פתיחת התפריט הראשי

עץ חיים - שער אעריכה

ענף א - תכלית הכוונה של בריאת העולמותעריכה

בענין תכלית הכוונה של בריאת העולמות נבאר עתה ב' חקירות שנתעסקו בהם המקובלים:

( א ) החקירה הראשונה הוא מה שחקרו חכמים ראשונים ואחרונים לדעת סיבת בריאת העולמות, לאיזה סיבה היתה. ונמנו וגמרו וגזרו אומר כי סיבת הדבר היה לפי שהנה הוא יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ובכל שמותיו של גדולה ומעלה וכבוד, ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה, לא היה כביכול נקרא שלם - לא בפעולותיו ולא בשמותיו וכינויו. כי הנה השם הגדול שהוא בן ד' אותיות הוי"ה נקרא כן על הוראות הוויותו הנצחית וקיומו לעד --היה הוה ויהיה-- טרם הבריאה, ובזמן קיום הבריאה, ואחרי התהפכו אל מה שהיה. ואם לא נבראו העולמות וכל אשר בהם לא יוכל ליראות אמיתת הוראת הויתו יתברך הנצחית בעבר והוה ועתיד, ולא יהיה נקרא בשם הוי"ה כנ"ל. וכן שם אדנו"ת נקרא כן על הוראת אדנות. היות לו עבדים והוא אדון עליהם. ואם לא היה לו נבראים לא יוכל ליקרא בשם אדון. ועד"ז בשאר שמות כולם. וכן בענין הכנויים כגון רחום וחנון ארך אפים -- לא יקרא על שמם זולת בהיות נבראים בעולם שיקראו לו ארך אפים וכיוצא בזה בשאר הכינוים כולם. אמנם בהיות העולמות נבראים אז יצאו פעולותיו וכוחותיו יתברך לידי פועל ויהיה נקרא שלם בכל מיני פעולותיו וכחותיו, וגם יהיה שלם בכל השמות וכינוים בלתי שום חסרון כלל ח"ו.

וענין טעם זה נתבאר היטב בספר הזהר פר' פנחס (דרנ"ז ע"ב) וז"ל:   פקודא תליסר וכו' דא ק"ש ואית למנדע דאיהו אקרי חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וכו' אלא קודם דברא עלמא אתקרי בכל אילין דרגין ע"ש בריין דהוו עתידין להבראות, דאי לאו הויין בריין בעלמא אמאי אתקרי רחום דיין אלא ע"ש בריין דעתידין וכולי .    ובפרשת בא (דף מ"ב) וז"ל:   דאי לא אתפשט נהוריה על כל בריין איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו :


( ב ) החקירה ב היא קרובה אל שאלת מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור במס' חגיגה פ' אין דורשין. והנה להיות השאלה זו עמוקה מאד אשר כמעט מסתכן האדם בהעמיק הסתכלותו בחקירה זו וענינו (כאשר הזכירו חז"ל במשנה הנ"ל כל המסתכל בד' דברים אלו ראוי לו שלא בא לעולם [מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם]) ועל כן לא נוכל להרחיב ולהעמיק בחקירתם; אמנם נבאר בע"ה ראשי פרקים כמציץ מן החרכים, בלתי הסתכלות, בדברים העמוקים, והמשכיל על דברינו אלה ימצא טוב טעם ודעת אם יבינהו.

והנה ענין החקירה הזאת אשר שואלים למה בריאת עוה"ז היה בזמן שהיה, ולא קודם או אח"כ. ולכן צריך שתדע את אשר נבאר בחיבורינו. והוא כי הנה נודע כי האור העליון למעלה למעלה עד אין קץ הנקרא אין סוף‏[1] -- שמו מוכיח עליו שאין בו שום תפיסה, לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר. והוא מופשט ומובדל מכל מחשבות. והוא קודם אל כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים, ולא היה בו זמן התחלה וראשית, כי תמיד הוא נמצא וקיים לעד, ואין בו ראש וסוף כלל.

והנה מן האין סוף נשתלשל אח"כ מציאות המאור הגדול הנקרא אדם קדמון לכל הקדומים כמ"ש בענף ג'. ואח"כ נשתלשלו ממנו האורות הנתלין באדם קדמון, הנה הם אורות רבים היוצאים מתוכו ומאירין חוצה לו; מהם תלויין ממוחו, ומהם מגולגלתא, ומהם מעיניו, ומהם מאזניו, ומהם מחוטמו, ומהם מפיו, ומהם ממצחו, חוצה לו, ומהם סביבות גופו (שהוא בחי' ז' תחתונים שלו). ובסביבותיהם אורות רבים מאירים, ונתלים בהם, הנקרא עולם הנקודים. ואח"כ נשתלשלו ממנו ד' עולמות אבי"ע הידועים ומפורסמים כנזכר בזוהר ובתיקונים.

ואמנם אצילות אדם קדמון הזה -- ומכל שכן שאר עולמות שתחתיו כנ"ל -- היה להם ראש וסוף והיה להם זמן התחלת הויותן ואצילותן; משא"כ באין סוף הנ"ל. והנה מן העת וזמן אשר התחיל התפשטות והשתלשלות האורות והעולמות הנ"ל - מאז התחיל הויות הנבראים כולם, זה אח"ז, עד שבא הדבר אל המציאות אשר הוא עתה. וכפי סדר ההתפשטות וההשתלשלות כסדר הזמנים זה אח"ז-- כך נעשה, ולא היה אפשר להקדים או לאחר בריאת עוה"ז, כי כל עולם ועולם נברא אחר בריאת עולם שלמעלה ממנו וכל העולמות היו נבראים ומתפשטים ומשתלשלים והולכים זה תחת זה בזמנים שונים ומאוחרים זא"ז עד שהגיע זמן בריאת עוה"ז ואז נברא בזמן הראוי לו אחר בריאת העולמות העליונים אשר עליו. ודי בזה כי לא נוכל להרחיב ולהעמיק ביאור זה הענין ככל הצורך, ואיך, וכמה, ומתי:

הערותעריכה

  1. ^ ראו: ביאור:ביאור המושג אין סוף -- ויקיעורך


ענף ב - ענין אין סוף ב"העריכה

בענין אין סוף ב"ה. איך היה התחלת אצילות העולמות הנאצלים ממנו, וגם חקירה גדולה ומחלוקת עצום -- נחלקו בו כל המקובלים כולם. כי יש מי שכתב כי הי' ספירות הם כסדר י' מדריגות זו אח"ז וזו למטה מזו; ויש מי שכתב כי סדר עמידתן דרך קוים: ימין ושמאל ואמצע, והם ג' ספירות חח"ן [=חכמה, חסד, נצח] זו ע"ג זו בקו ימין, וג' ספירות בג"ה [=בינה, גבורה, הוד] זו ע"ג זו בקו שמאל, וד' ספירות כתי"ם [=כתר, תפארת, יסוד, מלכות] זו ע"ג זו בקו האמצעי. ורבים יחכמו ויאמרו כי הם בצורת גלגלים עגולים זה תוך זה וזה מקיף וסובב לזה.

והנה מי שיסתכל בדברי רשב"י בס' הזוהר והתיקונים וכן בספר הבהיר (לר' נחוניא בן הקנה) ימצא בדבריהם מאמרים שונים ומחולפים, נוטים לכאן ולכאן. והמקובלים האחרונים (נבוכו בזה) נלאו יותר לחקור ולא יכלו, כי קושיא גדולה וחזקה הולכת ומסערת עליהם באמרם מאחר שהאין סוף שוה בכל בחי' השוואה גמורה לא יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור כי כל הכינויים האלו מורים הם היות קצבה וגבול ותחום ומדה באור אין סוף העליון ח"ו. וכן נודע שאור אין סוף נוקב ועובר בעובי כל ספי' וספי' ומלגאו כל ספי' וספי' ואסחר לון מלבר לכל ספי' וספי' כנזכר בספר הזוהר (פ' בהר בר"מ דק"ט) וז"ל: אנת נשמה לנשמה כולי . ובפ' פנחס (דף רכ"ה ורכ"ו). וכן בהקדמת התיקונים (דף ד) וז"ל:   ולעילא על כלא עלת על כל העלות לית אלהא עליה ולא תחותיה ולא לד' סטרי עלמא והוא ממלא כל עלמין ואסחר לון מכל סטרא כו' .    ואם כן, מאחר שכל הי' ספירות קרובות בהשוואה אל האין סוף וכולם מקבלים ממנו אור בעצמו -- א"כ מה הפרש בין זה לזה ובמה תתעלה כל ספי' מחברתה כיון שמדרגות כולם שוים כנ"ל? (מבו"ש ש"א ח"א פ"ד).

והנה האמת הוא שאלו ואלו דברי אלהים חיים, וכולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. אמנם ההפרש שבין ב' הסברות הנ"ל: אם הם כסדרן - י' מדרגות זו למעלה מזו, אם הם בדרך קוים. זה הענין יתבאר לקמן בעז"ה בענין עולם הנקודים איך קודם תיקונם היו כסדרן זה למעלה מזה אבל אחר התיקון היו כסברא האחרת והיו בציור ג' קוים כנ"ל. ואמנם ההפרש שיש בין ב' הסברות (אם הם בדרך קוים או בעגולים זה תוך זה) נבאר בעז"ה בענף זה. ושים לבך בדברים שיתבארו עתה ומהם תשכיל כל מוצא דבר, כי ב' הסברות נכוחות ואמיתיים, כי ב' בחינות היו בענין הי' ספירות: א' הוא בחינת היותם עגולים בציור י' עגולים זה תוך זה; וגם היה בהם בחינה אחרת והוא היותם י' ספירות ביושר, דרך ג' קוים, כמראה אדם בעל ראש וזרועות ושוקיים וגוף ורגלים, כמו שאכתוב היטב כולו בענפים בעז"ה לקמן. וזהו ביאורם:


דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחי' אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא ולא היה לו בחי' ראש ולא בחי' סוף אלא הכל היה אור א' פשוט שוה בהשוואה א', והוא הנק' אור אין סוף. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו (אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות כמבואר אצלינו בענף הא' בחקירה הראשונה), והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש ‏[1] וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית ממש כזה <ציור>

.


והנה הצמצום הזה היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההוא, באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה ולא היה בתמונת מרובע בעל זויות נצבת לפי שגם אין סוף צמצם עצמו בבחי' עגול בהשוואה א' מכל צדדים. והסיבה היתה לפי שכיון שאור האין סוף שוה בהשוואה גמורה הוכרח גם כן שיצמצם עצמו בהשוואה א' מכל הצדדים ולא שיצמצם עצמו מצד א' יותר משאר הצדדים. ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כ"כ שוה כמו תמונת העיגול; משא"כ בתמונת מרובע בעל זויות נצבת בולטות, וכן תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות. וע"כ מוכרח הוא להיות צמצום האין סוף בבחי' עיגול. והסיבה הוא בעבור שהוא שוה בכל מידותיו כנ"ל. גם בפ' בא (ח"ב מב, ב) איתא מנא בעיגולא דאיהו י' . ועיין בפ' פקודי (ח"ב רנח, א) דקאמר כי היכלות ומה שבהם הם עיגולים.

עוד יש סיבה אחרת והוא בעבור הנאצלים אשר עתיד להאצילם אחר כך בתוך המקום החלל ההוא הריק ופנוי כנ"ל. והענין הוא כי בהיות הנאצלים בתמונת העגולים הנה אזי יהיו כולם קרובים ודבוקים באין סוף הסובב אותם בהשוואה א' גמורה והאור והשפע הצריך להם יקבלום מן אין סוף מכל צדדיהם בשיקול א'. מה שאין כן אם היו הנאצלים בבחי' מרובע או משולש וכיוצא בשאר תמונות כי אז היה בהם זויות בולטות קרובות אל האין סוף יותר משאר צדדיהם ולא היה מקבלים אור אין סוף בהשוואה אחת. ובסוף ענף ג' יתבאר טעם למה הוצרך ענין הצמצום הזה ומה ענינו:


(מ"ב ענין הצמצום הזה הוא לגלות שורש הדינין כדי לתת מדת הדין אח"כ בעולמות וכח ההוא נקרא "בוצינא דקרדינותא" כמו חטי קרדינותא):


והנה אחר הצמצום הנ"ל (אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור האין סוף ממש כנ"ל), הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים ויצורים והנעשים. ואז המשיך מן אור אין סוף קו א' ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא כזה <ציור>.

וראש העליון של הקו נמשך מן האין סוף עצמו ונוגע בו. אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור אין סוף, ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור אין סוף למטה. ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם, וקו זה כעין צנור דק א' אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון של אין סוף אל העולמות אשר במקום האויר והחלל ההוא.


ונבאר עתה קצת ענין חקירת המקובלים לדעת איך יש ראש-תוך-סוף בספירות הנ"ל. אמנם בהיות כי הקו ההוא ראשו נוגע באור אין סוף מצד העליון וסופו אינו נמשך למטה עד מקום אור האין סוף הסובב תחת העולמות ואינו דבוק בו, לכן אז יצדק בו 'ראש וסוף'. כי אם דרך ב' הקצוות היה מקבל שפע האין סוף היו ב' הקצוות בחי' ראשים שוים זה לזה ולא היה אז בחי' מעלה ומטה. וכן אם היה האין סוף נמשך מכל סביבות צדדי המקום החלל ההוא לא היה - לא מעלה ולא מטה, לא פנים ולא אחור, לא מזרח ולא מערב וצפון ודרום. אך בהיות אור אין סוף נמשך דרך קו א' וצינור דק בלבד, יצדק בו מעלה ומטה, פנים ואחור, מזרח ומערב. וכמ"ש בע"ה בענף זה בכלל דברינו:

והנה בהיות אור האין סוף נמשך בבחי' קו ישר תוך החלל הנ"ל - לא נמשך ונתפשט תכף עד למטה. אמנם היה מתפשט לאט לאט. רוצה לומר, כי בתחלה התחיל קו האור להתפשט שם, ותכף --בתחלת התפשטותו בסוד קו-- נתפשט ונמשך ונעשה כעין גלגל א' עגול מסביב. והעגול הזה היה בלתי דבוק עם אור האין סוף הסובב עליו מכל צדדיו, שאם יתדבק בו יחזור הדבר לכמות שהיה ויהיה מתבטל באור אין סוף ולא יתראה כחו כלל ויהיה הכל אור אין סוף לבד כבראשונה. לכן העיגול הזה סמוך אל עיגול האין סוף ובלתי מתדבק בו. וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם אין סוף המאציל הוא ע"י הקו ההוא הנ"ל אשר דרך בו יורד ונמשך אור מן אין סוף ומשפיע בעיגול ההוא והאין סוף סובב ומקיף עליו מכל צדדיו כי גם הוא בבחי' עגול סביב עליו ורחוק ממנו כנ"ל. כי הוא מוכרח שהארת אין סוף בנאצלים תהיה דרך קו ההוא לבד, כי אם היה האור נמשך להם (ס"א דרך) גם מכל סביבותיהם, היו הנאצלים בבחינת המאציל עצמו בלתי גבול וקצבה. ולא עוד אלא אפי' גם הקו ההוא -- דק מאד, ולא בהתרחבות גדול, כדי שיהיה האור הנמשך אל הנאצלים במדה וקצבה, אשר לסיבה זו נקרא הנאצלים י' מדות וי' ספירות להורות שיש להם מדה וקצבה ומספר קצוב; משא"כ באין סוף, וכמ"ש בספר הזהר (פר' פנחס) פקודא תליסר דא ק"ש כו' אבל דלא אית ליה מדה ולא שם ידיע כגוונא דספירן כולי -- דכל ספירה אית לה שם ידיע ומדה וגבול ותחום. ובהיות הקו דק-- ימשיך להם שפע כדי צרכם בלבד בערך היותם נאצלים, ולא יותר מדאי בערך היותם מאצילים.

והנה העגול הזה הראשון, היותר דבוק עם האין סוף, הוא הנקרא "כתר דאדם קדמון". ואחר כך נתפשט עוד הקו הזה ונמשך מעט וחזר להתעגל ונעשה עגול ב' תוך עיגול הא', וזה נק' "עיגול החכמה דאדם קדמון". עוד מתפשט יותר למטה וחזר להתעגל ונעשה עיגול ג' תוך העיגול הב' ונקרא "עיגול בינה דאדם קדמון". ועד"ז היה הולך ומתפשט ומתעגל עד עגול י' הנקרא "עיגול מלכות דאדם קדמון". הרי נתבאר ענין הי' ספירות שנאצלו בסוד י' עיגולים, זה תוך זה.

וכ"ז הוא בחי' עשר ספירות הכוללות דרך סתם כל בחי' העולמות כולם. אמנם מבואר ופשוט הוא שכמה מיני עולמות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו אלף אלפים ורבוא רבואות וכולם כא' הם תוך המקום החלל הנ"ל, ואין דבר חוצה לו.

והנה כל עולם ועולם יש בו י' ספירות פרטית וכל ספירה וספירה פרטית שבכל עולם ועולם כלול מי' ספירות פרטי פרטית, וכולם הם בצורת עיגולים זה תוך זה וזה לפנים מזה עד אין קץ ומספר. וכולם כגלדי בצלים זה תוך זה ע"ד תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים.

והנה הבחי' המחברת כל העיגולים יחד הוא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף ועובר ויורד ונמשך מעיגול אל עיגול עד סיום תכלית כולם כנ"ל. ודרך הקו הזה נמשך האור והשפע הצריך לכל א' וא' מהם. והרי נתבאר בחינת העיגולים של הי' ספירות:


ועתה נבאר בחינה הב' שיש בי' ספירות, הלא הוא בחינת אור היושר, כדמיון ג' קוים כצורת אדם העליון. והנה דרך הקו הנ"ל המתפשט מלמעלה למטה (אשר ממנו מתפשטים העיגולים הנ"ל) גם הקו ההוא מתפשט ביושר מלמעלה למטה מראש גג העליון של עיגול העליון מכולם עד למטה מתחתית סיום כל העיגולים, ממש מלמעלה למטה כלול מי' ספירות בסוד צלם אדם ישר, בעל קומה זקופה, כלול מרמ"ח אברים מצטיירים בציור ג' קוים - ימין ושמאל ואמצע, כלול מי' ספירות בכללות, וכל ספי' וספי' מהם נפרטת לי' ספירות עד אין קץ (על דרך הנזכר לעיל בענין הי' ספירות שהם בדרך העיגולים).    והנה בחינה זאת השנית נקרא "צלם אלהים" ועליה רמז הכתוב באומרו "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים", וכמעט כל ספר הזוהר והתיקונים רוב דבריהם כולם מתעסקים בבחינה שנית הזאת בלבד כמ"ש היטב במקום אחר.

והרי בזה יתקיימו ב' הסברות הנ"ל. כי יש שתי בחינות: דרך עיגולים ודרך קוים - ושתיהם כאחד טובים, דברי אלהים חיים. ובזה יתישבו לך כמה מאמרים הנראים כחלוקים זה עם זה בענין סדר ומצב הי' ספירות.    גם יתבאר לך החקירה הנ"ל איך יהיה ראש וסוף, מעלה ומטה בענין הי' ספירות. והנה הוא מבואר בכל ב' בחינות אלו. האחד בחינת הי' ספירות בציור עגולים זה תוך זה, וזו פשוט הוא שעיגול הסובב על כולם שהוא גלגל הכתר הנה הוא דבוק עם האין סוף יותר מכולם ולכן משובח. אמנם גלגל הב' הנקרא חכמה יש הפסק בינו ובין האין סוף, והוא גלגל הכתר -- לכן מעלתו למטה ממעלת הכתר. וכן גלגל הבינה הוא רחוק מן האין סוף שיעור ב' עיגולים, ומעלתו למטה ממעלת החכמה. ועל דרך זה כל עיגול ועיגול מכל העולמות כולם אשר בתוך החלל -- כל הקרוב אל אור אין סוף יותר מחבירו הוא עליון מאד ומשובח מחבירו, עד שנמצא כי העוה"ז הארציי החומרי הוא נקודה האמצעי תיכונה תוך כל העיגולים כולם בתוך כל המקום החלל ואויר הפנוי הנ"ל, וגם הוא מרוחק מן האין סוף הרחקה גמורה יותר מכל העולמות כולם. ועל כן הוא כל כך גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות עם היותו נקודה אמצעית בתוך כל העיגולים. והבן זה היטב.

ועוד יש סיבה ב', היא קרובה אל הנ"ל. כי הנה נתבאר איך הקו הנמשך מן האין סוף היה מתפשט ואח"כ מתעגל ומתפשט יותר למטה ומתעגל עד סיום תכלית כל העיגולים. ועיגול המתהוה ראשון במקום ראשית הקו הנה הוא מעולה ומשובח מכל העיגולים אשר תחתיו כי הנה הוא נמשך מראש הקו. ועוד כי הנה הוא מקבל הארה בהיותו במקום גבוה יותר מכולם. וזה העיגול העליון שבכולם יהיה נקרא "מעלה", והעיגול היותר פנימי הוא אמצעי ותיכון שבכולם. אשר הוא תחתון שבכולם, אשר הוא מקבל האור מתחתית הקו - ההוא יהיה נקרא "מטה".

[ובענף ג' בענין יו"ד עיגולים דעולם הנקודים יתבאר איך גם בחינת י' ספירות של העיגולים יש בהם בחינת קוים ממש עם היותם עיגולים, מלבד בחינת הי' ספירות של היושר הנעשה בציור מראה אדם ע"ש. ושם תכלית דרוש העיגולים. ושם יתבאר לך איך גם בי' ספירות העיגולים יצדק בהם ימין ושמאל ואמצע עם היותן כדמיון עיגולים זה תוך זה.]

והנה גם בבחינה ב' של יושר שהוא בציור אדם, יצדק שם "מעלה ומטה פנים ואחור", כי פשוט הוא שהקרוב אל ראשית הקו יהיה ראש ושלמטה ממנו יהיה גוף ושלמטה ממנו יהיה רגלים, וכיוצא בשאר פרטי פרטות. [ובענף ג' יתבאר ג"כ בענין יו"ד עיגולים דאדם קדמון ע"ש.]

והנה ענין זה שנתבאר בענף זה איך כל העולמות הם בבחינת עיגולים זה תוך זה כגלדי בצלים והוא בחינה א' - נרמז בזוהר בהרבה מקומות ובפרט בפרשת ויקרא (דף ט ויו"ד) איך אפילו הרקיעים והארצות כגלדי בצלים זה תוך זה, עי"ש. וכן בפרשת בראשית (ח"א יט, א) וז"ל כולא אצטריך קוב"ה למברי עלמא בהו ולאתתקנא עלמא בהו וכלא מוחא לגאו וכמה קליפין חפיין למוחא וכל עלמא כגוונא כו' כולא איהו דא לגו מן דא ודא לגו מן דא כולי     והרי מוכרח איך כל העולמות זה סובב לזה וזה סובב לזה. ואע"פ שמשם נראה להיפך, שהיותר פנימית הוא מוח והחופף עליו הוא הקליפה הגרועה ממנו -- עכ"ז אם תפקח עיני שכלך תבין ותראה כי מאמר זה מדבר בערכנו אנחנו שוכני ארץ התחתונה אשר היותר קרוב אלינו הוא הנקרא קליפה הסובבת בערכינו אל המוח אשר לפנים ממנו, והוא גלגל הסובב עליו. ואח"כ עוד גלגל אחר היותר פנימי ממנו בערכנו והוא המוח אל הגלגל האחר. וכן עד"ז עד אשר נמצא כי האין סוף לפנים מכל הנאצלים והוא מוח פנימי לכולם וכל הנאצלים קליפין ולבושין אליו והגלגל היותר קרוב אלינו הוא החיצון שבכולם ונקרא קליפה על כולם. האמנם בבחינת העולמות בעצמם אינו כך, אלא הפנימי שבכולם הוא הקליפה והסובב על כולם הוא המוח.

גם במאמר זה יובן הבחינה הב' הנקרא "ציור אדם ביושר" שכולל כמה עולמות כנזכר בספר הזהר (פ' תולדות דף קל"ד) וכמה דב"נ איהו אתפלג לכמה שייפין וכולהו קיימין דרגין על דרגין מתתקנין אילין על אילין וכולהו חד גופא ה"נ עלמא . [ובענף ד' נבאר איך כל הבחי' מצטיירין בציור אדם והם דא לגו מן דא ודא לגו מן דא. עתיק לגו מן אריך אנפין, ואריך אנפין לגו מן אבא ואמא, ואבא ואמא לגו וכו' עד סוף כל המדרגות. ושם יובן היטב כפי [נ"א בחי'] היותן דא לגו מן דא, דא מוחא ודא קליפה, עי"ש היטב] הרי נתבאר ענין שתי בחינות שיש בי' ספירות -- אחד בחינת עיגולים, ואחד בחינת יושר כמראה אדם.


מהדורא תנינאעריכה

מקור המאמר בספר אוצרות חיים שער העיגולים

הקדמה אחת כוללת מן האין סוף עד הזעיר אנפין.

דע כי תחלת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אור אין סוף ב"ה. ולא היה שום חלל ושום אויר פנוי אלא הכל היה אור אין סוף. וכשעלה ברצונו להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים לסיבה נודעת (והוא ליקרא רחום וחנון וכיוצא, ואם אין בעולם מי שיקבל רחמיו ממנו איך יקרא רחום. וכן עד"ז שאר הכנויים), הנה צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז האמצעי אל הסביבות והצדדים ונשאר חלל בנתיים. וזה היה צמצום א' של המאציל העליון. וזה המקום חלל עגול בשוה מכל צדדין עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים תוך עגול זה ואור אין סוף מקיפו בשוה.

והנה כאשר צמצם עצמו, אז דרך צד אחד מן החלל המשיך דרך קו אחד ישר, דק, כעין צנור אור א', הנמשך מן האין סוף אל תוך החלל וממלא אותו; אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך החלל ובין אור האין סוף המקיף את החלל - שאל"כ יחזור הדבר לכמות שהיה ותחזור ותתחבר האור הזה שבתוך החלל עם האין סוף כבראשונה יחד. ועל כן לא נתפשט ונמשך האור רחב אל תוך החלל רק דרך קו אחד דק לבד, ודרך קו הזה נמשך ויורד אור אין סוף אל תוך החלל העגול שהוא הנאצל ועי"כ מתדבק המאציל בנאצל יחד. ולא עוד אלא אע"פ שכל האצילות עגול והאין סוף מקיפו מכל צדדיו בשוה, עם כל זה אותו המקום הנשאר דבוק בו ממש ונמשך ממנו ראש הקו הזה נקרא "ראש האצילות העליונה" וכל מה שנמשך ונתפשט למטה נקרא "תחתית האצילות", ועי"כ נמצא שיש בחינת 'מעלה ומטה' באצילות, דאל"כ לא היה בחינת ראש ורגלים, מעלה ומטה, באצילות.

והנה האור הזה המתפשט תוך החלל הזה הנה הוא נחלק לב' בחינות:

  • האחד הוא שכל האורות שבתוך החלל הזה מוכרח הוא שיהיה בבחי' עגולים, אלו תוך אלו. והמשל בזה:
    • אור ספירת הכתר עיגול א', ובתוך עיגול זה עגול-חכמה וכיוצא בזה, עד תשלום י' עגולים שהם י' ספירות דאדם קדמון.
    • ואח"כ י' עגולים אחרים והם י' ספירות דעתיק.
    • ואח"כ בתוכם י' עגולים אחרים, והם י' ספירות דא"א.
    • ואח"כ בתוכן י' עגולים אחרים והם י' ספירות דאבא, אלו תוך אלו;
    • עד סיום כל פרטי אצילות.
וכל עגול מאלו יש אור מקיף אליו כמוהו ג"כ, עגול אחר כמוהו. נמצא שיש אור פנימי ואור מקיף, וכולם בבחי' עגולים.


  • והבחינה הב' הוא כי הנה באמצע כל האצילות, העגול הזה מתפשט דרך קו ישר (בחינת אור) דוגמת העגול ממש רק שהוא ביושר ויש בו בחינת אריך אנפין ואבא ואמא וזו"ן וכולם ביושר. ולבחי' זו קראו בתורה "את האדם בצלמו בצלם אלהים" כמ"ש "ויברא אלהים את האדם בצלמו וגומר" כי הוא קו ישר ומתפשט בדרך קוים. וכמעט כל ספר הזוהר והתיקונים אינם מדברים אלא בזה היושר, כמ"ש בע"ה:


ודע כי יש בזה האצילות מיני עולמות לאין קץ ואין עתה ביאורם, אבל נתחיל עתה לבאר עוד פרט אחד הכולל כל מציאות החלל הזה וממנו מתפשטים כל העולמות כמ"ש בע"ה, והוא בחי' מציאות אדם קדמון לכל הקדומים הנזכר בספר הזוהר ותיקונים, ואחריו נמשך סדר כל המדרגות כולם.

דע כי בזה החלל נאצל אדם קדמון לכל הקדומים ויש בו מציאות י' ספירות והם ממלאין כל החלל הזה. אמנם בתחלה יצאו י' ספירות דרך עגול - אלו תוך אלו - ואח"כ בתוך העיגולים נמשך דרך יושר כציור אדם אחד באורך כל העגולים הנ"ל בציור הזה, ואין אנו עסוקים כלל בבחינת עגולים רק בבחינת יושר לבד (ולקמן אבאר בע"ה עוד מציאות העגולים והיושר מה עניינם). והנה ע"י הצמצום הזה הנ"ל אשר נעשה האדם הנ"ל היה בו בחי' עצמות וכלים, כי צמצום האור גורם מציאות הוויות הכלים (כמו שיתבאר לקמן בע"ה. ואין לנו רשות לדבר יותר במקום גבוה כזה, והמשכיל יבין ראשית דבר מאחריתו כמו שיתבאר בע"ה בדרושים אחרים הבאים לפנינו). ואמנם אינו כלי ממש אלא שבערך האור שבתוכו נקרא "כלי". אמנם הוא זך ובהיר בתכלית הזכוך והדקות והבהירות.

והנה האדם קדמון הזה מבריח מן הקצה אל הקצה; מן קצה העליון עד קצה התחתון (פי' ולא עד בכלל), בכל חלל האצילות הנ"ל. ובזה האדם נכללין כל העולמות כמ"ש בע"ה. אבל בבחי' פנימית ועצמותו של אדם זה אין אנו רשות לדבר בו ולהתעסק כלל. אמנם נתעסק ונדבר במה שנאצל ממנו והוא כי הנה להיות אור אין סוף גדול מאד לכן לא היו יכולין לקבל אם לא באמצעות האדם קדמון הזה, ואפילו מזה האדם קדמון לא היו יכולין לקבלו אם לא אחר יציאת האור חוצה לו דרך הנקבים והחלונות שבו, שהם: אוזן, חוטם, פה, עינים כמו שיתבאר בע"ה:


  1. ^ אמר מאיר בערכינו אמר הרב זה וק"ל


ענף געריכה

מהדורא קמא:    עוד צריכים אנו להודיעך בענין אלו הב' בחינות שהם: עגולים, והיושר בציור אדם. כי הנה יש באדם התחתון ה' בחינות אורות (שהם הנרנח"י) והם (ה' מעלות) זו למעלה מזו, והם סוד ה' פעמים "ברכי נפשי את..." כנזכר במסכת ברכות פ"ק, שהם כנגד ה' בחינות שיש לנשמה, והם נרנח"י, שהם ה' מדרגות זו למעלה מזו (כמ"ש במקום אחר בענין אורות הפה דאדם קדמון הנק' עקודים עי"ש).

והנה בחי' הי' ספירות דעגולים - כולם יש בהם כל הבחינות הנ"ל שהם אורות וכלים. והאור נחלק לאור פנימי ואור מקיף. הכלי נחלק לחיצוניות ופנימיות. וכן בחינת י' ספירות דיושר-בציור-אדם, יש בו כל הבחינות האלו בעצמם ג"כ.    אמנם החילוק שיש בין העגולים להיושר הוא,

  • כי י' ספירות דעגולים הם בחינת האור הנקרא "נפש", ויש בהם אור פנימי ואור מקיף, פנימי וחיצון (שיש לה בחי' י' ספירות של כלים ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצונות), וגם יש י' ספירות של אורות, לכל אור יש בו אור פנימי ואור מקיף.
  • אבל הי' ספירות דיושר הם בחינת האור הנקרא "רוח" שהוא מדרגה גבוה על מדרגת הנפש כנודע. גם הם כלולים מאור פנימי ואור מקיף, גם יש להם י' ספירות דכלים ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות.

ופשיטא הוא שבחי' הנפש נאצלה תחלה ואח"כ נאצל הרוח שהוא מדרגה יותר עליונה. כנודע באדם התחתון שבתחלה קונה נפש ואח"כ זכה יתיר יהבין ליה רוח כנזכר בזוהר משפטים (ח"ב צד, א) וז"ל ת"ח ב"נ כד איתיליד יהבין ליה נפשא וכולי . וכן היה באדם העליון, שבתחלה נאצלו ונתגלו בחינת העגולים (שהם בחי' מדרגות הנפש והכלים שלהם), ואח"כ נאצלו בחינה שניה דיושר-בציור-אדם, שהם מדרגות אורות "רוח" והכלים שלהם כנודע. כי הרוח נקרא "אדם", והבן זה מאד.

ודבר זה היה בכל העולמות כולם. כי בכל בחינה ובחנה מהם, בתחילה נאצל הי' ספירות שלהם בבחינת העגולים של הבחינות ההוא, ואח"כ נאצלו הי' ספירות דיושר של הבחינה ההיא. אמנם ההפרש בין הכלים של נפש והכלים של הרוח כבר נודע כי אבר הכבד הוא משכן להאור הנקרא נפש, וסימן לדבר "כי הדם" -- שהוא כבד שמלא דם -- "הוא הנפש". ואבר הלב משכן לרוח, ואבר המוח משכן להאור הנקרא נשמה. ואין זה מקום ביאור לדברים אלו. והנה עם הקדמה שהקדמנו לך בענף זה יתבאר כל אחד ואחד במקומו הראוי לו באורך ובפרטות.

הכלל העולה כי התחלת האצילות בזה האופן הנזכר. כי תחלה נאצלו י' ספירות בבחינת עגולים. והם י' כלים. ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצון. ובתוך הי' כלים אלו נתלבשו י' ספירות עצמות האורות הנקרא "נפש". ועוד יש י' אורות מקיפים על הכלים מבחוץ וגם הם בחינת נפש (אלא שנקרא אורות מקיפים מבחוץ והאחרים נקראים אורות פנימיות). והכל הוא בבחי' עגולים, כי אור פנימי הוא כעין גלגל והוא מתלבש תוך כלי אחד מעוגל גם הוא, ועל הכלי הזה יש אור מקיף עליו בעיגול כדמיון הגלגל סביב לו. וכל הי' ספירות דעגולים הם על דרך זה כתמונת הגלגלים והרקיעים הנקראים "אופנים", והם הרקיעים שעלינו בעוה"ז השפל.

ואח"כ נאצלו י' ספירות בבחינת יושר-כמראה-אדם, והם יותר מעולים במעלה מן העגולים כי הם בחינת רוח, והם י' כלים בציור אדם אחד, כולל כל י' כלים. ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות. ובתוך הכלים האלה מתלבשים י' ספירות בבחינת העצמות אורות הנקרא "רוח". ועוד יש י' אורות אחרים המקיפים על הכלים מבחוץ וגם הם מבחי' רוח. והכל הוא בדרך יושר עשוי כמראה אדם הנ"ל.

ועל דרך זה בכל העולמות -- הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים אשר נתקנו תוך המקום החלל והאויר הפנוי כנ"ל -- כי במקום הזה נתהוו כל העולמות כולם, אין דבר חוצה לו. ואור אין סוף מקיף וסובב עליהם ומאיר לכל העולמות אשר בתוך המקום הזה מכל צדדיהם בהשוואה א' (מלבד מה שמאיר בהם עיקר הארה האמיתית גדולה וממשית דרך קו המתפשט ממנו ונמשך בתוך כל העולמות האלו כנ"ל). וכל עולם ועולם מהם וכל פרט ופרט שבכל עולם ועולם יש בו ב' בחינות הנ"ל שהם העגולים והיושר.

והעגולים הם בבחי' א' - כי המעולה מחבירו סובב ומקיף על חבירו; והעגולים היותר פנימים תוכניים מכולם הם היותר גרועים מכולם, הלא המה הרקיעים והגלגלים הסובבים על עולם השפל שהם נתונים תוך כל העגולים באמצע כולם. אבל היושר הוא להפך - כי היותר פנימי הוא עליון ומעולה מכולם וחיצון שבכולם הוא יותר גרוע מכולם, ויושר זה מלביש לזה וזה לזה עד שהגרוע שבכולם הוא מלביש לכולם. והבן כל זה היטב.


והנה אחר שהצגנו לך הקדמות הנ"ל תוכל להבין עתה ענין סיבת צורך הצמצום אשר צמצם האין סוף את עצמו באמצעית האור שלו להניח מקום חלל וריק כנ"ל בענף ב'. והענין הוא כדי לעשות בחינת כלים. כי ע"י צמצום האור ומעוטו יש אפשרות אל הכלי להתהוות ולהתגלות. ובהתרבות האור יתבטל הכלי ממעוט כחו לקבל האור הרב והגדול (כמ"ש בענין ז' מלכי אדום, והם הנקרא עולם הנקודים, איך מלכו ומתו ע"ש היטב איך היה בחי' בריאת והויות הכלים). כי בתחלה צריך צמצום האור ומעוטו ועי"כ יתגלה הויות הכלי, ואחר שכבר נתגלה ונתהוה -- אז חזר האור להמשך בו ויכול הכלי להתקיים ולא ליבטל. וכן היה כאן. כי צמצם בראשונה את האור ונתהוו הכלים ואח"כ חזר והמשיך הקו ההוא להאיר בהם.

ובזה יתבאר טעם למה אין סוף צמצם עצמו וסילק האור הרב ההוא מן המקום ההוא לגמרי ואח"כ החזירו במדה ובמשקל דרך הקו ההוא והיה יכול להניח אותו בחינת הקו ההוא במקומו ויסלק שאר האור הגדול בלבד כיון שהוא עתיד להחזירו. אבל הטעם היה לסיבה הנ"ל, כי לא יכלו להתהוות הכלים עד שיסתלק האור לגמרי ואחר שנתהוו הכלים -- חזר והמשיך האור (דרך הקו) במדה ובמשקל כפי שיעור המספיק להם להאירם להחיותן באופן שיוכלו לסבול ויתקיימו ולא יתבטלו. ודי בזה:


ענף דעריכה

אחר שכתבנו בענפים הקודמים לזה בדרך קצרה ודרך כלל ענין הי' ספירות בכל מקום שהם -- איך יש בהם כמה וכמה בחינות -- נדבר בענף זה בקיצור ג"כ בחינת מדרגות העולמות אשר נבראו תוך מקום החלל הריקני הנ"ל (שאין דבר חוצה לו מן המקום הזה וכל העולמות כולם הם תוך המקום הזה).

ואל יעלה בדעתך כי הי' ספירות הנקרא אצלינו בספר הזוהר "י' ספירות דאצילות", אל תטעה לחשוב שהם יותר ראשונים וגבוהים מכל מה שנאצלו, כי כמה עולמות קדמו עליהם ולרוב העלמם לא שלחו בהם יד להזכירם בספר הזוהר אלא ברמז נפלא כאשר עיניך לנוכח יביטו ג' מאמרים מספר התיקונים בענין אדם קדמון לכל הקדומים (כמו שיתבאר בע"ה בענף זה). וכאשר כתוב בספר הזוהר פרשת בראשית (ח"א כג, א) וגם בתיקונים (דף קל"ד) וז"ל:  ת"ח כמה עולמות אינון סתימין דאינון מתלבשין ומתרכבין בספיראן כולי .

וגם מאמר א' הובא בפר' נח (ח"א סה, א), גם בפר' פקודי (דף רכ"ו ע"א ודף רס"ח ע"ב) וז"ל:  אר"ש ארימת ידי בצלו לעילא כו' ומרזא דמחשבה עילאה דלתתא כולהו איקרו אין סוף כולי . ואם תשים עיני שכלך לדייק היטב כל המלות המיותרות והכפולים והרמזים הנרמזים אל המבין במאמרים הנ"ל תפליא ותשתומם בראותך כמה מדרגות על מדרגות לאין קץ ומספר קדמו להי' ספירות הנקרא אצלינו בשם "י' ספירות האצילות". והמעיין בחיבורינו זה אם יזכה - ידע ויבין ויעמוד על מתכונתם, וכמו שיתבאר בענף זה בסוף:


והנה הגאונים הסתירום במתק לשונם וקראום "עשר צחצחות על [גבי] כתר עליון" וכיוצא בדברים אלו. ועם היות כי אין קצבה אל העולמות שבמקום הזה -- כי הם אלפים ורבבות -- עם כל זה נבאר קצת מה שיש בידינו יכולת לבאר במקום הזה דרך קצרה.

ובראשונה נתחיל לבאר פרט א' אשר הוא כולל ותופס כל מקום החלל הזה; אשר מן פרט זה מתפשטים כל העולמות כולם, ובו נתלים ונאחזים, וממנו הם יוצאים ונתגלים בחוץ, כמו שיתבאר בע"ה. אמנם הפרט הזה הוא נקרא בשם "אדם קדמון לכל הקדומים" אשר הוא קודם לכל הנמצאים כמו שיתבאר בע"ה, ולרוב מעלות האדם קדמון, לרוב גודל מעלתו והעלמו, לא שלחו בו יד להתעסק בספר הזוהר כי אם בקצת מקומות מועטים; ואף גם זה היה בדרך העלם גדול. ואזכיר קצתם:

  • בתיקונים (סוף תיקון י"ט דמ"א ע"ב)‏[1] וז"ל: א"ל אי הכי אשתמודע דאית אדם קדמון לכל הקדומים ואית אדם אחר כולי .
  • גם (ריש תיקון ע' דקי"ט) וז"ל: אמון מופלא רקם וצייר ציורא בהיכליה דאדם קדמון לכל הקדומים דאית אדם כולי .
  • גם (בתיקונים הנ"ל דקל"ב) וז"ל: אשכחנא ברזא דמתניתין בסתרא דסתרין טמירא דטמירין דאדם דבריאה דאיהו קדמון לכל הקדומים .


ונתחיל לבאר הענין. דע כי האורות הראשונים אשר נאצלו תוך המקום ההוא דרך הקו היושר המתפשט מן האין סוף הסובב את הכל (כנזכר בענף ב') הם בחינת הי' ספירות אשר חיבור כללותם נקרא "אדם קדמון לכל הקדומים" הנ"ל. והנה י' ספירות דאדם קדמון (הכוללים כל בחינות הנז' בענף ב' ג') הלא הם אלו:

  • כי בתחילה יצאו ונתגלו י' ספירות אלו בבחינת עיגולים - שהם בחינת נפש דאדם קדמון הזה.
  • ויש להם בחינת י' כלים בצורת עיגולים, ובכל כלי מהם יש פנימיות וחיצוניות, והכל הוא בחינת כלים.
  • ובתוך כל כלי מהם יש בתוכו עצמות אור פמימי הנקרא נפש מתלבש בתוכו ממש. ועוד יש בחינת אור מקיף סביבו, וגם הוא בחינת נפש, והכל בבחינת עיגולים.

והעיגול החיצון שבכולם אשר כל שאר העיגולים בתוכו - הוא דבוק וקרוב אל האין סוף; ואין סוף סובב עליו ומקיף סביבו. והעיגול הזה החיצון מכולם הוא המעולה והגדול שבכולם (כנזכר בענף ג') והוא בחי' "עיגול-כתר-דאדם קדמון". ותוך עיגול זה מתעגל עיגול ב' הנקרא "עיגול-חכמה-דאדם קדמון". וכן על דרך זה י' עיגולים, זה תוך זה, עד עיגול העשירי הפנימי שבתוך כולם, והוא נקרא "עיגול-דמלכות-דאדם קדמון". נמצא כי אלו הי' עיגולים דאדם קדמון הם מקיפים כל החלל הזה בתוך האין סוף, קרובים אליו. והאין סוף מקיף עליהם סביב.

ואמנם באמצע י' עגולים אלו נשאר מקום חלל אויר פנוי לצורך שאר הנאצלים ושאר העולמות אשר גם הם בחי' עיגולים זה תוך זה (כנ"ל בענף ג'). וכבר נתבאר ג"כ שם מציאות הויות הכלים איך היתה; כי ע"י צמצום שצמצם האין סוף עצמו נתמעט האור ונתגלו הכלים ואח"כ חזר האור להתפשט תוך הכלים ההם דאדם קדמון. ובזה אל תטעה חלילה כי באדם קדמון יש בחינת כלים ממש -- ח"ו, כי הנה בחינות כלים לא נתגלו רק מן עולם הנקודים ואילך כמו שיתבאר בע"ה. ומה שאנו מכנים אותם בשם "כלים" הוא בערך האור והעצמות אשר בתוכם. ואמנם הכלים בעצמן הם אור זך בתכלית הזכות ודקות והזהר. ואל תטעה עוד בענין זה:


והנה לאחר שנתגלו ויצאו בראשונה אלו הי' ספירות דאדם קדמון בחינת נפש [בתמונת עגולים] -- עוד יצאו י' ספירות אחרות בבחינת רוח דאדם קדמון הזה, בבחינת יושר, כמראה אדם, בעל קומה זקופה, כלול מרמ"ח אברים בציור קומה -- ראש וזרועות וכפות ידים גוף ורגלים. והוא מתחיל להמשך מן האין סוף המקיף דרך קו הנ"ל, ומשם ולמטה בציור אדם כנ"ל, כולל ג' קוים: ימין ושמאל ואמצע, ובהם נכללים י' ספירות יושר שבו (כנ"ל בענף ב').א

והנה אע"פ שראשית קו הזה -- שהוא צורת יושר דאדם קדמון -- מתחיל להתפשט מן האין סוף ובוקע ונכנס בין כל העגולים מצד גגותיהם העליונים, אל תחשוב כי כן הקו הזה נמשך ונתפשט למטה עד סיום כל העגולים מצד תחתיהם המתעגלים מתחת רגלי אדם קדמון דיושר. אמנם שעור התפשטותו אינו רק עד התחלת קרקעית העיגולים דעתיק יומין (שהוא בחי' פרצוף כתר דעולם האצילות כמ"ש במקומו), אשר העיגולים הנ"ל דעתיק יומין מתעגלים תחת רגלי היושר אדם קדמון עצמו בלבד כמ"שב.

הערה א: מהרח"ו ז"ל. צ"ע בדרוש העולמות אם יוצאין העגולים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, בין בכללות ובין בפרטות כל אחד מהם; או אם הוא בקצתן לבד שהוא בב"ן דכללות וכן בב"ן דפרטות כל אחד מהם. או אם הוא גם בס"ג דכללות וגם בס"ג דפרטות יען כי ס"ג וב"ן הם נקבות בסוד נקבה תסובב גבר.
הערה ב: אמר צמח. כאן אמר שרגלי אדם קדמון מגיעים עד עיגולי עתיק מצד מטה, ולקמן אמר (שער א"א פרק ב) כי רגלי אדם קדמון הם ברישא דלא אתידע. ונ"ל כי כשנה"י דאדם קדמון נאסף פנימיותם למעלה מן הפרסא כנודע, כדי לעשות הנקודים - אז נשארו נה"י דאדם קדמון בג"ר דעתיק, שהרי הם למעלה מן הפרסא.

והנה נתבאר איך אדם קדמון הזה ממלא בעיגול ויושר שלו את כל מקום החלל והאויר הפנוי שבתוך האין סוף כנ"ל. אמנם נשאר מקום פנוי בין אור מקיף של אור יושר שבו אל הכלים ואור פנימי דיושר שבו - ושם נתהוו ונאצלו כל העולמות אשר כולם נתלים ונאחזים בזה האדם קדמון, וממנו יצאו כנ"ל:


והנה אבאר לך עתה דרך קיצור מופלג כללות כל העולמות אשר במקום החלל הזה שבין אור מקיף דיושר של אדם קדמון ובין הכלים שלו דיושר כנ"ל. והנה ענין זה נתבאר במקום אחר באריכות גדול, כל דבר ודבר בפ"ע. ושם במקומו יתבאר לך איך מבחי' היושר דאדם קדמון יצאו ונתגלו אורות רבים אשר כללותיהם הם האורות הבוקעים ויוצאים מן האזנים שבו ולחוץ; אח"כ יוצאים אורות החוטם; ואח"כ אורות הפה הנקראים "עקודים". וכל אלו האורות הם בדרך יושר לבד, ואין להם בחינת עיגול כלל.

ואח"כ יצאו אורות עינים דאדם קדמון הזה ואלו נקרא "עולם הנקודים". ויש בהם ב' בחינות: עיגולים ויושר. ומקום מצבן ומעמדן הן מהטיבור דאדם קדמון הזה עד סיום רגליו, שהמקום הזה נקרא "כללות נה"י דאדם קדמון". וזהו סדרן:

כי בתחלה יצאו י' עגולים דנקודות ונתעגלו סביב הכלים דנה"י דאדם קדמון בבחי' היושר שלו, ובתוך הכלים מתלבש או"פ שלהם כנ"ל. ואלו העיגולים דנקודות (שהם בחי' נפש) הם סובבים על הכלים ואו"פ של נה"י דיושר דאדם קדמון. ואלו העיגולים של הנקודים כבר נתבאר לעיל שהם כוללים או"פ דנפש וכלים ואו"מ על הכלים, וכללות זה נקרא "עגולים דנקודים". ועל אלו הנקודים [נ"א העיגולים] עוד או"מ מבחי' דיושר דאדם קדמון ועל או"מ דיושר דאדם קדמון סובבים הי' עיגולים דאדם קדמון עצמו הכוללים או"פ וכלים ואו"מ שלהם כנודע וזה היה בתחלה.
אמנם כאשר נאצלו אח"כ גם הי' ספירות דיושר דעולם הנקודים (שהוא בחי' רוח שלהם) אז הלבישו הי' ספירות דיושר דנקודים הכוללים או"פ וכלים ואו"מ דיושר ע"ג הכלים ואו"פ דיושר דנה"י דאדם קדמון ועל היושר דנקודים הלבישו אותם העיגולים עצמן שלהם ועל העיגולים דנקודים או"מ דיושר דאדם קדמון ועליהם היו העיגולים דאדם קדמון עצמו.

והנה יתבאר למטה בחיבורינו זה בענין עולם הנקודים איך ז' מלכי אדום שמלכו ומתו ואח"כ נתקנו וכאשר נתקנו נעשו מהם בחינת ד' עולמות אבי"ע, וכל עולם מהם כולל ו' פרצופים כוללים (לבד מפרצופים אחרים פרטים שהם נעשים ענפים היוצאים מאלו הו' פרצופים), ואלו הם: עתיק, ואריך אנפין, ואבא ואמא, וזכר ונוקבא.

ונבאר עתה בקיצור מצבן ומעמדן ונתחיל מלמעלה למטה.

  • הנה האין סוף הוא סובב ומקיף על גבי י' עגולים דאדם קדמון בכל ג' מיני בחינות: אור פנימי דנפש, וכלים דנפש, ואור מקיף דנפש. וכולם בצורת עיגולים כנ"ל (וכיוצא בזה בשאר כל העיגולים שבשאר הפרטים, ולא נצטרך להזכיר ענין זה בכל המקומות).
  • וי' עיגולים דאדם קדמון הם מקיפין וסובבין על אור מקיף דיושר דאדם קדמון עצמו,
  • ואור מקיף דיושר דאדם קדמון על גבי י' עיגולים דעתיק
  • וי' עיגולים דעתיק סובבים על אור מקיף דיושר דעתיק עצמו
  • ואור מקיף דיושר דעתיק יומין מקיפים על י' עיגולים דאריך אנפין.
  • וי' עיגולים דאריך אנפין מקיפים על אור מקיף דיושר דאריך אנפין עצמו.
  • ואור מקיף דיושר דאריך אנפין מקיף על י' עיגולים דאבא.
  • וי' עיגולים דאבא מקיף על אור מקיף דיושר דאבא עצמו.
  • ואור מקיף דיושר דאבא מקיף על י' עיגולים דאימא.
  • וי' עיגולים דאימא סובבים על אור מקיף דיושר דאימא עצמה.
  • ואור מקיף דיושר דאימא מקיף על י' עיגולים דז"א
  • וי' עיגולים דז"א מקיפים על אור מקיף דיושר דז"א עצמו
  • ואור מקיף דיושר דז"א מקיף על י' עיגולים דנוקבא
  • וי' עיגולים דנוקבא מקיפין על אור מקיף דיושר דנוקבא עצמה
  • ואור מקיף דיושר-דנוקבא-דז"א-דאצילות מקיף על י' עיגולים דבריאה, וגם היא נחלקת לכל הפרטים הנ"ל.
  • וי' עיגולים דבריאה סובבים על אור מקיף דיושר דבריאה עצמה
  • ואור מקיף דיושר דבריאה מקיף על י' עיגולים דיצירה הנחלק גם הוא לכל הפרטים הנ"ל
  • וי' עיגולים דיצירה על אור מקיף דיושר דיצירה עצמה
  • ואור מקיף דיושר דיצירה על עיגולי העשיה הנחלקת גם היא לכל הפרטים הנ"ל
  • ועיגולי עשיה על אור מקיף דיושר דעשיה עצמה.

והנה נשלמו דרך כללות כל בחי' העיגולים והאורות המקיפים דיושר של כל העולמות אלו כולם, מלמעלה למטה. ומכאן ולהלאה (נבאר) יצאו בחי' הכלים ואור פנימי שלהם דיושר של כל העולמות אשר בחי' אלו הם הפוכים מן הנ"ל. לפי שאלו -- כל מי שהוא גרוע במעלה מחבירו מלביש את חבירו המעולה ממנו ומקיף אותו כנ"ל בענף ג'.

וזהו סדרן:

  • אור מקיף דיושר דעשיה מקיף על הכלים ואור פנימי דיושר דעשיה עצמה (ולא יצטרך לכפול זה בכל מקום לפי שנתבאר לעיל כי או"פ דיושר לעולם קשור ודבוק עם הכלים דיושר שלהם עצמם והוא בתוכם ממש).
  • וכלים ואו"פ דיושר דעשיה על כלים ואו"פ דיושר דיצירה.
  • וכלים ואור פנימי דיושר דיצירה על כלים ואו"פ דיושר דבריאה.
  • וכלים ואו"פ דיושר דבריאה על כלים ואו"פ דיושר דנוקבא דז"א דאצילות.
  • וכלים ואו"פ דיושר דנוקבא על כלים ואו"פ דיושר דז"א.
  • וכלים ואו"פ דיושר דז"א על כלים ואו"פ דיושר דאימא.
  • וכלים ואו"פ דיושר דאימא על כלים ואו"פ דיושר דאבא.
  • וכלים ואו"פ דיושר דאבא על כלים ואו"פ דיושר דא"א.
  • וכלים ואו"פ דיושר דא"א על כלים ואו"פ דיושר דעתיק.
  • וכלים ואו"פ דיושר דעתיק על כלים ואו"פ דיושר דנה"י דאדם קדמון.
  • וכלים ואו"פ דיושר דנה"י דאדם קדמון על או"פ היוצא מאור אין סוף המתלבש בתוכו דרך קו הישר המתפשט מן האין סוף להאיר ולהחיות כל העולמות כולם כנ"ל.

והרי נתבאר היטב סדר התלבשות העולמות. וראית בעיניך איך אין סוף מתעלה בתוך כל העולמות. והמקבל ממנו תחילה הוא אדם קדמון ואחר כך עתיק, עד שנמצא כי כלים דיושר דעשיה הם יותר חיצונים ורחוקים מאוד מן אור אין סוף הפנימי בתכלית הריחוק שאין ריחוק גדול ממנו. וכן בערך אין סוף הסובב מבחוץ על כל העולמות נמצאו כלים דעשיה רחוק ממנו בתכלית הריחוק שאין רחוק ממנו. לכן הכלים דיושר דעשיה הם היותר גרועים במעלה יותר מכל העולמות כולם ושם בעולם העשיה נתהווה עולם השפל החומרי בתכלית הגסות והעביות שאין כמוהו. נמצא כי כדור הארץ שאנו עומדים בו הנה הוא הנקודה האמצעית שבכל העולמות כולם כעין גרעין התמרה שהוא באמצע האוכל והאוכל מקיפו מכל צדדיו. וזהו בערכנו אנחנו בנו אדם היושבים בו. אבל בערך אין סוף הסובב הכל -- אדרבה עולם העשיה הוא הקליפה החופפת על כולם, וכל מה שנתקרב אל האין סוף הוא יותר פנימי עד שנמצא י' עגולים דאדם קדמון קרובים אל האין סוף יותר מכל העולמות. וכן בבחי' אור אין סוף הפנימי. נמצא כי עולם העשיה הוא קליפה לכל העולמות וכל מה שמתקרב אל האין סוף הפנימי הוא היותר פנימי עד שנמצא י' ספירות דיושר דאדם קדמון הם פנימים מכולם, הם מקבלים אור אין סוף הפנימי ממש תחילת הכל:


והנה אחר שבארנו דרושי העגולים והיושר בקצרה בסדר התלבשות כל העולמות צריכים אנו לבאר עתה עד היכן הגיע התפשטות רגלי אדם קדמון (נ"א האדם) הישר שבכל עולם ועולם כאשר התחלנו לבאר ענין זה בתחילת ענף זה. והנה מוכרח הוא כי קו הישר יהיה דבוק ממש באין סוף הסובב וממנו מתפשט ויורד ומתלבש תוך פנימיות אדם קדמון כנ"ל ונמשך ומתפשט עד סיום רגלי אדם קדמון הישר כנ"ל, שהוא ממש עד חצאי עיגולי עתיק יומין הסובבים תחת רגליו עד שם מסתיימין רגלי היושר דאדם קדמון. כי אם נאמר שרגלי אדם קדמון הם מגיעים ומתפשטים עד למטה בתוך עיגולי עצמו, עד סיומם וסופם, נמצא שחוזר ומתדבק עם עיגול האין סוף בחצי התחתון אשר תחת רגלי אדם קדמון, ואם כך הוא נמצא כי האין סוף יאיר בו משם ולמטה דרך קו הישר ולא יהיה בחי' מעלה ומטה משפיעים ומקבלים וע"כ לא נמשך ראש הקו למטה כנ"ל בענף ב'.

והנה הכלל העולה בקיצור הוא זה, כי רגלי אדם קדמון דיושר הנה הם מתפשטים ונמשכים עד חציים התחתונים של עיגולים דעתיק יומין מצד מטה באופן כי עיגולי עתיק יומין מקיפים סביב רגלי יושר דאדם קדמון. אמנם כל שאר הרגלים דיושר כגון רגלי עתיק ורגלי אריך אנפין ורגלי ז"א ורגלי נוקבא -- כולם מסתיימים בהשוואה א' והוא עד חצאי התחתונים של עיגולי אריך אנפין מצד מטה, באופן כי עיגולי אריך אנפין הם מקיפים וסובבים מתחת כל רגלי הנ"ל כולם. אמנם יש בחי' פרצופים שאינם גבוהים קומתם, כגון אבא ואמא, ששיעור קומתם מהגרון דאריך אנפין עד הטיבור של אריך אנפין בלבד. וכן פרצוף לאה שהיא מתחלת מהדעת דז"א עד החזה שלו כמ"ש במקומו. ואלו הפרצופים אין רגליהם נוטים עד רגלי אריך אנפין כי הם קצרי קומה וכל אחד יתבאר במקומו בפרטות:

והנה פעם אחרת שמעתי ממו"ר זלה"ה בענין דרוש תיקון אריך אנפין איך נולד ויצא וינק מב' פרקין תתאין דרגלי עתיק יומין, ושם ביארנו איך ב' פרקין תתאין הנקרא עקביים דעתיק יומין הם מתפשטים יותר למטה מרגלי אריך אנפין והם נכנסים בגבול עולם הבריאה כנזכר שם. ואפשר לומר כי לא היה כך אלא קודם תיקון אצילות, ואחר התיקון לא הוצרך לזה שחזר העתיק לאסוף רגליו למעלה בהשוואה אחת עם רגלי אריך אנפין. וצ"ע.

עוד דבר אחד לא נתבאר לנו בעניני עיגולי אדם קדמון וביושר שלו איך הם מתחברים יחד. אמנם בענין עתיק יומין נתבאר במקומו כי אלו י' עיגולים שלו כולם נמשכים ומתפשטים סביב ג' ראשונות לבד דיושר שלו, ע"ש. ואולי כך יהיה בעניני עיגולי אדם קדמון, וצ"ע:


וז"ל שער הקדמות דף ה' ע"א:

ואמנם דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף ולא כח גוף חלילה. וכל הדמיונות והציורים אלו לא מפני שהם כך חס ושלום. אמנם לשכך את האוזן לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחנים בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי לכן ניתן רשות לדבר בבחי' ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט בכל ספרי הזוהר. וגם בפסוקי התורה עצמה כולם כאחד עונים ואומרים בדבר הזה כמו שאמר הכתוב "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ". "עיני ה' אל צדיקים". "וישמע ה'". "וירח ה'". "וידבר ה'" -- וכאלה רבות. וגדולה מכולם מ"ש הכתוב "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה וגו'". ואם התורה עצמה דברה כך, גם אנחנו נוכל לדבר כלשון הזה עם היות שפשוט הוא שאין שם למעלה אלא אורות דקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפשים שם כלל, וכמו שאמר הכתוב "כי לא ראיתם כל תמונה" וכאלה רבות.
ואמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיך ולצייר בה הדברים העליונים והם בחינת כתיבת צורת אותיות, כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון. וגם תמונת זו דבר פשוט הוא כי אין למעלה לא אות ולא נקודה, וגם זה דרך משל וציור לשכך את האוזן כנזכר. ולכן נבאר עתה הקדמה הנזכר על דרך ציור האותיות גם כן ובבחי' ציורים אלו -- הן ציור האדם והן ציור אותיות -- שתיהן מוכרחים להבין ענין האורות העליונים כאשר תראה ספרי הזוהר בנוים על שתי בחינות הציורים האלה, עכ"ל:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


ענף העריכה

רצוני בענף זה להקדים קצת הקדמות אל כל הבא למלאות את ידו ולהתעסק בחכמה זאת. והוא כי כבר ביארנו לעיל כי פרצוף אדם כלול מרמ"ח אברים בי' ספירות פרטיות שבו באופן זה: כי כתר הוא גולגלתא, וחב"ד הם ג' מוחין, וחג"ת הם ב' דרועין וגופא, ונה"י ב' שוקין ואמה, ומלכות היא נקבה שלו.

אמנם אם תרצה לחלק ולפרט אלו הי' ספירות הכלליות בפרטים רבים הנה אינם נחלקות רק לה' בחינות לבד אשר כל בחי' מהם הוא פרצוף אחד שלם כמראה אדם. וזה סדרן:

  • הנה הכתר הוא פרצוף א' שלם מי' ספירות ונקרא אריך אנפין,
  • וחכמה הוא ג"כ פרצוף א' מי' ספירות ונקרא אבא,
  • ובינה היא ג"כ פרצוף א' מי' ספירות ונקרא אמא
  • והו' קצוות מחסד עד היסוד הוא פרצוף א' מי' ספירות ונקרא ז"א,
  • וספירה עשירית שהיא מלכות היא פרצוף א' מי' ספירות ונקרא נוקבא דז"א.

עוד צ"ל כי בחי' המלכות שבכל פרצוף ופרצוף מאלו הה' פרצופים הוא באופן זה: כי מלכות אשר בפרצוף זכר (כגון אבא וז"א) -- הנה המלכות שבו הוא בחי' עטרה שעל הצדיק הנקרא יסוד בסוד "ברכות לראש צדיק" הנזכר בספר הזהר פר' ויצא דקס"ב (ח"א קסב, א) וז"ל ר' ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דר"ש א"ל מהו דכתיב ברכות לראש צדיק לצדיק מבעי ליה וכו' . ואם הוא מלכות בפרצוף נוקבא (כגון אימא ונוקבא דז"א) -- הנה המלכות שבה הוא ג"כ בחי' עטרת היסוד שבה; כי היסוד שבה הוא הרחם, והעטרה שבה הוא בחי' בשר התפוח שעליה הנקרא בדברי חז"ל "שפולי מעיים" בענייני סימני איילונות כנודע. ואמנם ספירת המלכות הכוללת -- שהוא פרצוף אחרון שבחמשה פרצופים הנקרא נוקבא דז"א -- הנה היא (נקבה גמורה) בפרצוף גמור כשאר כל הפרצופים. וזכור זה.

ונתרץ קושיא חזקה וגדולה שנתקשו בה חכמים גדולים ולא ירדו לסוף עמקה. כי בהקדמת הזוהר דף א' (ח"א א, ב) אמרו שם על פסוק "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו'" כי בכתר ובחכמה לית תמן שאלה כלל, ומבינה ואילך קיימא לשאלה אבל איהו בארח סתים ולא אתגלייא כלל, כיון דמטי עד מלכות הנקרא מ"ה -- מה פשפשת ומה ידעת -- הא כולא סתים כדבקדמיתא. ובמקומות אחרים על הפסוק "כי שאל נא לימים ראשונים" אמר שהם מחסד ואילך אבל למעלה משם אין שאלה בג' ראשונות. גם אמרו בתיקונים תיקון כ"ב דף ס"ב כתר עליון דא איהו שלימו דנ' שערי בינה ודא איהו דלא אתייהב למשה, דעליה נאמר "נתיב לא ידעו עיט" ועליה אמרז"ל במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות במה שהורשית התבונן . ובריש האי תיקון כ"ב קאמר הנסתרות דא אינון אבא ואמא וכו' . הרי כי בג' ראשונות אסור לדרוש ולחקור בהם כאשר תמצא בפסק הגאון ר' יצחק דלטאש בתחלת ספר הזהר, עי"ש בישוב זה המאמר וכאלה רבים.

והרי בכל ספר הזהר, ובפרט בב' האדרות ובתיקונים, הפליא לדבר בג' ראשונות, ואיך בהקדמת הזוהר אמר בהיפך, שאפי' החקירה במלכות אחרונה עליה אתמר מה שאמרו רז"ל "מה פשפשת ומה ידעת וכו'"?

אבל הענין הוא כך, ומובן במ"ש בענף ד' ענין אדם קדמון ואיך כל העולמות הם ענפים ומסתעפים ממנו עד שנמצא כי עולם האצילות אינו רק לבוש אל נה"י דאדם קדמון שהם בחי' רגליו לבד. וכבר ידעת כי עולם העשיה הוא נגד המלכות דאדם קדמון אשר מקומה היה אחור באחור עם ז"א בתנה"י שלו לבד. נמצא כי עולם האצילות אינו [אלא] (אפי') בערך עולם עשיה שהוא מלכות דאדם קדמון. נמצא כי כל עסקינו בספר הזהר בעולם האצילות -- אפי' בג' ראשונות -- אינו [רק] (אפי') בחי' עולם עשיה דאדם קדמון שהוא מלכות דאדם קדמון, אבל בג' ראשונות דאדם קדמון אסור לעשות כן, ואפי' במלכות דאדם קדמון שהוא בחינת עשיה.


עוד צריך שנקדים לך הקדמה א' והוא כי כל הי' ספירות הכוללות כל עולם ועולם הנה בכללות יחד כולם כאחד בחי' הוי"ה אחת בכל מקום שהוא, בין בכללות בין בפרטות כנ"ל יוצא מכל אות ואות מהם הוי"ה א'. והנה קוצו של יו"ד שבאותו הוי"ה הוא ספירת כתר, ויו"ד עצמה הוא בחינת חכמה, וה' ראשונה בינה, והו' הוא הת"ת כולל ו' ספירן אשר כללותם נקרא בשם ז"א (כמ"ש במקומו בע"ה), והה' אחרונה מלכות הנקרא אצלינו נוקבא דז"א. וכל זה הוא בדרך הוי"ה הכוללת הה' פרצופים יחד כנ"ל.

וכן אם נחלק הי' ספירות בכל פרצוף ופרצוף תהיה גם הוי"ה שבפרצוף ההוא בפרטות על דרך הכללות. כי קוצו של יו"ד הוא הכתר, שהוא גלגלתא שבפרצוף ההוא. וי' חכמה וה' בינה שבפרצוף, והם ב' מוחין ימין ושמאל. וו' הוא עיקר הגוף, ו"ק שבפרצוף ההוא. וה' אחרונה הוא מלכות שבאותו פרצוף.

עוד צריך להקדים בחי' אחרת קרובה אל הנ"ל, והוא כי מכל אות ואות משם הוי"ה יוצא הוי"ה אחד. ואין חילוק ביניהם רק באופן מלוייהן וזהו עניינם.

  • כי י' שהוא רומז באבא שהוא ספירה הנקרא חכמה יש בו הוי"ה אחד במילוי יודין והוא גימטריה ע"ב.
  • והה' נרמזת באימא שהיא הספירא הנקרא בינה יש בה הוי"ה במילוי יודי"ן ואלף כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י, והוא גימטריה ס"ג.
  • והו' שהוא רומזת בז"א שהם ו' ספירות אשר מחסד עד יסוד יש בה הוי"ה א' במלוי אלפי"ן, והוא גי' מ"ה.
  • וה' אחרונה שהיא רומזת במלכות נוקבא דז"א יש בה הוי"ה א' במילוי ההי"ן והוא גי' ב"ן.

ועל דרך זה גם כן בפרטות כל פרצוף ופרצוף שבה' פרצופים הנ"ל, אשר בכל א' מהם יש הוי"ה בפרטות כנ"ל, יש בה שם הויה דע"ב בחכמת פרצוף ההוא, והוי"ה דס"ג בבינת פרצוף ההוא, והוי"ה אחד דמ"ה (בז"א) בו' קצוות שבפרצוף ההוא, והוי"ה דב"ן בנוקבא דז"א שבפרצוף ההוא. וכמו שכל ספירה וספירה נפרטת לי' ספירות, ומי' ספירות לי' ספירות עד אין קץ ותכלית כנ"ל -- כך הוא חילוק מילוי (פרטי) ההויות שהם מתרבים ומתחלקים עד אין קץ כפי חילוק פרטיות הספירות עד אין קץ.

והנה אחר שהקדמנו לך כל ההקדמות האלו צריכים אנו לעורר אל המעיין הבא לעיין בספר הזהר שימצא מאמרים רבים שונים ורחוקים זה מזה בתכלית הריחוק, ואם לא יהיה לו הקדמות אלה יסתר מעיונו, כי לא ידע להבחין באיזה מציאות (בחי') הוא מדבר המאמר אשר הוא בו, ולא ידע להבחין באיזה בחינה הוא מדבר המאמר ההוא. אם הוא באדם קדמון עצמו. ואם בכל אותן האורות שיצאו והאירו ממנו. אם בבחינת אורות האוזן. אם בבחינת אורות החוטם. אם בבחינת אורות הפה הנקרא עקודים. ואם בבחינת אורות העין הנקרא עולם הנקודים שהוא עולם האצילות טרם תקונם. ואם בבחינת אורות המצח שהוא בחי' עולם האצילות אחר שנתקן. ואם בעולם הבריאה. ואם בעולם היצירה. ואם בעולם העשיה. וכל זה דרך כללות.

והנה יש עוד להבחין בדרך פרטות אם מדבר בפרצוף עתיק שבכל עולם מהם, או בפרצוף אריך אנפין, או באבא או באימא או בז"א או בנוקבא או בישראל סבא או בתבונה או ביעקב או בלאה:

עוד צריך להבחין פרטי פרטים; אם מדבר בי' ספירות דעגולים או בי' ספירות דיושר, ואם במקיף ואם באור פנימי, ואם בעצמות או בכלים.

וגדולה מכולם צריך להבחין כי אופני הי' ספירות ומצבן ומעמדן חסרונם ומילואם עָצְמו מספר; אם בעת שנאצלו, אם בעת קיטרוג הלבנה, אם בעת בריאת אדה"ר, ואם בעת שחטא שנשתנו כל העולמות, אם בדור המדבר, אם בבית ראשון ואם בעת חורבנו ואם בבית שני, ואם בעת חורבנו.

גדולה מכולם -- אם בחול, אם בשבת או ביו"ט, אם ביום ואם בלילה.

ולא עוד אלא שבכל שעה ושעה משתנים העולמות ואין שעה זו דומה לשעה זו. ומי שמסתכל בענין הילוך המזלות וכוכבים, ושינוי מצבן ומעמדן, ואיך ברגע אחד הם באופן אחר והנולד בו יקרה לו מאורעות שונות מהנולד ברגע שקדם לזה. ומזה יסתכל ויבין בעולמות העליונים שאין להם קץ ומספר. ואם תפקח עיני שכלך תדע ותשכיל זו ממוצא דבר כי אין שכל בלב אדם לעמוד על כל פרטים ועל זה אמר דוד המלך ע"ה "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך". ושלמה המלך ע"ה שכתוב בו "ויחכם מכל אדם" אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".

ולך וראה מ"ש בספר התיקונים תיקון כ"ב דף ס"ה במ"ש קם ר"ש ואמר סבא סבא כו' ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושא דלביש ביומא דא לא לביש ביומא תניינא . ובזה תבין איך משתנה מעמד ומצב העולמות שהם הלבושין של אין סוף לכמה שינויין בכל עת ורגע. וכפי השינויין ההם כך נשתנו בחי' המאמרים של ספר הזהר. וכולם דברי אלהים חיים.

גם תמצא מוזכרים בחי' הויות במילויים שונים; או במלוי ע"ב או במלוי ס"ג או מ"ה או ב"ן. כנזכר בהקדמת התיקונים שלא נדפסו, וכן בסוף תיקון י"ג, וכן בתיקון ע"ט וכיוצא בתיקו' אלו, כי שם נזכר מילוי של אלו ההויו"ת. וצריך שתדע באיזה בחי' מתעסק מאמר ההוא כדי שתדע אותה הוי"ה באיזה מקום היא רומזת.

והנה בהיותך מעמיק ומעיין ועומד על בירורים של דברים אלו אז אפשר שתוכל להבין מאמרים אלו אם יהיה אלהים עמך בהיותך תמים לו, כי לא ימנע טוב להולכים בתמים.

עוד ראיתי לעוררך על ענין אחד, הלא צריך לדעת כי רוב מאמרי הזוהר וכמעט כולם אינם מדברים מענין הי' ספירות של העיגולים רק בבחינת יושר כמראה אדם. וענין זה כולל בכל העולמות, הן בהיותו מתעסק באדם קדמון או בעתיק או באריך אנפין או באבא ואמא או בזו"ן דאצילות או בשאר עולמות בי"ע. ואם יהיו דברים אלו נוכח פניך ואל יליזו מעיניך -- אם תרוץ לא תכשל ואז תלך לבטח דרכך:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל

  1. ^ אצלינו בויקיטקסט נמצא בדף מב ע"א - ויקיעורך