמות אלו -- זה נעשה גוף לזה וזה לזה. ונמצא כי כל העולמות כולם כאחד, אפילו אדם קדמון -- כל הכלים שלהם יש בהם בחי' פנימיות וחיצוניות. ודע כי כל בחי' זו"ן שיש בעולמות כולם נקרא ז"ק [נ"א ו"ק] של גוף של אותו עולם, כי כן יצאו בעת אצילות הראשון שנאצלו חסרים ג' ראשונות לז"א וט' ראשונות לנוקבא. ואלו הב' צריכים ג' זמנים (שהם עיבור יניקה ומוחין) להשלימם. נמצא כי כל עולם ועולם אינם צריכים עיבור יניקה ומוחין, רק זו"ן של אותו עולם בערך אריך אנפין ואבא ואמא של אותו העולם, שהם שלימים כפי אותו עולם. אמנם בבחי' הכלל יהיה כל הה' פרצופים שבאותו עולם נקרא "זכר ונוקבא" אל עולם שלמעלה ממנו ויהיו חסרי מוחין בבחי' הכלל כנ"ל. והבן זה היטב.

נמצא כיון שיש ב' בחינות בכל מיני כלים שהם חיצוניות ופנימיות -- א"כ מוכרח הוא שיהיה עיבור-יניקה-מוחין בכלים חיצוניים ועיבור-יניקה-מוחין בכלים פנימיים. הנה בר"ה בתחילה נעשה כלים פנימים אך בקבלת שבת ובתפלה של שאר ימי החול תחילה נתקן מוחין כלים חיצוניים (ואח"כ) ומוחין פנימים. ולכן כשתעיין בספרינו אל תתמה אם פעמים יראה שכבר יש מוחין ופעמים נראה שהם עדיין ביניקה וכיוצא בזה, כי זה בפנימיות וזה בחיצוניות. ועיין לעיל איך כל פנימיות נקרא מוחא בערך חיצוניות הנקרא גופא:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל

  1. ^ נ"א מוסיפים "האין-סוף-העליון"